שקט...

[Black Star]

שקט...

יום שישי בלילה. למרבה ההפתעה, יש אנשים בבית, והם מחוברים לאינטרנט. יש, אני לא היחידה. שומעת R.E.M, Everybody hurts. נותנת למילים ולמוסיקה לחלחל עמוק לתוך הגוף, מדגיש כל מ``מ של עצב, של כאב, של שמחה. המחשבות רצות לי אחת אחרי השנייה. אני מרגישה דמעות עומדות בעיניים, לא יודעת אם מעייפות או מדיכאון. Nightswimming, עוד שיר מהמם של REM. איפה מוצאים חברים אמיתיים? איך בכלל נוצרות חברויות? נמאס לי לחייך כל הזמן מבחוץ, אז אני לא. למרות שרק אז מתייחסים אליי. רק כשאני משדרת שמחה, בטחון עצמי. כן, גם כשיושבים לבכות כולם באים. ומנחמים. זה עוזר, אם רוצים צומי. השתמשתי בזה מספיק בחיי. נראה לי שהתמכרתי לבכי. אין עוד דרך טובה כל כך לפרוק כאב. אבל זה לא בריא, כמו כל התמכרות. I knew I loved you, של סבאג` גארדן... הלהקה שעושה ת`שירים הכי קיטשיים והכי נפלאים. יש מין הרגשה כזאת בבטן, ואני מתחילה לדמוע. סתם, ממוזיקה. משיר. הרגשה ממש טובה... אבל ההרגשה המעיקה לא עוברת. היא יושבת שם, על הלב, כן- ממש שם... היא לא ממוקדת. היא פשוט מציקה, ועושה עצוב... ואני לא יכולה לחשוב על לשרוד עוד כמה ימים בבי``ס. אני מחליטה שאני רוצה לנסות להתעלם מאנשים למשך יום שלם. שהם יבואו אלי. אני אשב בכיסא שלי כל ההפסקות, אלא אם אני אצטרך ללכת למשהו מסוים. אני לא אראה אף אחד שמעצבן אותי (חוץ ממי שיהיה בכיתה). אני לא אצטרך להידבק לאף אחד. אני לא אצטרך לנהל שיחות תפלות עם אנשים שאמנם נחמד להסתובב איתם, אבל אין לזה טעם. אין לי קליק כזה, של קרבה, עם אף אחד כמעט. אנשים שחשבתי שהם חברים, אכזבו. אני לא רוצה להיפגע. אני לא רוצה להרגיש לא רצויה. אני לא רוצה שיידבקו אלי יותר מדי. אני רוצה את האנשים שבאמת מבינים אותי. שכיף לי איתם כל רגע ורגע. היו לי כאלה? היו לי, כמה. הצלחתי להרוס את זה..כמובן.

 

[דולצינאה]

את לא לבד

בתחושה הזו, שלא נוצר ``קליק`` של קרבה. אבל יש תקופות טובות יותר וטובות פחות בחיים, ואני יכולה להבטיח לך שזה משתנה. רק רציתי להזכיר לך, שבסופו של דבר, כולנו לבד. ואם תלמדי איך להיות לבד בלי להרגיש רע עם עצמך, גם הקירבה עם אנשים תבוא יותר בקלות. ודבר אחרון- לפעמים עדיף להיות לבד מאשר עם אנשים שאת לא באמת מעריכה. אל תתייאשי, גם אם לפעמים זה נראה כמעט בלתי אפשרי. דולצי.

 

[נעל]

ובכל זאת

יש תמיד את התחושה שאפשר, זה פשוט לא מגיע, או לא מצליח. אפשר למצוא חברים אמיתיים, אנשים ממש קרובים - בזה מאמינים תמיד איפשהו. יש אנשים, מעטים מאוד, שיש להם חבר/ה, או לפעמים כמה (ואז זו חבורה של אנשים שהם קרובים מאוד, כקבוצה), ממש קרובים. רק למה זה לא מגיע אלי? זה עוד יגיע, אם נרצה. ובאמת כדאי ללמוד להיות גם לבד. זה משפר גם את ה``יחד``. נעל, מסיימת עם המשפטים בנאליים (אם כי יש סיכוי כלשהו שהם גם נכונים, לא?)

 

[פושע מחשבתי]

אני ממש מזדהה איתך

האמת היא שרציתי לתת להודעה הזאת את הנושא: ``איפה נוכל להכיר``... בכל מקרה, אני נהנה לשמוע שאני לא היחיד שמרגיש ככה. אבל האמת היא שצריך לדעת להנות מלגרום לאנשים אחרים הנאה. אם את רואה שאנשים אחרים צוחקים בגללך, או שמחים בגללך, זה שווה את המאמץ, גם אם את לא מאד אוהבת אותם. לדעת שנהנים בחברתך זאת הרגשה מצויינת. צריך באמת ללמוד להיות לבד. אני לדוגמא בן יחיד, ויש לי הרבה זמן לעצמי, כך שזאת לא בעיה כ``כ גדולה בשבילי להסתגל להרגשת הבדידות המנקרת בליבי לפעמים. זה פשוט דבר שצריך ללמוד לחיות איתו. אצל בנות זה אחרת, כמובן, -לבנות בד``כ יש צורך רב יותר להפגין את התלות שקיימת ביניהן. כך לפחות אני חושב. בכל מקרה, הצעתי אלייך היא פשוט לא להתחייב, לדבר עם מי שאת רוצה מתי שאת רוצה, לנצל את כולם מסביב, אפילו ע``י גרימת אושר אצלם (כבר אמרתי שזה עניין אגואיסטי לא פחות, לא?). אז פשוט תעשי חיים, תהיי לבד כשאת רוצה, תדבקי לידידות שלך כשאת רוצה, ותהיי מלכה לעצמך. ואני כבר מזמין אותך להצתרף לאודישנים לתפקיד המלכה שתשב לצד המלך (אני). החיים בזבל. פושע.

 

[MajoR_ToM]

אחחחח ... תיקראו את זה

אני לא אוהב את העובדה שאת כל כך מרחמת עצמך בלי שום סיבות אמיתיות - אני שונא אנשים שמדוכאים רק בגלל שבא להם . היום הייתי בקנטרי ברמת אביב אם חברים וראינו אדם שטבע - הוציאו אותו מהמים , הייתה המולה ענקית , חברים צועקים אליו - `` DOND GO MIKE`` `` STAY WITH US , ITS NOT YOUR TIME TO GO `` הוא סטודנט מאמריקה בן 23 הוא היה בלי דופק איזה 5 דקות ויותר , באיבד אותו לסירוגין זה גורם לך לחשוב החיים שלנו כאלה שבירים כל כך לאבד הכל סטודנט - אמריקאי - צעיר - כניראה עשיר - בא לארץ ללמוד - ובשיא חיייו טובע בברכה . למה ? למה זה הגיע לו ? למרות שאני לא הכרתי אותו וחברים שלי גם לא , כל מה שיכולתי לחשוב עליו זה `` בבקשה אל תמות , רק תישאר חי `` כימעט התחלתי לדקלם את זה . זה היה מאוד דרמטי ומשפיע גורם לך לחשוב שכל השיגעונות הקטנים שלך והדיכאונות הפטטיים הם כלום . תמיד ידעתי שאנשים סובלים ומתים - אבל היום תקעו לי את זה בפנים .