שעת סיפור
לוקחת ספר ליד מתישבת לידי תקרא לי? כן בטח מתחיל לקרוא לה אבל היא כל אות כתובה וכל מילה מכירה בעל פה שמעה עשרות פעמים את אותו סיפור לפני שינה ואף פעם לא יודעת די אז אני מנסה לעבוד עליה וממציא לה המשך משלי היא מסתכלת עלי במין חצי כעס חצי חיוך ממזרי ואומרת בקול עדין ``לא ככה אתה סתם ממציא`` יש לה סדר לדברים והיא לא זזה ממנו וכך גם הספר הזה הוא אצלה אחד לאחד בראש הקטנטן הסבלנות שלה היא לא ארוכת טווח אז היא ניגשת לתיק של הגן שולפת ממנו עבודה שעשתה בגן לי זה נראה כמו איזה משהו בלתי מזוהה לדבריה זה ארמון שבתוכו גרים נסיך ונסיכה מארץ אחרת מדהים איך הדמיון שלהם רואה דברים שונים מאיתנו ואייך שהדמיון שלהם טהור ונקי אני מתחיל לשאול שאלות האמת קצת מעצבנות אבל היא עומדת בזה בכבוד..תגידי אני שואל מה יש להם ילדים? ``לא לא אתה לא מבין החסידה עוד לא הגיעה לארמון`` אני מחייך ומקשה עליה ``תגידי מה קרה לחסידה יש לה פנצר?`` היא מסתכלת עלי בעינים הממזריות שלה ואז חושבת לרגע ואני אומר לעצמי וואוו הצלחתי לגרום לה לשתוק כי היא לא מפסיקה לרגע אבל לפתע היא מניחה את כף היד הקטנטנה שלה על פני כאילו לקבל את מלוא הריכוז שלי `` חסידה זה לא אוטו מה לא ידעת את זה?``אני שוב מוצא את עצמי מחייך ואומר לה כן אני יודע סתם עבדתי עליך ובאותו רגע ממש היא קיבלה מין רצינות על הפנים קמה לה רצה ואני שומע אותה אומרת לאימא שלנו``הוא מתנהג לא יפה לא לתת לו הפתעה `` אני ניגש אליהן מתכופף לעבר הקטנה לוחש לה באוזן שאת ההפתעה שלי אני נותן לה ושרק שחקתי איתה מייד החיוך שלה מתרחב אני זוכה לחיבוק עם נסיון למחוץ את גופי ושוב אני נותר המום הילדים האלה לא יודעים לכעוס לאורך זמן שזה דבר קסום ובהפתעה אחת הכל נשכח אפילו שזה היה רק השתעשעות
לוקחת ספר ליד מתישבת לידי תקרא לי? כן בטח מתחיל לקרוא לה אבל היא כל אות כתובה וכל מילה מכירה בעל פה שמעה עשרות פעמים את אותו סיפור לפני שינה ואף פעם לא יודעת די אז אני מנסה לעבוד עליה וממציא לה המשך משלי היא מסתכלת עלי במין חצי כעס חצי חיוך ממזרי ואומרת בקול עדין ``לא ככה אתה סתם ממציא`` יש לה סדר לדברים והיא לא זזה ממנו וכך גם הספר הזה הוא אצלה אחד לאחד בראש הקטנטן הסבלנות שלה היא לא ארוכת טווח אז היא ניגשת לתיק של הגן שולפת ממנו עבודה שעשתה בגן לי זה נראה כמו איזה משהו בלתי מזוהה לדבריה זה ארמון שבתוכו גרים נסיך ונסיכה מארץ אחרת מדהים איך הדמיון שלהם רואה דברים שונים מאיתנו ואייך שהדמיון שלהם טהור ונקי אני מתחיל לשאול שאלות האמת קצת מעצבנות אבל היא עומדת בזה בכבוד..תגידי אני שואל מה יש להם ילדים? ``לא לא אתה לא מבין החסידה עוד לא הגיעה לארמון`` אני מחייך ומקשה עליה ``תגידי מה קרה לחסידה יש לה פנצר?`` היא מסתכלת עלי בעינים הממזריות שלה ואז חושבת לרגע ואני אומר לעצמי וואוו הצלחתי לגרום לה לשתוק כי היא לא מפסיקה לרגע אבל לפתע היא מניחה את כף היד הקטנטנה שלה על פני כאילו לקבל את מלוא הריכוז שלי `` חסידה זה לא אוטו מה לא ידעת את זה?``אני שוב מוצא את עצמי מחייך ואומר לה כן אני יודע סתם עבדתי עליך ובאותו רגע ממש היא קיבלה מין רצינות על הפנים קמה לה רצה ואני שומע אותה אומרת לאימא שלנו``הוא מתנהג לא יפה לא לתת לו הפתעה `` אני ניגש אליהן מתכופף לעבר הקטנה לוחש לה באוזן שאת ההפתעה שלי אני נותן לה ושרק שחקתי איתה מייד החיוך שלה מתרחב אני זוכה לחיבוק עם נסיון למחוץ את גופי ושוב אני נותר המום הילדים האלה לא יודעים לכעוס לאורך זמן שזה דבר קסום ובהפתעה אחת הכל נשכח אפילו שזה היה רק השתעשעות
) תתמוגג טיירון, מהמלאך הקטן שלך