שפויה במציאות הזויה?

[דנה אז]

שפויה במציאות הזויה?

יש ימים שאני מרגישה שאני משתגעת מרוב מחשבות עליו, על בני הקט.
אתמול בבוקר בתי רצתה להכנס לחדר ואמרתי לה לא להכנס. בדיוק כמו שהייתי אומרת כשהוא ישן.
זה החזיר אותי לרגע לתחושה כאילו הוא עדיין שם ואני רק מחכה שיתעורר.
אני שואלת את עצמי האם אני שפויה, האם אני עדיין חושבת שהוא חיי,
איך אני יודעת שאני שפויה ולא משתגעת בתוך המציאות ההזויה הזו???

 

[ענן כבד]

לדנה אז

בהחלט שפויה .הילד הולך איתנו לכול מקום, מרגע שקמים בבוקר עד למחרת הבוקר .לעיתים התחושה חזקה יותר ,לעיתים היא נחלשת ,והסיבה הסחת דעת כול פעילות ,לימודים ,עבודה ,פעילות הכרחית ,אבל החוטים ,החוטים בלתי ניתקים ,של אם לילד ששאיננו איבדנו ,לעולם כחבל טבור.
והתחושות מופיעות בצורות שונות בגוונים שונים .

 

[דנה אז]

ענן כבד תודה

את יודעת באותה השניה שלרגע כאילו הוא איתי, הרוגע השלוה שיורדת עלי, ואולי אפילו טיפה של אושר.
אבל ההתרסקות אחר כך, אין מילים לתאר.
התחושות משתנות כמו שאמרת, מרגע לרגע מאירוע לאירוע. רק העצבות והגעגוע הולכים איתי לכל מקום ובכל זמן.