.We are ugly but we have the music
אתם מתרגלים מהר לחושך? נו, יש את העקומת אדפטציה לחושך, שמתארת בגרף איך קודם ה-cones פועלים אבל הם רצפטורים שטובים לראיית יום,אז הם לא עוזרים הרבה. ואז אחרי בערך 5 דקות ה-rods נכנסים לפעולה והם אלו שיורים הרבה פוטנציאל פעולה כשיש חושך, או משו כזה. אז בעקרון, זה למה לוקח זמן להסתגל לחושך, הכל בגלל הרצפטורים
אה, ולא עניתי על שאלתי. טוב,היא גם ככה מפגרת, למי אכפת
מה אתם מסרבים לראות? את המינוס שיהיה לי בבנק
מה הייתם רוצים לשנות בכם? את המינוס?
סתם, נו. את הנטייה שלי לא להתמודד עם דברים, אם כבר דברים שמסרבים לראות וכו'
הכחשה והדחקה רולז.
מה הייתם רוצים להדוף מכם? את השנים שעומדות בינינו. ואנשים.
הזמן מרפא? "אמרו לי: הזמן הוא הרופא הכי גדול. אמרו: הזמן יעשה את שלו. ככה אמרו. אז אתה יודע מה? אולי הזמן עושה את שלו, אבל הוא לא עושה את שלנו. שום דבר לא נמחק ולא נרגע, ורק אותו אני רואה. כל יום, ודווקא אותו." (עשו/ מאיר שלו).
לאהוב זה מספיק? לא
יריתם פעם בנשק? בטירונות
אני כזאת פציפיסטית גרועה. אפילו לא הזלתי דמעה כשרצחתי דמויות מקרטון.
מה הפסקתם לרצות? להתגבר
לְמה אתם לא נכנעים? לרצון לוותר. לפעמים.
מאמינים שאין דבר כזה "לא יכול", יש רק "לא רוצה"? לפעמים באמת יש "לא יכול".
מה נתפס אצלכם כעניין של השרדות? לשלם שכ"ד?
"אין לי ברירה אלא לרצות את האפשר...?" זה עניין של השלמה, אני מניחה. זה משהו לשאוף אליו.
מה יותר ארוך, היום או הלילה? מה, מה נעים פחות מלראות את הזריחה מהצד הלא נכון
מה זה "חיבוק" בשבילכם? איכס, חיידקים |OCD|. סתם, לא, חיבוק זה מה שאנשים צריכים לתת לך במקום להגיד דברים מפגרים שלא באמת עוזרים.
מרגישים ריקנות לפעמים? למה? כן, כי לא סתם קוראים לזה *חלל*.
מה גורם לכם לאבד תקווה? דברים קטנים בדר"כ. הקש ששבר וכו'
"שלח לי שקט טוב מוגן"/ "כל כך שקט כאן"? שקט שקט שקט מופתי מיום הולדתי עד יום מותי שקט עד יום מותיייייי
נרדמים בקלות? השיר שמתאר את חיי כרגע זה- 4 לפנות בוקר לא נרדמתתתת |MILK|
מכירים את זה שהשעון המעורר מצלצל וזה נכנס לכם לחלום? האמת שהשעון המעורר שלי כלכך מפחיד אותי, שבדרכ אני מתעוררת 5 דקות לפניו, לא משנה לאיזה שעה שמתי אותו. התת מודע שלי אוהב אותי פה
אבל אם כבר, אז בדרכ שירים נכנסים לי לחלומות
אתמול בלילה היה שם "מבול", אבל זה לא היה הביצוע של רונה, ולא הצלחתי להבין איזה ביצוע זה, זה היה קצת כמו דקלבאום, אבל בעברית, אז אפשר להגיד על זה "רעש מחריד". למרות שרעש מחריד זה בדרכ כשטורי מתחילה לצעוק לי בחלום
ממה אתם לא רוצים להשתחרר? וממה כן? וואי, האסוציאציה הראשונה שלי כששמעתי את השיר הזה עם ה"טופס שחרור", היתה צה"ל. ואז לא הבנתי למה היא לא רוצה לחתום, כי מי לא רוצה להשתחרר?! ואני כבר לא יכולה להגיד "צה"ל", כי השתחררתי מזמן
אז לא יודעת ממה הייתי רוצה להשתחרר. כי גם אם אני אגיד שכן, אז לא באמת, כי אני מזוכיסטית, ע"ע השאלה הקודמת שלא עניתי עליה
לפי דעתכם, מהן אותן "עיניים זרות" שרונה התכוונה אליהן? אני דווקא לא חושבת שזה עיניים של מישהו אחר, אלא חלק בעצמך שהוא כזה...זר לך. להסתכל על הכל דרך עיניים שהן שלך אבל הן בעצם לא באמת, כי אתה לא מזהה את עצמך שם, מן דיסוציאציה כזאת של "זה לא באמת אני", או "זה לא קורה לי". כאילו, שהיא אומרת ש-חושך לא ראיתי כלום...כאילו שהעיניים שלה לא רואות את זה, הכל דרך עיניים זרות. כמו ה"ניסיתי להפוך את עורי". לא יודעת, מה לעזאזל חשבתי כששאלתי את זה
למי הייתם מקדישים את השיר הזה? לאח הגדול
זה הולך להיות שאלון ארוך וכואב, אל תגידו שלא הזהרתי מראש
ואין פטורים. גם לא פטור 21 נפשי. גם לא אם תתחננו אלי היום בלילה. אתם מתרגלים מהר לחושך? מה אתם מסרבים לראות? מה הייתם רוצים לשנות בכם? מה הייתם רוצים להדוף מכם? הזמן מרפא? לאהוב זה מספיק? יריתם פעם בנשק? מה הפסקתם לרצות? לְמה אתם לא נכנעים? מאמינים שאין דבר כזה "לא יכול", יש רק "לא רוצה"? מה נתפס אצלכם כעניין של השרדות? "אין לי ברירה אלא לרצות את האפשר...?" מה יותר ארוך, היום או הלילה? מה זה "חיבוק" בשבילכם? מרגישים ריקנות לפעמים? למה? מה גורם לכם לאבד תקווה? "שלח לי שקט טוב מוגן"/ "כל כך שקט כאן"? נרדמים בקלות? מכירים את זה שהשעון המעורר מצלצל וזה נכנס לכם לחלום? ממה אתם לא רוצים להשתחרר? וממה כן? לפי דעתכם, מהן אותן "עיניים זרות" שרונה התכוונה אליהן? למי הייתם מקדישים את השיר הזה? 
