m i c h a l i
New member
שקופים
התוכנית ששודרה הערב בערוץ 2 גרמה לי לעצב גדול. היה שם עוני, אבטלה, (גם אם חד הורית בשביל הסטטיסטיקה) אבל העצב שחלחל לאורך התוכנית היא המשא הכבד שלוקחים על עצמם דווקא הילדים. אמנם בוגרים אבל איזה משא כבד. האחד, כדורגלן בשאיפה להגיע לנבחרת. משפחה חסרת אמצעים ומרובת ילדים וכולם כולם תולים בו את עתידם. האח הגדול שמתוסכל שנאלץ לעזוב את הכדורגל כדי לעזור למשפחה, האחות שמבקשת שלא ישכח לתת כשיהיה לו... ומוצאת את עצמי מחזיקה לו אצבעות (לפחות עד סוף התוכנית) שיצליח. אבל לא בשבילם, בשבילו אני מקווה. השנייה, בחורה בת 21 שרוצה לזכות בתחרות זמר מקומית שאולי תעלה אותה על המפה וגם כאן, משא כבד שהיא לוקחת על עצמה בדאגה לאביה המכור לסמים. בדמעות היא שואלת אותו במה תוכל לעזור לו והוא בוכה לה על מר גורלו. רק רוצה שיגיע לראות אותה על הבמה והוא אכלו לי/שתו לי/גנבו לי ואני שראיתי אותה בוכה בכיתי איתה. על כך שלא משנה כמה פעמים הוא איכזב אותה בחייה והיא לא מוותרת עליו. ונזכרת כמה פעמים אני מצליחה למנוע מהנסיכה שלי להתאכזב בגלל אבא שלה, כמה תירוצים ממציאה בשבילו, כמה אני מנסה למלא את עולמה כדי שלא תרגיש בחסרונו והיא כבר גדלה ועדיין לא שואלת למה ואיך אבל יודעת שגם זה יגיע. איני רוצה לחשוב שאני שופטת אותם כי אני לא רק על עצמי לספר ידעתי ומשא כזה על כתפיים של ילד, כבד כבד מנשוא לא ארצה להטיל לעולם. ומבין השלושה האחד שזכה להגשים את חלומו היה הכדורגלן. כל השאר חיים במציאות וחולמים את העתיד
התוכנית ששודרה הערב בערוץ 2 גרמה לי לעצב גדול. היה שם עוני, אבטלה, (גם אם חד הורית בשביל הסטטיסטיקה) אבל העצב שחלחל לאורך התוכנית היא המשא הכבד שלוקחים על עצמם דווקא הילדים. אמנם בוגרים אבל איזה משא כבד. האחד, כדורגלן בשאיפה להגיע לנבחרת. משפחה חסרת אמצעים ומרובת ילדים וכולם כולם תולים בו את עתידם. האח הגדול שמתוסכל שנאלץ לעזוב את הכדורגל כדי לעזור למשפחה, האחות שמבקשת שלא ישכח לתת כשיהיה לו... ומוצאת את עצמי מחזיקה לו אצבעות (לפחות עד סוף התוכנית) שיצליח. אבל לא בשבילם, בשבילו אני מקווה. השנייה, בחורה בת 21 שרוצה לזכות בתחרות זמר מקומית שאולי תעלה אותה על המפה וגם כאן, משא כבד שהיא לוקחת על עצמה בדאגה לאביה המכור לסמים. בדמעות היא שואלת אותו במה תוכל לעזור לו והוא בוכה לה על מר גורלו. רק רוצה שיגיע לראות אותה על הבמה והוא אכלו לי/שתו לי/גנבו לי ואני שראיתי אותה בוכה בכיתי איתה. על כך שלא משנה כמה פעמים הוא איכזב אותה בחייה והיא לא מוותרת עליו. ונזכרת כמה פעמים אני מצליחה למנוע מהנסיכה שלי להתאכזב בגלל אבא שלה, כמה תירוצים ממציאה בשבילו, כמה אני מנסה למלא את עולמה כדי שלא תרגיש בחסרונו והיא כבר גדלה ועדיין לא שואלת למה ואיך אבל יודעת שגם זה יגיע. איני רוצה לחשוב שאני שופטת אותם כי אני לא רק על עצמי לספר ידעתי ומשא כזה על כתפיים של ילד, כבד כבד מנשוא לא ארצה להטיל לעולם. ומבין השלושה האחד שזכה להגשים את חלומו היה הכדורגלן. כל השאר חיים במציאות וחולמים את העתיד