חיים פרידמן1
New member
שפינוזה, והייתם כאלוהים
פרק כט. כבר ביארתי שיש לכל אדם ידיעת פעולה עצמית וגם ידיעות שבהם יש הכרח. ולא יימלט האדם מידיעת הפעולה העצמית. ואם יכפור בה יערבה עם הידיעות זולתה. כי הנה ברוך שפינוזה כפר בפעולה העצמית של האדם. ואמר שהאמת שהאדם מוכרח בכל פעולותיו. וכפר גם בפועל העצמי שאינו נפעל כלל ואין בו הכרח. ואמר שאין שם באמת כי אם הנמצאים המוכרחים בסיבותיהם. ואף על פי כן לא נעצר בזה אלא כתב תורת מידות שכל עניינה כיצד יהיה האדם פועל ולא נפעל. והוא על ידי שידע סיבות כל הדברים. כי מה שיודע האדם הוא האדם עצמו. ולכן הגם שאין כלל אפשרות אלא הכול הכרח, כיוון שיודע האדם את המכריחו הרי שהוא מכריח את עצמו. והקב"ה לדעתו הוא זה שיודע הנמצאים כולם על סיבותיהם ולכן הגם שאין כלל אפשרות שיהיה מה שלא הווה או שלא יהיה מה שהווה כיוון שיודעם הקב"ה הרי שהוא מכריח את עצמו הגם שאין בו אפשרות שיהיו הנמצאים מה שלא יהיו. אתה הראית לדעת שכל דבריו מיוסדים על ההנחה שמה שיודע האדם הוא האדם עצמו. וכיוון שהחוש מראה שמציאות הדברים הוא במקום והידיעה אינה במקום, על זה אמר שהמציאות במקום והידיעה הם שני תארים של אותה מציאות. ולכן אמר שהקב"ה יודע הנמצאים כולם על סיבותיהם שהם לאין סוף וגם התפשטותו במקום הוא לאין סוף. ולפי זה כמה שידע האדם סיבות הדברים היה צריך להתפשט יותר במקום. ואנו רואים שאין זה כלל. ולא רצה להודות שידיעת האדם את זולתו הרי הוא בדעתו יודע את זולתו שמצוי במקום אחר זולת המקום שהאדם מצוי בו. ורק בידיעת עצמו ידיעה זו היא עצמו. ולכל הדברים הזרים האלה הגיע רק כדי להונות עצמו שיוכל להיות פועל ולא נפעל. אם יונה עצמו שבמה שיודע את זולתו הופך הוא עצמו לזולתו וכך כבר אינו נפעל על ידו. וזו שאלה למה רצה לכפור בדברים ברורים כדי להונות עצמו?
פרק ל. הנה המפריד ידיעת עצמו משאר ידיעות, יודע שבמה שנפעל אינו פועל. ויודע שהיותו נפעל קדם להיותו פועל. אבל כיוון שיש באדם ידיעת פעולה עצמית רוצה להיות פועל עצמי בהחלט. וזה מאמר הנחש "והייתם כאלוהים". כי המפריד ידיעת הפעולה העצמית משאר ידיעותיו יודע מצבו שהוא נפעל קודם לכל פעולותיו ולא יוכל לשנות מצב זה. ובכל מה שיעשה ייוותר נפעל קודם היותו פועל. ועל כן לא יוכל להתקרב במאומה למצב הפועל העצמי בכל מה שיעשה. כי בכל פעולותיו הוא נפעל קודם היותו פועל. והפרדת הפעולה העצמית משאר הידיעות כוללת בהכרח הודאה שהאדם עצמו נפעל ופועלו זולתו. ומצד ידיעת הפעולה העצמית לא יחפוץ בו האדם אלא ירצה להיות פועל. ולכן ישלה עצמו שיוכל להיות כאלוהים על ידי ידיעת הנמצאים. אבל באמת כמה שידע האדם את הנמצאים לא יתקרב כלל למציאות השם יתברך, כי אין ידיעת האדם את הנמצאים ממין ידיעת ה' אותם. כי האדם יודעם מחמתם ובידיעתם הם פועלים בו. אבל הקב"ה יודעם מחמתו שכולם פעולותיו. וכמו שלא יוכל לפעול אדם אלא מה שיודעו מקודם, וכמו נגר הבונה כיסא, שלא יוכל לבנות הכיסא אלא אם קדם הכיסא להיות בדעתו, כך קדמה ידיעת ה' את הנמצאים בסיבה לפעולתם ולמציאותם. וכבר האריך רבנו הרמב"ם ז"ל בזה מה שיש בו די. כי בקב"ה אין כלל ידיעה בה הוא נפעל אלא כל ידיעותיו ידיעת פעולתו ופעולתו עצמו והוא עצמו אחד שאין בו הרכבה כמו שכבר ביארתי כל זה. וכל זמן שלא יבין זאת האדם, תביאהו ידיעת פעולתו העצמית לפעול פעולות כדי לגבור על היותו נפעל, וירצה להיות פועל בלבד. כל זה כי לא הפריד ידיעה זו משאר ידיעותיו. וכיוון שבאמת לא ישיג האדם כלל פעולה עצמית זולת מה שנתן לו ה', והוא בכל מעשיו משתדל לגבור על מצב זה ולעולם לא יוכל להצליח לשנות מצבו כלל, לכן כל חייו צער ויגון. יש לו מנה רוצה מאתיים. וכן בשאר השגות האדם. כי כל השתדלויותיו הם להשיג מה שלא יוכל האדם להשיגו ולכן הוא תמיד בצער ויגון. כי בכל מה שיעשה לא ישנה כלל מצבו שרק בזה הוא חפץ. אבל החפץ להיות בגן עדן אלוהים עליו להודות שהוא פעול שה' פעלו, ורק תחת זה יוכל להתעדן במה שזיכהו ה' מעדנו, הפעולה העצמית שכן נתן לו, שזו יכולת ידיעת ה' שנתן ה' לאדם.
פרק כט. כבר ביארתי שיש לכל אדם ידיעת פעולה עצמית וגם ידיעות שבהם יש הכרח. ולא יימלט האדם מידיעת הפעולה העצמית. ואם יכפור בה יערבה עם הידיעות זולתה. כי הנה ברוך שפינוזה כפר בפעולה העצמית של האדם. ואמר שהאמת שהאדם מוכרח בכל פעולותיו. וכפר גם בפועל העצמי שאינו נפעל כלל ואין בו הכרח. ואמר שאין שם באמת כי אם הנמצאים המוכרחים בסיבותיהם. ואף על פי כן לא נעצר בזה אלא כתב תורת מידות שכל עניינה כיצד יהיה האדם פועל ולא נפעל. והוא על ידי שידע סיבות כל הדברים. כי מה שיודע האדם הוא האדם עצמו. ולכן הגם שאין כלל אפשרות אלא הכול הכרח, כיוון שיודע האדם את המכריחו הרי שהוא מכריח את עצמו. והקב"ה לדעתו הוא זה שיודע הנמצאים כולם על סיבותיהם ולכן הגם שאין כלל אפשרות שיהיה מה שלא הווה או שלא יהיה מה שהווה כיוון שיודעם הקב"ה הרי שהוא מכריח את עצמו הגם שאין בו אפשרות שיהיו הנמצאים מה שלא יהיו. אתה הראית לדעת שכל דבריו מיוסדים על ההנחה שמה שיודע האדם הוא האדם עצמו. וכיוון שהחוש מראה שמציאות הדברים הוא במקום והידיעה אינה במקום, על זה אמר שהמציאות במקום והידיעה הם שני תארים של אותה מציאות. ולכן אמר שהקב"ה יודע הנמצאים כולם על סיבותיהם שהם לאין סוף וגם התפשטותו במקום הוא לאין סוף. ולפי זה כמה שידע האדם סיבות הדברים היה צריך להתפשט יותר במקום. ואנו רואים שאין זה כלל. ולא רצה להודות שידיעת האדם את זולתו הרי הוא בדעתו יודע את זולתו שמצוי במקום אחר זולת המקום שהאדם מצוי בו. ורק בידיעת עצמו ידיעה זו היא עצמו. ולכל הדברים הזרים האלה הגיע רק כדי להונות עצמו שיוכל להיות פועל ולא נפעל. אם יונה עצמו שבמה שיודע את זולתו הופך הוא עצמו לזולתו וכך כבר אינו נפעל על ידו. וזו שאלה למה רצה לכפור בדברים ברורים כדי להונות עצמו?
פרק ל. הנה המפריד ידיעת עצמו משאר ידיעות, יודע שבמה שנפעל אינו פועל. ויודע שהיותו נפעל קדם להיותו פועל. אבל כיוון שיש באדם ידיעת פעולה עצמית רוצה להיות פועל עצמי בהחלט. וזה מאמר הנחש "והייתם כאלוהים". כי המפריד ידיעת הפעולה העצמית משאר ידיעותיו יודע מצבו שהוא נפעל קודם לכל פעולותיו ולא יוכל לשנות מצב זה. ובכל מה שיעשה ייוותר נפעל קודם היותו פועל. ועל כן לא יוכל להתקרב במאומה למצב הפועל העצמי בכל מה שיעשה. כי בכל פעולותיו הוא נפעל קודם היותו פועל. והפרדת הפעולה העצמית משאר הידיעות כוללת בהכרח הודאה שהאדם עצמו נפעל ופועלו זולתו. ומצד ידיעת הפעולה העצמית לא יחפוץ בו האדם אלא ירצה להיות פועל. ולכן ישלה עצמו שיוכל להיות כאלוהים על ידי ידיעת הנמצאים. אבל באמת כמה שידע האדם את הנמצאים לא יתקרב כלל למציאות השם יתברך, כי אין ידיעת האדם את הנמצאים ממין ידיעת ה' אותם. כי האדם יודעם מחמתם ובידיעתם הם פועלים בו. אבל הקב"ה יודעם מחמתו שכולם פעולותיו. וכמו שלא יוכל לפעול אדם אלא מה שיודעו מקודם, וכמו נגר הבונה כיסא, שלא יוכל לבנות הכיסא אלא אם קדם הכיסא להיות בדעתו, כך קדמה ידיעת ה' את הנמצאים בסיבה לפעולתם ולמציאותם. וכבר האריך רבנו הרמב"ם ז"ל בזה מה שיש בו די. כי בקב"ה אין כלל ידיעה בה הוא נפעל אלא כל ידיעותיו ידיעת פעולתו ופעולתו עצמו והוא עצמו אחד שאין בו הרכבה כמו שכבר ביארתי כל זה. וכל זמן שלא יבין זאת האדם, תביאהו ידיעת פעולתו העצמית לפעול פעולות כדי לגבור על היותו נפעל, וירצה להיות פועל בלבד. כל זה כי לא הפריד ידיעה זו משאר ידיעותיו. וכיוון שבאמת לא ישיג האדם כלל פעולה עצמית זולת מה שנתן לו ה', והוא בכל מעשיו משתדל לגבור על מצב זה ולעולם לא יוכל להצליח לשנות מצבו כלל, לכן כל חייו צער ויגון. יש לו מנה רוצה מאתיים. וכן בשאר השגות האדם. כי כל השתדלויותיו הם להשיג מה שלא יוכל האדם להשיגו ולכן הוא תמיד בצער ויגון. כי בכל מה שיעשה לא ישנה כלל מצבו שרק בזה הוא חפץ. אבל החפץ להיות בגן עדן אלוהים עליו להודות שהוא פעול שה' פעלו, ורק תחת זה יוכל להתעדן במה שזיכהו ה' מעדנו, הפעולה העצמית שכן נתן לו, שזו יכולת ידיעת ה' שנתן ה' לאדם.