שפות

[מיכצוקית]

שפות

מין הסתם הנושא כבר עלה בעבר,
ובכל זאת...
תגידו, בעיקר מי שלא גרה במדינה דוברת אנגלית..
אחרי כמה זמן הרגשתן בנוח בשפת המקום?
אחרי כמה זמן הסתדרתן ברחוב?
אחרי כמה זמן היו לכם חברים בשפה?
אחרי כמה זמן הרגשתם שאתם יכולים לעבוד?

אני אחרי עשרה חודשים בדנמרק.
כחצי שנה מאז שעברתי ללמוד 3 פעמים בשבוע,
בבית הספר אני מתקדמת מהר,
אבל מחוץ לבית הספר -

משום מה ציפיתי אחרי עשרה חודשים להרגיש הרבה יותר בנוח ממה שאני מרגישה..

אשמח לשמוע איך אצלכן

 

[alphadelta]

אמנם ממדינה דוברת אנגלית, אבל...

דבר ראשון כולי הערצה על לימודי הדנית. זה מדהים בעיני. בקשר לשפה, עברנו לארה״ב. בשבילי זה היה דווקא תהליך הפוך. חשבתי שאני יודעת אנגלית הרבה יותר ממה שידעתי. אז הייתי בשוק. כי אמנם הייתה לי שפה. אבל לא הבנה של התרבות. זה מה שלקח לי זמן. יש את הדברים הקטנים של שפה. כמו מדינות בהם גרנו , בתוך ארצות הברית שבהן מילים שונות. ( למשל לעגלה) לזה מתרגלים מהר. או להבנת מבטא. אבל להבין דקויות של תרבות, למשל להבין בדיחות תלויות תרבות והיסטוריה. עבודה ולימודים מאד עזרו. גם לשפשף שפה וגם לרכוש חברים. אבל כמה שאני כבר מרגישה שייכת. מדברת ומבינה, עובדה שאני ממשיכה להיות פה בפורום. לא היה לי רגע בו אמרתי ״ הנה, אני שייכת ״ אבל היו אבני דרך. למשל, לספור עודף או להבין את הדיבור של הכרוזית ברכבת.

 

[מיכצוקית]

מעניין מה שאת כותבת

מבחינת הבנת התרבות זה מעורב לי,
אני נשואה לדני, שאומנם גדל בארץ אבל המשפחה וההורים בהחלט דנים,
עם זאת, הבנת הניואנסים התרבותיים זה משהו שאני בכלל לא מצפה מעצמי כרגע.
מבחינתי אני על תקן הזרה שמותר לה לטעות.
מה שכן, בבית הספר לדנית, מלמדים הרבה גם על התרבות והמנהגים ומה מקובל ומה לא.
לי כאמור, יש את הרקע אבל למי שאין זה ממש משמעותי.

 

[forglemmigej]

תחשבי על הרוסים בארץ

גם להם לקח הרבה זמן להשתלב שפה לא לומדים בעשרה חודשים את גם בבית ספר שמדברים לאט ובלי סלנג אז יותר קל להסתדר בדנמרק יש דיאלקטים לאיזורים שונים ,לא שזה לא בלתי עביר אבל במיוחד הזקנים לא תמיד מבינים אותם.
שפה שהיא לא אנגלית זה לוקח חמש שנים עד שיושבים טוב ואני מכירה ישראלים שחיים בדנמרק ארבעים שנה ועדיין לא שולטים לגמרי או שמדברים רע מאד זו שפה ממש ממש קשה .
בקשר לעבודה ,אין לי מושג מה המקצוע שלך אבל לכל דבר דורשים תעודות אם אין לך מקצוע אז תבררי לגבי עבודה עם אנשים שזה הכי קל ללמוד שפה כמו עבודה עם קשישים, הקורס הוא על חשבון הממשלה ואין בעיה להשיג עבודה בזה (זה מה שהפיליפינים עושים בארץ) לגבי חברויות , הדנים הם לא חברותיים ולא מזמינים אליהם הביתה אלא אם זו משפחה או אחרי הרבה שנים זה לא משהו אישי אלא ככה הם בנויים , הגירה זה דבר שלוקח הרבה שנים ובטח ובטח לא עשרה חודשים. בסוף רק תרויחי.

 

[מיכצוקית]

תודה על התשובה

באמת בגלל שגדעון בא מקופנהגן וזה מה שאני מכירה,
מאוד קשה לי להבין את המבטא של Fyn
למזלי אין הרבה אנשים שעדיין מדברים אותו בכבדות..
&nbsp
אני כבר מרוויחה המון.
מקווה להמשיך להרגיש ככה

 

[ניריתסקוטלנד1]

אני חיה במדינה דוברת אנגלית,

ובעלי דובר אנגלית, אבל בגלל שהוא היה בארץ המון שנים, הוא סיגל לעצמו מבטא שקל להבין. עדין, מצאתי את עצמי במצבים שברור לי שמדברים אלי אנגלית ואין לי מושג מה אמרו לי

לכל מקום יש את המילים שלו והדיאטלקט שלו וזה לוקח זמן, המון זמן. עד היום אני נפגשת עם מילים חדשות, ואולי ישנות בעצם, שאני לא מכירה.

עשרה חודשים זה כלום!!! בעיקר שידוע לי שדנית זו שפה קשה. כל הכבוד לך שאת בכלל במצב שהגעת לדנמרק לפני 10 חודשים ולומדת את השפה 3 פעמים בשבוע, לדעתי זה נפלא בהחלט השג שאת יכולה להתגאות בו.

 

[מיכצוקית]

תכלס

אני מדמיינת אותך פוגשת איזה סקוטי זקן שמדבר במבטא כבד

לא יודעת למה הציפיות שלי מעצמי כלכך גבוהות..
לי זה מרגיש שעשרה חודשים זה המון זמן

איך ילדים לומדים כל-כך מהר?!
אני מקנאה בקטנה שלי שכבר מדברת לבובות בדנית מידי פעם...

 

[ניריתסקוטלנד1]

גם אני לא מבינה למה הציפיות שלך מעצמך כל כך גבוהות.

כתבתי לך המון והכל נעלם, המחשב שלי היום....

בקיצור - תזכרי שאת מתמודדת עם הרבה יותר מאשר לימודי שפה, את מחזיקה את כל המשפחה, דואגת שכולם יקלטו במקומות החדשים שלהם, מחזיקה בית, מתמודדת עם המון המון המון.

סבלנות

 

[אספרסו2]

כמהגר סדרתי

עם עבר עשיר של מגורים במדינות שונות,מסבירות פנים יותר או פחות,אנסה לתרום מניסיוני.
כמו בכל מגמת לימוד יש חלק גדול מאד ליכולת ומוטיבציה לרמת ההישגים ,מעבר ליכולת
לתקשר אני ראיתי בכל רכישת שפה גם גילוי עולם חדש וחווית חוויות ייחודיות לדוברי שפת המקום,אז אני נכנסתי ללימוד שפה חדשה כאתגר,מלא סקרנות ומוטיבציה וזה תרם בהחלט לתוצאה.
באיטליה הרגשתי כמו דג שחזר למעיין נעוריו,שלושה חודשים של לימוד אינטנסיבי בפירנצה ומאז יוצא לי לדבר כמעט מידי יום,מוסיקת הרקע אצלנו בבית תמיד באיטלקית
,שפה קלה ומהנה.
בגרמניה,היה לי קצת רקע מהבית,למדתי במכון גיטה,אבל זרקו אותי למים ביעילות גרמנית טיפוסית,הגעתי לגרמניה ישר לביתו של מי שאביו וסבי היו חברי ילדות בגרמניה שלפני המלחמה.לקח לו בדיוק יום אחד להפסיק לענות לי באנגלית.כאן מדברים רק גרמנית,הבהיר לבני ביתו ולי
ואני מודה לו עד היום.הגעתי לאוניברסיטה גרמנית ולקח לי זמן להתגבר על הספרות המקצועית וההרצאות,אבל הגרמנים לא נותנים הנחות ולכן חיבים לשלם את המחיר הנקוב
ויש תמורה בעד האגרה.
להולנד הגעתי כדובר גרמנית רהוטה ,שהיתה שפת התקשורת עם ההולנדים בזמן העבודה.ההולנדים בניגוד לגרמנים דוברים לפחות שתי שפות זרות ברמה גבוהה,מה שמכשיר אותם להיות סוחרים ממולחים בארצם ומעבר לים.מסורת.לקחתי קורס של הולנדית לדוברי גרמנית שלא הביא תוצאות מספיקות.יום אחד סיפרה לי לקוחה שלי ,שניהלה את מכון גיטה המקומי על אפשרות לרכישת השפה בקורס מזורז ,פרטי ואינטנסיבי בן שבוע.קשה היה לי להאמין אבל היא חוותה זאת על בשרה.
בקיצור,נשלחתי לבלגיה במחיצת פרופסור לשפות ששהה במחיצתי ושטף את מוחי בהולנדית כ 16 שעות ביום,דאג אפילו להוציא את הדיאלקט הגרמני מההיגוי ההולנדי שלי.
אין מילים,התחלתי אפילו לחלום בהולנדית.זה עלה הון אבל היה שווה כל גרוש.

 

[מיכצוקית]

ואו! נשארתי חסרת מילים!

רוצה גם!!!!!!

 

[ניריתסקוטלנד1]

מסירה את הכובע לפניך.

לא פשוט בכלל, ואתה מבין את חשיבות השפה המקומית ועושה הכל להשיג אותה - כבוד!!!

 

[משל333]

קצת מזכיר את הספר הר האושר של אמיר גוטפרוניד

ובאמת מעורר השראה לקרוא זאת.

 

[rona73]

אצלי,לא היה קל

הגעתי לבולגריה כרווקה,עם המון זמן פנוי.השפה הבולגרית היא מאוד קשה.
התחלתי ללמוד בולגרית על בסיס יומי בקורס.כשסיימתי ידעתי את הבסיס.היה לי קשה לתקשר.בעיקר ידעתי אוצר מילים נרחב.
התחתנתי,התחלתי לעבוד בבי"ס וניכנסתי להריון.לצערי כאן הפסקתי ללמוד בולגרית .בחודש החמישי להריון נסעתי לארץ ונשארתי כ9 חודשים,ילדתי שם כמובן.כשחזרתי לא היה לי זמן ללמוד בכלל.
הילדים נכנסו לגן והתפנה לי זמן ללמוד.באותה התקופה היה לי מאוד קשה,ילדים קטנים ודיברתי בעיקר אנגלית עם הסובבים.
את האמת קפצתי למים לפני כמה שנים והתחלתי ללמוד לבד.האיש כמובן הוא בולגרי ,למרות שהוא יכל ללמד אותי בולגרית ממנו למדתי הכי מעט.
עכשיו אני מדברת,כותבת,קוראת ברמה טובה.אני יכולה לנהל שיחות בבולגרית.
&nbsp
&nbsp

 

[ניריתסקוטלנד1]

מענין איך דווקא מהבעל קשה לנו ללמוד. אני כמוך

סיפור מענין. מה הביא אותך לבולגריה?

 

[מיכצוקית]

גם לי קשה ללמוד מאישי

מצד שני, הוא עוזר לי מאוד בדיוק של המבטא,
מה שגורר הרבה מחמאות על זה שהדנית שלי נשמעת טוב

 

[rona73]

הכרתי את האיש בארץ....

הינו חברים בארץ כמה שנים,גרנו ביחד.בסופו של דבר לא היו לו תוכניות להשתקע בארץ.
אני החלטתי לנסות את מזלי בבולגריה...אמרתי שאני חייבת לנסות,מקסימום חוזרים.

אני פשוט אדם שלא נשבר,חמש השנים הראשונות היו קשות מאוד ולא רק בגלל השפה.כל התרבות החמות עשה לי רע.המשפחה של האיש שלא קיבלה אותי בכלל,וילדים קטנים(תאומים)ןבלי עזרה......לפני 6 שנים חמותי נפטרה והחיים השתנו לטובה

עצוב אבל נכון.

עכשיו החיים דבש!!

 

[ניריתסקוטלנד1]

שמחה לשמוע שהיום זה אחרת

 

[מיכצוקית]

עם הילדים את מדברת עברית?

נשמע באמת מסע לא פשוט.
שמחה שהיום את כבר מרגישה שאת שם

 

[rona73]

כן,מדברת עברית עם הילדים

 

[פרפרי אהבה]

אני כידוע מאוד חששתי למרות שהגעתי עם אנגלית די טובה...

האנגלית שלי די השתפרה בזכות זה שלא ויתרתי לעצמי וקראתי ספרים באנגלית, דיברתי עם אנשים בכל מקום והשתדלתי ללמוד מאנשים ומדרך הכתיבה והדיבור שלהם.
&nbsp
אני מאוד הייתי לחוצה שלא אסתדר, שלא יבינו אותי אבל לאט לאט אני מדברת ממש טוב ויודעת להסביר ולהביע את עצמי ואם לא ושואלים אותי שוב או אני לא מבינה- פשוט חוזרת על זה ומנסה להבין.
&nbsp
אני חושבת שזה עניין של תרגול ולא להיות קשים עם עצמנו כשזה לא הולך כמו שתיכננו. כל דבר מגיע בקצב שלו