שפר, רמת ישי
בשבת האחרונה הלכנו עם הקטנה לטיול חצבים במסגרת טיולי קטנטנים של החברה להגנת הטבע. פעם שניה שלנו במסגרת המומלצת הזאת. מסלול שאם היינו עושים עצמאית היינו חוזרים אחרי שעה בלי להבין מה חיפשנו שם אבל מדריכי הקטנטנים של החברה להגנת הטבע (טל ויניב) מצליחים כל פעם להפוך מסלול של כלום לחוויה, והקטנה שביום יום עושה פרצוף גם על מדרכה עקומה טיפסה על הסלעים בכבוד וירדה מהם מאושרת.
לצהרים לא התחשק לנו להמשיך לחיפה אז החלטנו לסטות קצת מהדרך לכיוון טבעון/רמת ישי. על ארוחת פחמימות בטאנטי באצי ויתרנו הפעם לטובת שפר ברמת ישי שקיבלה דיווחים חיוביים.
המסעדה ממוקמת בשכנות לסופרמרקט. יכול להיות שבאמצע השבוע הבלאגן שם הופך את הכניסה למסעדה לפחות סימפטית. דוקא בשבת בצהרים היה שקט. למסעדה יש מרפסת שמשקיפה על כל הנוף. בפנים יש בר גדול ושולחנות שמחלק מהם יש אותו הנוף כמו במרפסת.
לפתיחה הגיעו הזיתים השחורים ששגיא כהן התפייט עליהם. לא יודע מה הם שמו לו במים לפני זה. כאילו זיתים נחמדים אבל דחילאק. כולה זיתים שחורים.
ראשונות
סקאלופס צרובים שהגיעו בקערית עם רוטב סמיך (שמפניה ופרמזאן על פי התפריט?). אקדים כבר עכשיו שזו היתה המנה הטובה בארוחה כולה. הקוקיות הוגשו ברמה שלא מביישת כל מסעדת פירות ים. הרוטב המשגע נוגב עד תום בכל אמצעי ובעיקר עם לחם ספוגי מצויין שנראה לי שהוא ספציפי של המנה ולא הלחמניות הרגילות שלהם.
הראשונה הנוספת היתה כבר סיפור אחר. גופי קלמארי בציפוי שעל פי התפריט מטוגן עד פריכות ובפועל טוגן למקסימום שמן שיכל לספוג. לעומת הקוקיות המושלמות הקלמארי היו צמיגיים במקצת. מנה שנאכלה בעיקר הודות למטבל ויניגרט בצל ירוק (נו קידינג) שהיה משובח.
עיקריות
חזה אווז עם רוטב ברנדי הדרים. הבשר היה סביר אבל הרוטב שאמור היה להרים אותו לא הסתדר לנו איתו. חוץ מברנדי בלט משם ריח חזק של קינמון. זה היה מוזר ונראה לי שרוטב סמיך ומעט יותר מתקתק היה עושה את העבודה בצורה הרבה יותר טובה מהרוטב האמנם מקורי אבל די לא קשור הזה. התוספת שהוגשה עם המנה היתה מעין פירה בטטה שהיה כל מה שפירה בטטה יכול להיות.
ספייר ריבס. העיקרית היותר מוצלחת אבל גם היא לא היתה מושלמת. הבשר לא היה אחיד ברמתו. חלקים מסויימים היו יבשים מדי חלקים אחרים היו סבבה. אולי התרגלתי יותר מדי לגירסה האמריקאית של הריבס אבל כשאומרים זיגוג מתקתק אני מצפה למשהו עם נוכחות יותר מתקתקה ממה שהוגש שם. דווקא התפוחי אדמה שהוגשו כתוספת היו מוצלחים. מי שדיווח שקיבל תפו"א לא אכילים - כנראה תקלה נקודתית. אצלנו הם היו מצויינים.
ריזוטו. הוזמן בעיקר מתוך מחשבה על הקטנה שיהיה לה יותר גיוון ושוב הוכח שזו טעות להכניס להזמנה אלמנטים ספציפים עבורה. בשלב הריזוטו היא כבר לא היתה רעבה ולכן לא נגעה בו. גם אנחנו הסתפקנו בשלושה ביסים לכל אחד. דווקא המרקם היה מצויין אבל הטעם לא היה אחיד לאורך המנה עם ריכוזי מליחות בחלקים מסויימים לעומת איזורים אחרים שהיו תפלים. ניסיון לערבב את זה לא הועיל (טוב, האישה קבעה כבר מזמן שאני לא יודע לערבב). בכל מקרה אני מאמין שזו תקלה נקודתית בהכנה של המנה הזו ואם זה היה יוצא תקין רוב הסיכויים שזה היה אחלה ריזוטו.
על קינוחים ויתרנו לטובת עוגת השמרים המפורסמת של נדב שתמיד עושה את העבודה (נותרה לי עוד פרוסה אחת להערב... לא לגנוב לי).
השירות היה טוב למעט הנקודה הבעייתית הרגילה של להגיד את מחירי הספיישלים בזמן שמציגים אותם. שווה לקחת את זה לתשומת לב כי זה כרוך בסך הכל בלתת הנחיה למלצר לשים לזה לב וזה מציל לא פעם אנשים שמביך אותם לשאול על מחיר המנה ולהרגיש כמו בדוכן בשוק.
בוטום ליין
קצת קשה לתת בוטום ליין למסעדה שלא ממש ברור האיפיון שלה. השם הרשמי שלה הוא בכלל ביר גרדן, וביר גרדן זה לא. אם נתייחס אליה כגסטרו פאב, אז נראה לי שאם הייתי גר באיזור - בהחלט הייתי מגיע לשם מדי פעם בערב כדי לשתות ולאכול משהו קטן. כשהאוכל אמור רק ללוות את השתיה אני הרבה יותר סלחני.
מצד שני אם נתייחס למקום כמסעדה שהתפריט שלה "כולל מגוון מנות גורמה" (בציטוט מהאתר) אז לצערי מנה מושלמת אחת מתוך חמש שהוזמנו זה לא מספק ומצרף את המסעדה לעוד אחת מהאופציות שהן אמנם בהחלט לא מעטות באיזור, אבל לצערי אף אחת מהן לא מושלמת בעיניי.
ואם כבר אנחנו נוגעים בזה אז לא מזמן חטפתי צעקות על הזילזול שלי כלפי מגוון האופציות בפריפריה והאיזור הזה הובא כדוגמא לאיזור שיש בו מבחר עשיר של מסעדות איכותיות. אחרי הסבב האחרון שלי שם נותרתי בדעתי שמי שגר שם ימשיך את האוטו סוגסטיה שהוא גר באיזור שנותן פייט טוב לתל אביב אבל מבחינתי למרות מבחר באמת גדול של מקומות לא רעים (אולי המבחר העשיר ביותר שלא נמצא בתחומה של עיר) לא חזרתי משם עם שום כוונה להתחיל לחפש אופציות נדל"ן באיזור.
לצלם נורא רציתי במיוחד שהיתה לי את המצלמה המצ'וכללת אבל כל פעם שהגיעו המנות - שכחתי. מה שנותר הן שתי תמונות שאפשר לקבל מהן מושג כללי...בתמונה הראשונה רואים את הריזוטו. בשניה - בקערה מימין זה הרוטב של הסקאלופס. בצלחת באמצע זה הויניגרט בצל ירוק ומשמאל קוביה מהלחם המצויין.
בשבת האחרונה הלכנו עם הקטנה לטיול חצבים במסגרת טיולי קטנטנים של החברה להגנת הטבע. פעם שניה שלנו במסגרת המומלצת הזאת. מסלול שאם היינו עושים עצמאית היינו חוזרים אחרי שעה בלי להבין מה חיפשנו שם אבל מדריכי הקטנטנים של החברה להגנת הטבע (טל ויניב) מצליחים כל פעם להפוך מסלול של כלום לחוויה, והקטנה שביום יום עושה פרצוף גם על מדרכה עקומה טיפסה על הסלעים בכבוד וירדה מהם מאושרת.
לצהרים לא התחשק לנו להמשיך לחיפה אז החלטנו לסטות קצת מהדרך לכיוון טבעון/רמת ישי. על ארוחת פחמימות בטאנטי באצי ויתרנו הפעם לטובת שפר ברמת ישי שקיבלה דיווחים חיוביים.
המסעדה ממוקמת בשכנות לסופרמרקט. יכול להיות שבאמצע השבוע הבלאגן שם הופך את הכניסה למסעדה לפחות סימפטית. דוקא בשבת בצהרים היה שקט. למסעדה יש מרפסת שמשקיפה על כל הנוף. בפנים יש בר גדול ושולחנות שמחלק מהם יש אותו הנוף כמו במרפסת.
לפתיחה הגיעו הזיתים השחורים ששגיא כהן התפייט עליהם. לא יודע מה הם שמו לו במים לפני זה. כאילו זיתים נחמדים אבל דחילאק. כולה זיתים שחורים.
ראשונות
סקאלופס צרובים שהגיעו בקערית עם רוטב סמיך (שמפניה ופרמזאן על פי התפריט?). אקדים כבר עכשיו שזו היתה המנה הטובה בארוחה כולה. הקוקיות הוגשו ברמה שלא מביישת כל מסעדת פירות ים. הרוטב המשגע נוגב עד תום בכל אמצעי ובעיקר עם לחם ספוגי מצויין שנראה לי שהוא ספציפי של המנה ולא הלחמניות הרגילות שלהם.
הראשונה הנוספת היתה כבר סיפור אחר. גופי קלמארי בציפוי שעל פי התפריט מטוגן עד פריכות ובפועל טוגן למקסימום שמן שיכל לספוג. לעומת הקוקיות המושלמות הקלמארי היו צמיגיים במקצת. מנה שנאכלה בעיקר הודות למטבל ויניגרט בצל ירוק (נו קידינג) שהיה משובח.
עיקריות
חזה אווז עם רוטב ברנדי הדרים. הבשר היה סביר אבל הרוטב שאמור היה להרים אותו לא הסתדר לנו איתו. חוץ מברנדי בלט משם ריח חזק של קינמון. זה היה מוזר ונראה לי שרוטב סמיך ומעט יותר מתקתק היה עושה את העבודה בצורה הרבה יותר טובה מהרוטב האמנם מקורי אבל די לא קשור הזה. התוספת שהוגשה עם המנה היתה מעין פירה בטטה שהיה כל מה שפירה בטטה יכול להיות.
ספייר ריבס. העיקרית היותר מוצלחת אבל גם היא לא היתה מושלמת. הבשר לא היה אחיד ברמתו. חלקים מסויימים היו יבשים מדי חלקים אחרים היו סבבה. אולי התרגלתי יותר מדי לגירסה האמריקאית של הריבס אבל כשאומרים זיגוג מתקתק אני מצפה למשהו עם נוכחות יותר מתקתקה ממה שהוגש שם. דווקא התפוחי אדמה שהוגשו כתוספת היו מוצלחים. מי שדיווח שקיבל תפו"א לא אכילים - כנראה תקלה נקודתית. אצלנו הם היו מצויינים.
ריזוטו. הוזמן בעיקר מתוך מחשבה על הקטנה שיהיה לה יותר גיוון ושוב הוכח שזו טעות להכניס להזמנה אלמנטים ספציפים עבורה. בשלב הריזוטו היא כבר לא היתה רעבה ולכן לא נגעה בו. גם אנחנו הסתפקנו בשלושה ביסים לכל אחד. דווקא המרקם היה מצויין אבל הטעם לא היה אחיד לאורך המנה עם ריכוזי מליחות בחלקים מסויימים לעומת איזורים אחרים שהיו תפלים. ניסיון לערבב את זה לא הועיל (טוב, האישה קבעה כבר מזמן שאני לא יודע לערבב). בכל מקרה אני מאמין שזו תקלה נקודתית בהכנה של המנה הזו ואם זה היה יוצא תקין רוב הסיכויים שזה היה אחלה ריזוטו.
על קינוחים ויתרנו לטובת עוגת השמרים המפורסמת של נדב שתמיד עושה את העבודה (נותרה לי עוד פרוסה אחת להערב... לא לגנוב לי).
השירות היה טוב למעט הנקודה הבעייתית הרגילה של להגיד את מחירי הספיישלים בזמן שמציגים אותם. שווה לקחת את זה לתשומת לב כי זה כרוך בסך הכל בלתת הנחיה למלצר לשים לזה לב וזה מציל לא פעם אנשים שמביך אותם לשאול על מחיר המנה ולהרגיש כמו בדוכן בשוק.
בוטום ליין
קצת קשה לתת בוטום ליין למסעדה שלא ממש ברור האיפיון שלה. השם הרשמי שלה הוא בכלל ביר גרדן, וביר גרדן זה לא. אם נתייחס אליה כגסטרו פאב, אז נראה לי שאם הייתי גר באיזור - בהחלט הייתי מגיע לשם מדי פעם בערב כדי לשתות ולאכול משהו קטן. כשהאוכל אמור רק ללוות את השתיה אני הרבה יותר סלחני.
מצד שני אם נתייחס למקום כמסעדה שהתפריט שלה "כולל מגוון מנות גורמה" (בציטוט מהאתר) אז לצערי מנה מושלמת אחת מתוך חמש שהוזמנו זה לא מספק ומצרף את המסעדה לעוד אחת מהאופציות שהן אמנם בהחלט לא מעטות באיזור, אבל לצערי אף אחת מהן לא מושלמת בעיניי.
ואם כבר אנחנו נוגעים בזה אז לא מזמן חטפתי צעקות על הזילזול שלי כלפי מגוון האופציות בפריפריה והאיזור הזה הובא כדוגמא לאיזור שיש בו מבחר עשיר של מסעדות איכותיות. אחרי הסבב האחרון שלי שם נותרתי בדעתי שמי שגר שם ימשיך את האוטו סוגסטיה שהוא גר באיזור שנותן פייט טוב לתל אביב אבל מבחינתי למרות מבחר באמת גדול של מקומות לא רעים (אולי המבחר העשיר ביותר שלא נמצא בתחומה של עיר) לא חזרתי משם עם שום כוונה להתחיל לחפש אופציות נדל"ן באיזור.
לצלם נורא רציתי במיוחד שהיתה לי את המצלמה המצ'וכללת אבל כל פעם שהגיעו המנות - שכחתי. מה שנותר הן שתי תמונות שאפשר לקבל מהן מושג כללי...בתמונה הראשונה רואים את הריזוטו. בשניה - בקערה מימין זה הרוטב של הסקאלופס. בצלחת באמצע זה הויניגרט בצל ירוק ומשמאל קוביה מהלחם המצויין.
