שקט בלית ברירה ולמה הוא מוביל...

שקט בלית ברירה ולמה הוא מוביל...

היי לכולן, רציתי לשתף אתכן קצת במה שעובר עלי בימים האחרונים. זה כבר יום רביעי שאין לי קול. התקררתי (כן, זה התחיל מהשיעול הנורא שהיה לי ביום שלישי, למי שזוכרת) וביום חמישי בערב פשוט נגמר לי הקול. בהתחלה זה די מתסכל, אבל לאט לאט ראיתי שזה תורם לי ולסביבתי. אני בלית ברירה נמצאת רוב הזמן בעמדה של תצפית. אין לי כמעט יכולת להגיב, וזה אחלה אימון. אני לא רבה עם אף אחד, לא עם הילד שלי, לא עם בעלי אפילו לא עם אמא שלי, פשוט תענוג. בנוסף, כולם מסביבי גם כן מדברים בטון נמוך, הסביבה פתאום סבלנית ומתחשבת. המלצתי, שווה לכל אחד לשתוק כמה ימים, לימוד חשוב ומעמיק. אור.
 
רפואה שלמה ../images/Emo193.gif

ובאמת כל כך הרבה פעמים אני שולפת מהמותן דברים שאני מתחרטת עליהם שניה אחרי שאמרתי אותם... תענוג לא לריב אבל מה את עושה כשמשהו מפריע לך?
 
המון ../images/Emo51.gif

אני אומרת, בלחש. אין לי דרך כרגע להרים קול או לצעוק, ותתפלאי, אבל דברים נעשים גם כשהם נאמרים בשקט, בלחש. אני עדיין מתפלאה. בשבילי זה שיעור מרתק. אני נוטה להעלות ווליום די בקלות ואני מקווה שבעקבות השיעור הזה אני אמשיך ליישם את הטון הנמוך והשקט. זה פשוט עובד. בעניין התקשורת המקרבת, בגלל שאין לי את האפשרות לשלוף כרגע דברים מהמותן (כמו שכתבת) אז זה נותן לי אפשרות להיות זמן רב יותר בעמדת ה"תצפית" ואני מתרגלת את זה בכייף.
 
למעלה