שקרים לבנים

[אתי פלוס שניים]

שקרים לבנים ../images/Emo3.gif

עבר הרבה מאוד זמן מאז פתחתי הודעה ואני מתגעגעת. זה לא שאין לי זמן אבל לפעמים אני מוצאת את עצמי מנסחת תשובה ואז פשוט יוצאת מהמסך.. זה מבאס.. בעיקר אני מתגעגעת להתייעצות שאפשר לקרוא אח"כ ולחשוב עליה להבדיל משיחות עם החברות בגינה שנדמה כאילו עולים שם שישים נושאים לדיון בתוך שעה. לאחרונה אני מתחבטת בשאלת השקרים הלבנים של איתי. אני מציידת את איתי בשקרים לבנים שלטעמי יכולים מאוד לעזור לו בהתמודדות עם החברים לדוג' הוא מפספס קצת פיפי ולימדתי אותו שאם אי פעם זה קורה לו שיגיד שזה מים שנשפכו עליו. דוג' נוספת, אם איתי בוכה ליד חברים (כי נפגע מהם או נעלב) והם שואלים אותו מה קרה, אני מלמדת אותו לומר להם שכואבת לו הבטן או שנפל ונחבל (הם בגיל שבכי כבר נתפס כמשהו שלא צריך לקרות לבן..). היום איתי אמר לי שהוא רוצה לקרוא לשכן שיבוא אליו. היות וכבר הזמין חבר אחר אמרתי לו שלא יזמין את השכן. איתי המשיך להתעקש ואמר "מקסימום כשX יגיע אני אגיד לשכן שהוא חייב ללכת כי אנחנו נוסעים לסבתא שלי.." ופתאום עלה בראשי שאני בעצם מפתחת אצל איתי את היכולת לשקר! יכולת, שיום יבוא ותחזור אליי בתחפושת של בן נוער שיספר לי שהוא ישן אצל חבר ובעצם הולך לאלוהים יודע איפה.. איך זה אצלכן? האם קורה לכן שאתן משקרות שקרים קטנים ליד הילד או מעודדות אותו באופן גלוי/סמוי לכך? ( לדגו' הוא עונה לטלפון ואתן אומרות לו להגיד שאמא לא בבית..וכדומה?)

 

[סוכריה על מקל]

אני נזהרת עם הדברים האלה.

אולי כי יונתן ותמרה עוד בגיל שהדמיון והמציאות גם ככה מעורבבים טוב טוב ועלול להיות להם קשה יותר להבחין מהו שקר ומה לא. עד עכשיו הם לא נוהגים לשקר, ואני לא רוצה לערער את האיזון העדין הזה שהושג. במצבים כמו שאת מתארת אני בד"כ מנסה לחזק אותו (משהו בסגנון - מי אמר שבנים לא בוכים? אתה בן מצוין ולפעמים אתה בוכה, זה לא משנה שום דבר לגבי מי אתה ומה אתה). אבל שוב, אולי כי הוא צעיר יותר, אין כ"כ לעג מקבוצת השווים שלו.

 

[חמניה1]

אני משתדלת לא לעודד את הבנות לשקר

לא שקרים קטנים ולא שקרים גדולים. אני לא חושבת שהם יכולים לעשות את האבחנה בין שקר לבן לשקר אמיתי. אני מאמינה שלאט לאט הם ישתכללו ויראו שמצליח להם עם שקר לבן אז למה לא לשקר בדברים חשובים.

 

[אתי פלוס שניים]

זה היה נכון עבורי עד שלב מסויים.

אבל הסביבה שלו (החברים) דורשת התאמה. הם לא יקבלו "פיספוס" של פיפי והם לא יקבלו בן שבוכה כי העליבו אותו. והיות שברור לי שאיתי דופק להם חשבון, אני מרגישה שאני לא יכולה להרשות לעצמי לשלוח אותו לא "מצוייד" בתשובות מתאימות. אבל אז בדיוק צצים השקרים הקטנים שלו. אולי הם היו צצים גם בלעדיי ואני נותנת לעצמי יותר מדיי קרדיט אבל מה שמפריע לי זה שמבחינתו הוא מקבל ליגיטמציה סמויה לשקר.

 

[גאיה של זיו]

זה מסוג הדברים שחוזרים אלייך מכיוון אחר.

אני מעדיפה ללמד את זיו להתמודד עם העובדות- ברח לך (ובורח לו)? לך תחליף. בכית ממשהו? מותר לבכות או להעלב (יש לנו דיונים ארוכים על עלבונות ובכי....). זיו עצמו לא צריך אותי לשקרים לבנים, הוא תחמן לא קטן בפני עצמו.

 

[miyoos]

זו שאלה מאוד מסובכת

אני לא מלמדת ולא בעד ללמד אותם לשקר מצד שני אמא שלי תמיד אומרת שאחד הדברים שהיא מצטערת עליו בחינוך שלנו הוא שהיא לימדה אותנו להיות ישרים כל כך וזה לפעמים דופק אותך בתור מבוגר. אבל הילדים שלי עוד מאוד קטנים ולא הייתי צריכה להתמודד עם שאלות כאלה עדיין.

 

[חנה של ליאור]

אני לא מתחילה עם זה

שיר תתבלבל לגמרי אם תבין ששקרים קטנים הם בסדר מבחינתי. עד היום הצלחתי לפתור בעיות בלי להזדקק לשקרים. לא שקר אבל קצת דומה - היינו ביחד בהצגה. כמובן שאסור לאכול באולם התאטרון, אבל לי היה בתיק ביגלה שאכלנו בחוץ ולא גמרנו אותו. הכנסתי אותו לתיק ולא התכוונתי להוציא עד שנצא מהאולם. מכיוון ששיר לא הספיקה לאכול כמעט כלום היא היתה נורא רעבה ואני הצעתי לה לקחת ביס מהיר לפני שההצגה מתחילה. שיר כמעט התעלפה מההצעה שלי. היתכן? איך אפשר לאכול באולם אם אמרו לנו במפורש שאסור? והאמת? היא צודקת. אני ממש התביישתי שהצעתי לה לעשות את זה.

 

[אתי פלוס שניים]

הדוגמא ממש מקסימה וזה משהו שקורה לי הרבה

כלומר ההתמודדות עם "שחור ולבן" כמבוגר היא שונה מילד. לילד מאוד ברור שכשאסור אז אסור וכשמותר, מותר. ואז הוא עובר סוג של סוציאליזציה שמלמדת אותו שיש דברים שאסור אבל במצבים מסויימים זה קצת מותר.. אז הוא יכול לקלוט ואז פשוט להגיב באופן הזה במקום שהיינו הכי פחות מצפים לו. אני יודעת שמבחינת ילד נאה דורש נאה מקיים אבל לפעמים זה לא ממש פשוט כי צריך להיות עירניים כל הזמן לידם ולהמנע ממצבים שאינם חד משמעיים.

 

[לבנה123]

שאלה מעניינת.

בחיי. שאלה מעניינת. לא יודעת עוד מה לענות. בינתיים אני חושבת עליה. אחת התהיות שלי לעצמי היא אם לא לגיטימי שיהיו בעולם/בחיים שקרים לבנים? ז"א - זה לא "בסדר"? לפעמים זה טוב, לא? ומה לגבי זה שהיא תשקר לי כמתבגרת למשל - זה רע בהכרח? אולי זה מותר לה. ועדיף זה יהיה ה"מרד". לא? בקיצור - עוד חושבת על התשובה שלי.

 

[מרב.]

שקרים לבנים-

לומדים אותם לבד בחיים. אני חונכתי להגיד אמת ולא לשקר, אבל למדתי במשך החיים... זה מגיע עם הבגרות וההבנה שלא הכל אמת ושקר, שחור ולבן.

 

[יעל של רעות]

אני ממש לא בעד.

לפי הדוגמאות שהבאת, הילד באמת לומד לבלף. המחשבה שהוא יגדל וישקר לגבי לאן הוא הולך ועם מי עלולה להפוך למציאות. אני חושבת שחשוב לתת לילד להתמודד עם מצבים, בלי לקרוא להם בשם אחר, יפה יותר. קורה שמפספסים פיפי, לא נורא, בוא נחליף. זה יכול לקרות גם לילדים האחרים. לא צריך להתבייש ולהתחבא. לגבי בכי מהעלבויות - להסתיר את זה זה יותר חמור כי את "מרשה" לו להדחיק את הרגשות שלו ולא להתמודד עם מה העליב אותו או פגע בו. לפעמים אם ילד מעליב אותו, הוא צריך לדעת להתעמת איתו או לענות לו כדי לפרוק את העלבון, ואילו לענות שהוא בוכה כי נפל - זה פותר את הילד המעליב בלא כלום ומשאיר את איתי עם התסכול. השקרים הלבנים הם דרך להתחמק מהתמודדות ולאורך זמן הם יותר מזיקים ממועילים.

 

[שירלי של 4]

אני מודה שאני ממש ממש לאאוהבת את השיטה!

אני עוד זוכת בתור ילדה שסבא שלי היה תמיד מדבר בשבחה של האמת ורק האמת. לעולם לא הייתי מלמגת את ילדי להתמודד עם המציאות בעזרת שקרים לבנים ובלתי מזיקים ככל שיהיו. גם את האמת תמיד אפשר לומר בכמה דרכים ואת החוכמה הזאת הייתי מנסה ללמד את ילדי בד בבד עם חיזוק תחושת הערך העצמי (בהתייחס לדוג' שנתת). אגב, אני גם משתדלת לשדר לילדי שהרגשות שלהם (כגון כעס, בכי וכיו"ב) הם לגיטימים בין אם אתה בן או בת. חבל לסרס בגיל כל-כך צעיר את היכולת להפגין רגשות אצל בנים. שקר לא בא בחשבון. לעולם. אני באופן אישי, גם חיה עפ"י ההשקפה הזו.

 

[שירלי של 4]

אגב, עד היום הגישה הזאת עובדת יופי ../images/Emo57.gif

מקווה מאוד שלא אתבדה.

 

[מישמיש7]

מסכימה עם כל מילה ../images/Emo45.gif

 

[סוכריה על מקל]

../images/Emo26.gif השאלה היא איך כן אפשר להתמודד

כם המצבים שאתי מציגה. איך לחזק את איתי מול חבקים שמלגלגים עליושהוא בוכה או ש"ברח" לו ?

 

[בטא מפוצצת]

אמא שלי היא אדם מקסים

שמאז שאני זוכרת את עצמי (ואותה) היא תמיד השתמשה בשיטה של השקרים הלבנים. לא משנה אם זה היה קשור אלינו, הילדים, בביהס' ("לכסתח" ולהגן עלינו אם איחרנו או החסרנו), אם זה בעבודה שלה עצמה (הוצאת חופש מחלה במקום יום חופש) ועוד דברים כאלה קטנים ובלתי מזיקים. אבל אני תמיד שנאתי את זה, ולכן מעולם לא השתמשתי בזה בעצמי (וכמו שנכתב פה, אני גם שייכת לקטגוריה של הישרות מדי, שזה ממש לא טוב לדעתי, כי צריך לדעת להתגמש ולהיות דיפלומטיים במקרי הצורך). הקו בין השניים הוא מאוד דק, וכהורה לדעתי מאוד קשה למצוא אותו.. קטונתי מלייעץ לך (בהיותי אמא חודש וחצי בערך..) אך הייתי חייבת לכתוב את דעתי. בהצלחה בכל אשר תחליטי!

 

[יעל של רעות]

אינטגריטי (יושרה) היא בעייני ערך עליון

להוציא חופשת מחלה במקום יום חופש זה לא מזיק? למי? למעסיק זה מאוד מזיק, ומה עם האמת שלך? בעיניי לשקר לאחרים זה גם לשקר לעצמך. אני חונכתי לאינטגריטי ובתור בוגרת עברתי סדנאות שלמות וארוכות סביב הערך הזה, וכך אני מעבירה לילדיי. אל תשקר לעצמך קודם כל. היה ישר עם עצמך ועם הסביבה. שקרים "קטנים" יכולים להוביל לשקרים גדולים. איפה עובר הגבול?

 

[בטא מפוצצת]

אבל מה אני עשיתי?? ../images/Emo3.gif

 

[יעל של רעות]

אה, עכשיו ראיתי שהתכוונת לאמא שלך../images/Emo163.gif

 

[אתי פלוס שניים]

אני חושבת שכולנו חוטאים בשקרים הלבנים

ואני לא יכולה לדמיין עולם שבו כולם מסתכלים אחד על השני ואומרים רק את האמת ונראה לי מעט יומרני לומר שאפשר לעבור חיים שלמים בצורה כזו. אני לא יכולה לדמיין שאיתי יענה לילד שישאל אותו למה רטוב לו - "עשיתי פיפי.."