אני יהודי, אך יש "בדיחות על עצמי"
שכשאני מספר אותן - זה מצחיק אותי.
כשמשהוא אחר מספר אותן עלי - זה לא מצחיק אותי.
אני מדמיין עצמי לערבי, וקורא מה שאתה כותב, ואז אני שואל עצמי "מה זה עבודה של ערבי?", אהה GuyN2 מתכוון לעבודה כמו שהוא מתאר.
רגע, זו עבודה "רק של ערבים?"
הוא לא רוצה לעבוד בה, כי?
כי לא מספיק טובה בשבילו.
אני מקבל תחושה של זלזול בי.
בנוסף,
אני גם בודק עד כמה זה נכון לדעתי.
ואז אני אומר לעצמי, זו הכללה. יש ויש.
יש גם יהודים ודרוזים ונוצרים שעובדים עבודות שכאלה.
זה לא מובן מאליו שאני כערבי אצחק מהבדיחה שלך.
אם זה לא מובן מאליו, קיימת אפשרות שאני כערבי אעלב.
משום כך, כיהודי לא אומר דבר שכזה, שמא אני אעליב.
ישנם אזורים רגישים, שלדעתי כדאי להתרחק ולא להיות שם, כדי שאני לא אפגע במשהוא בטעות.
כך שלדעתי, בפורום ערבים לאמר בדיחה שכזאת, זה "חטא כפול", זה חוסר רגישות.
לא מתאים.
יש דברים שלא עושים.
לא כולם צוחקים ממה שמצחיק אותי.
לכן, אם ישנה אפשרות שמשהוא יעלב מהבדיחה שלי, אני לא אספר אותה.