שקיעה/אריאל שמואלי
שקיעה כשהשמש אוספת קרניה אני מביט לתוך עיניה כתומות זהובות כדם. כשהשמש מורידה מגיניה וחושפת אליי פניה חרושות קמוטות כגלי הים. כשהשמש כמעט ואיננה אני נחלץ מבין שיניה היא עוברת ונעלמת מן האדם והעולם. כשהשמש עוזבת את העולם עד אור הבוקר הבא היא ממחישה מצב קיים עד שתשוב במלוא עוזה לצרוב ולחמם וזאת עובדה.
שקיעה כשהשמש אוספת קרניה אני מביט לתוך עיניה כתומות זהובות כדם. כשהשמש מורידה מגיניה וחושפת אליי פניה חרושות קמוטות כגלי הים. כשהשמש כמעט ואיננה אני נחלץ מבין שיניה היא עוברת ונעלמת מן האדם והעולם. כשהשמש עוזבת את העולם עד אור הבוקר הבא היא ממחישה מצב קיים עד שתשוב במלוא עוזה לצרוב ולחמם וזאת עובדה.
