שקרי האקדמיה במדעי החברה והרוח
כתבה מעניינת. אם כי צריך לקחת אותה בע"מ https://www.makorrishon.co.il/magazine/234111/
כתבה מעניינת. אם כי צריך לקחת אותה בע"מ https://www.makorrishon.co.il/magazine/234111/
שקרי האקדמיה במדעי החברה והרוח
- פותח הנושא sense9
- פורסם בתאריך
uzi2
Active member
אמנם לא קראתי את הספר שלהם
ואני בהתלבטות. מצד אחד, מסקרן אותי לבחון מה עמדתי לגבי מה שכתוב שם, והנושאים מעניינים אותי. מצד שני, לאור הכרות עם פרסומים קודמים שלהם, יש אצלם את אותן המחלות הקשות שהם מתריאים בפניהן. הם בהחלט נוטים לפופוליזם. זה לא אומר שאני חושב שאין בעיות קשות. יש בעיות מאוד קשות, אך המחלוקת העיקרית, שלי על מה שקראתי (בינתיים - פרסומים שלהם שמלווים את הספר, ופרסומים אחרים שלהם) זה שאני יכול להגיד שלצד מספר התדרדרויות, דווקא יש שיפור בשנים האחרונות, וזה בניגוד למה שהתרשמתי שהם טוענים. ראשית אקדים ואומר, יש ותמיד היו במדעי החברה (וגם ברפואה) אחוז גבוה של מחקרים מאיכות ירודה, מאוד לא זהירים מבחינה מתודית, ניתוחים שגויים או מאוד לא זהירים, הטיות והטעיות. לפעמים "עיגולי פינות", לפעמים חוסר הבנה בסטטיסטיקה, הטיות פרסום, ועוד ועוד, שלא לדבר על רמיות של ממש. מדובר בבעיה שמודעים אליה משהו כמו 30 שנה, אך בעשור האחרון ובמיוחד בשנים האחרונות המודעות אליה מאוד מאוד גדלה. ולשמחתי העליה במודעות גורמת לעליה באחוז המחקרים האיכותיים ובפיתוח יכולות אבחנה בין המחקרים היותר איכותיים לאלו שלא. ברפואה, שם גם יש את הבעיות האלו, כבר מזמן לא מתייחסים אל מחקר יחיד, כאל משהו בעל משקל ראייתי גבוה, ודורשים נסיונות שחזור בלתי תלויים עם שחזור מוצלח. עדיין יש בעיות, אבל בשורה האחרונה - למרות כל הבעיות - ההבנה הרפואית כן מתקדמת קדימה, והרבה בעיות שבעבר לא היה להן מענה - היום יש להן מענה טוב. בעשורים האחרונים של המאה הקודמת, שמו לב שיותר מדי חוקרים כמותניים במדעי החברה (וגם בתחומים קרובים) לא ממש מבינים בכלים הסטטיסטיים שהם משתמשים בהם. אבל העניין תפס תאוצה ומודעות עם הפרוייקט (ולמעשה גם לפני הפרוייקט התחילה מודעות לנושא) שהוביל למה שקרוי היום "משבר השחזור" (replication crisis) ויש על זה המון חומר באינטרנט (רק שימו בגרשיים בגוגל את שתי המילים שרשמתי וחפשו), והוא מיעוט ההצלחה בנסיונות שחזור של מחקרים. לעיתים יותר מדי קרובות, נסיונות לשחזר מחקרים שנחשבים לחשובים הביאו לתוצאות סותרות. למעשה, באחוז גבוה של המקרים, זה נראה כמו התאמה מקרית בקירוב. לכן, צריך להיזהר בציטוט של מחקר מדעי כהוכחה לטענה. יש לחפש סקירות מחקריות. לא רק מטא-אנליזות, אלא סקירות מחקריות. מטא-אנליזות לפעמים עושות סטטיסטיקה על הרבה מחקרים מבלי להיות רגישות להבדלים בין השאלות הניסיוניות המדויקות שהמחקרים מתיימרים לבדוק. למשל כאשר בודקים השפעה של תרופה מסוימת על מחלה מסוימת, ועושים סטטיסטיקות שמשלבות את כל המחקרים, מבלי להיות רגישים להבדלים באוכלוסיות הנבדקות, ולחוסר איזונים, או להבדלים במינונים. אני לא יודע האם באחוזים יש יותר תרמיות היום מאשר בעבר - תמיד היו, אבל לדעתי פשוט היום, המודעות לנושא גדלה. יש כמה ערוצי תרמיות שלא היו בעבר, כמו התופעה של "כתבי עת טורפים" (predatory publishing, ואכן זה לא ממש תרגום מילולי אלא חופשי, אתם מוזמנים לחפש את המונחים). אבל העלייה במודעות עשתה בהחלט טוב. ברפואה, יש הרצאות מרתקות של John Ioannidis אתם מוזמנים לחפש את הרצאותיו ביוטיוב, או ב- TED. הרבה מאוד מהדברים שהוא מתאר, או מההצעות לשיפור שהוא מציע, רלוונטיות לפסיכולוגיה, ותחומים "רכים" אחרים לא פחות מאשר לרפואה, ולכן זה צריך לעניין גם אנשים שקרובים לתחומי דעת אחרים. יש ספר נהדר מהשנים האחרונות, שקראתי שנקרא The Death of Expertise של Tom Nichols. מאוד מומלץ, ומציג אספקטים רחבים מאוד של הבעיות, ולא רק בתחומי המדע, אלא גם כמות רעש הרקע וה- Fake news, וכדומה. גם נושאים של הירידה ברמה האקדמית של הבוגרים בתחומים השונים, עקב פופוליזם (לא משהו חדש, אך המגמה מחמירה - יותר בוגרים, אבל היכולות בירידה). לא פשוט, אבל כאמור, אני מזהה גם זרמים חיוביים: עליה במודעות. פרויקטים מעניינים של עידוד מחקרים לא משנה מה התוצאות שלהם. פרוייקטים לעידוד מחקרים שלא יהיו בהם ההטיות הרבות שיש. עדיין ודווקא היום יותר מתמיד יש חשיבות יתרה להקפדה קשוחה על השיטה המדעית. אני מפריד בין שינויים שחלים באקדמיות בשנים האחרונות ובין הבעיות במחקר. כבר מזמן שבהרבה תחומים האקדמיות לא מתמקדות ב-"ייצור" חוקרים. דווקא בתחומים הריאליים (שם איכות המחקרים משמעותית יותר גבוהה, אם כי יאמר שיותר פשוט לחקור באופן אמין), יש הרבה שאלות של מידת התאימות של ההוראה לצרכים העתידיים. פשוט כי קצב השינוי בתחומים רבים הוא כל כך מהיר, שהדברים שהיו חשובים אתמול, כבר אולי לא חשובים היום. לדוגמה: אין שום דמיון בין איך שעולם המחשבים היה לפני 15 שנה, ובין מה שהוא היום, וגם השינויים ב- 5 שנים האחרונות אינם קטנים. הגענו למצב שבו תוכניות לימודים משתנות ומתעדכנות משנה לשנה, והרבה מזה זה ניסוי ותעייה/טעייה או אופנות, אבל יש הבנה לצורך בשינויים מהירים יותר. לצערי הרב, הרבה מאוד האקדמיה היתה יכולה להשתפר אם היו מקשיבים יותר לאנשי פסיכולוגיה קוגניטיבית, מאשר לאנשי "חינוך ושיטות הוראה", או גורואים אופנתיים אחרים, ולצערי הרב יש נתק הולך וגדל בין החוקרים בתחומים השונים. פסיכולוגיה קוגניטיבית היא אחד התחומים בהם המחקרים יותר אמינים. בתחומים של שיטות הוראה וחינוך, רמת המחקר הממוצעת משמעותית יותר ירודה.
ואני בהתלבטות. מצד אחד, מסקרן אותי לבחון מה עמדתי לגבי מה שכתוב שם, והנושאים מעניינים אותי. מצד שני, לאור הכרות עם פרסומים קודמים שלהם, יש אצלם את אותן המחלות הקשות שהם מתריאים בפניהן. הם בהחלט נוטים לפופוליזם. זה לא אומר שאני חושב שאין בעיות קשות. יש בעיות מאוד קשות, אך המחלוקת העיקרית, שלי על מה שקראתי (בינתיים - פרסומים שלהם שמלווים את הספר, ופרסומים אחרים שלהם) זה שאני יכול להגיד שלצד מספר התדרדרויות, דווקא יש שיפור בשנים האחרונות, וזה בניגוד למה שהתרשמתי שהם טוענים. ראשית אקדים ואומר, יש ותמיד היו במדעי החברה (וגם ברפואה) אחוז גבוה של מחקרים מאיכות ירודה, מאוד לא זהירים מבחינה מתודית, ניתוחים שגויים או מאוד לא זהירים, הטיות והטעיות. לפעמים "עיגולי פינות", לפעמים חוסר הבנה בסטטיסטיקה, הטיות פרסום, ועוד ועוד, שלא לדבר על רמיות של ממש. מדובר בבעיה שמודעים אליה משהו כמו 30 שנה, אך בעשור האחרון ובמיוחד בשנים האחרונות המודעות אליה מאוד מאוד גדלה. ולשמחתי העליה במודעות גורמת לעליה באחוז המחקרים האיכותיים ובפיתוח יכולות אבחנה בין המחקרים היותר איכותיים לאלו שלא. ברפואה, שם גם יש את הבעיות האלו, כבר מזמן לא מתייחסים אל מחקר יחיד, כאל משהו בעל משקל ראייתי גבוה, ודורשים נסיונות שחזור בלתי תלויים עם שחזור מוצלח. עדיין יש בעיות, אבל בשורה האחרונה - למרות כל הבעיות - ההבנה הרפואית כן מתקדמת קדימה, והרבה בעיות שבעבר לא היה להן מענה - היום יש להן מענה טוב. בעשורים האחרונים של המאה הקודמת, שמו לב שיותר מדי חוקרים כמותניים במדעי החברה (וגם בתחומים קרובים) לא ממש מבינים בכלים הסטטיסטיים שהם משתמשים בהם. אבל העניין תפס תאוצה ומודעות עם הפרוייקט (ולמעשה גם לפני הפרוייקט התחילה מודעות לנושא) שהוביל למה שקרוי היום "משבר השחזור" (replication crisis) ויש על זה המון חומר באינטרנט (רק שימו בגרשיים בגוגל את שתי המילים שרשמתי וחפשו), והוא מיעוט ההצלחה בנסיונות שחזור של מחקרים. לעיתים יותר מדי קרובות, נסיונות לשחזר מחקרים שנחשבים לחשובים הביאו לתוצאות סותרות. למעשה, באחוז גבוה של המקרים, זה נראה כמו התאמה מקרית בקירוב. לכן, צריך להיזהר בציטוט של מחקר מדעי כהוכחה לטענה. יש לחפש סקירות מחקריות. לא רק מטא-אנליזות, אלא סקירות מחקריות. מטא-אנליזות לפעמים עושות סטטיסטיקה על הרבה מחקרים מבלי להיות רגישות להבדלים בין השאלות הניסיוניות המדויקות שהמחקרים מתיימרים לבדוק. למשל כאשר בודקים השפעה של תרופה מסוימת על מחלה מסוימת, ועושים סטטיסטיקות שמשלבות את כל המחקרים, מבלי להיות רגישים להבדלים באוכלוסיות הנבדקות, ולחוסר איזונים, או להבדלים במינונים. אני לא יודע האם באחוזים יש יותר תרמיות היום מאשר בעבר - תמיד היו, אבל לדעתי פשוט היום, המודעות לנושא גדלה. יש כמה ערוצי תרמיות שלא היו בעבר, כמו התופעה של "כתבי עת טורפים" (predatory publishing, ואכן זה לא ממש תרגום מילולי אלא חופשי, אתם מוזמנים לחפש את המונחים). אבל העלייה במודעות עשתה בהחלט טוב. ברפואה, יש הרצאות מרתקות של John Ioannidis אתם מוזמנים לחפש את הרצאותיו ביוטיוב, או ב- TED. הרבה מאוד מהדברים שהוא מתאר, או מההצעות לשיפור שהוא מציע, רלוונטיות לפסיכולוגיה, ותחומים "רכים" אחרים לא פחות מאשר לרפואה, ולכן זה צריך לעניין גם אנשים שקרובים לתחומי דעת אחרים. יש ספר נהדר מהשנים האחרונות, שקראתי שנקרא The Death of Expertise של Tom Nichols. מאוד מומלץ, ומציג אספקטים רחבים מאוד של הבעיות, ולא רק בתחומי המדע, אלא גם כמות רעש הרקע וה- Fake news, וכדומה. גם נושאים של הירידה ברמה האקדמית של הבוגרים בתחומים השונים, עקב פופוליזם (לא משהו חדש, אך המגמה מחמירה - יותר בוגרים, אבל היכולות בירידה). לא פשוט, אבל כאמור, אני מזהה גם זרמים חיוביים: עליה במודעות. פרויקטים מעניינים של עידוד מחקרים לא משנה מה התוצאות שלהם. פרוייקטים לעידוד מחקרים שלא יהיו בהם ההטיות הרבות שיש. עדיין ודווקא היום יותר מתמיד יש חשיבות יתרה להקפדה קשוחה על השיטה המדעית. אני מפריד בין שינויים שחלים באקדמיות בשנים האחרונות ובין הבעיות במחקר. כבר מזמן שבהרבה תחומים האקדמיות לא מתמקדות ב-"ייצור" חוקרים. דווקא בתחומים הריאליים (שם איכות המחקרים משמעותית יותר גבוהה, אם כי יאמר שיותר פשוט לחקור באופן אמין), יש הרבה שאלות של מידת התאימות של ההוראה לצרכים העתידיים. פשוט כי קצב השינוי בתחומים רבים הוא כל כך מהיר, שהדברים שהיו חשובים אתמול, כבר אולי לא חשובים היום. לדוגמה: אין שום דמיון בין איך שעולם המחשבים היה לפני 15 שנה, ובין מה שהוא היום, וגם השינויים ב- 5 שנים האחרונות אינם קטנים. הגענו למצב שבו תוכניות לימודים משתנות ומתעדכנות משנה לשנה, והרבה מזה זה ניסוי ותעייה/טעייה או אופנות, אבל יש הבנה לצורך בשינויים מהירים יותר. לצערי הרב, הרבה מאוד האקדמיה היתה יכולה להשתפר אם היו מקשיבים יותר לאנשי פסיכולוגיה קוגניטיבית, מאשר לאנשי "חינוך ושיטות הוראה", או גורואים אופנתיים אחרים, ולצערי הרב יש נתק הולך וגדל בין החוקרים בתחומים השונים. פסיכולוגיה קוגניטיבית היא אחד התחומים בהם המחקרים יותר אמינים. בתחומים של שיטות הוראה וחינוך, רמת המחקר הממוצעת משמעותית יותר ירודה.
uzi2
Active member
וקצת על אקדמיה אל מול מדע.
לא כל נושא אקדמי הוא מדע במובן המלא של המילה. עושים מחקרים, אבל כאשר בני סמכא לא מסכימים גם על הדברים הבסיסיים ביותר, כיצד ניתן לדעת על מי לסמוך? התשובה היא - "על אף אחד". זה לא אומר שאין להם הרבה ידע - בד"כ יש להם, זה רק אומר שזה עדיין לא הגיע לרמת הבגרות שיש למדע. במקרים כאלו, בהחלט יש בעיה של "אז מי ייחשב יותר". את הבעיה ממש ראיתי בפילוסופיה. הרבה מאוד תחומים של המדע יצאו כ- spin-off של פילוסופיה. הפיזיקה התחילה מפילוסופיה, המתמטיקה, ועוד. כל מה שהפך למדע אימפירי הפך למדע. בחוגים לפילוסופיה נשארו כל הנושאים שלא ניתן לבדוק אימפירית. אותו מכשיר אכזרי שמפיל תיאוריות על ימין ועל שמאל, ולא סלחן על טעויות - גם הקטנות ביותר (למשל בפיזיקה) לא קיים שם. הייתי מצפה מפילוסוף טוב, שיהיה מודע לזה. המשמעות היא שהסיכוי האפריורי לכך שהדעה שלו נכונה משמעותית יותר קטן. בפועל יש לא מעט אנשים מאוד חכמים בפילוסופיה, אבל דווקא אלו שמפגינים את הבטחון העצמי הכי מופרז, והכי פחות מכירים במגבלות התחום, הם אלו שזוכים להכי הרבה הכרה בינלאומית. הפוך ממה שצריך להיות. אין ספק שיש בעיות. הן תמיד היו אבל המודעות היתה קטנה יותר. עכשיו מצד אחד יש הרבה יותר מודעות לנושא, ומצד שני, המדיניות - במיוחד במדינת ישראל, להביא את האקדמיות ממצב שבו הן שואפות למצויינות מדעית למצב שבו הן שואפות למצוינות כלכלית, גרמה לא מעט נזק. זה קצת הפוך מאיך שהתרשמתי שהדברים מוצגים על ידי תמר ועוז אלמוג. לגבי הטענות להן ללימודים מקוונים, הנושא הרבה יותר מורכב. יש יתרונות וחסרונות ללימוד מקוון, וכמי שבעקבות הקורונה עבר להוראה מקוונת, בהחלט אפשר להרגיש את היתרונות לצד החסרונות. בכל מקרה, זה לא שהאקדמיה ניסתה להילחם במגמה. ממש לא. פשוט יש קצב מעט איטי לשינויים בהוראה, וזה לא בהכרח רע. יש לא מעט רצון מצד אנשי שיטות הוראה, להוביל מהפכות פופוליסיטיות שלא ברור כמה הן אפקטיביות, כי זה זורם עם הקידמה, וזה נראה "הגיוני". מדע תמיד היה יותר שמרני וטוב שכך. כשעושים יותר מדי שינויים בבת אחת, ודברים לא עובדים, קשה מאוד לדעת מה מכל הדברים לא עבד טוב. עוד יותר קשה לדעת אם דברים עובדים טוב או לא, כי המבחן הוא לא תמיד "עד כמה הסטודנט מצליח בבחינה או בפרוייקט". לפעמים רק לאורך זמן רואים את השינוי ביכולות, ואת ההבדלים.
לא כל נושא אקדמי הוא מדע במובן המלא של המילה. עושים מחקרים, אבל כאשר בני סמכא לא מסכימים גם על הדברים הבסיסיים ביותר, כיצד ניתן לדעת על מי לסמוך? התשובה היא - "על אף אחד". זה לא אומר שאין להם הרבה ידע - בד"כ יש להם, זה רק אומר שזה עדיין לא הגיע לרמת הבגרות שיש למדע. במקרים כאלו, בהחלט יש בעיה של "אז מי ייחשב יותר". את הבעיה ממש ראיתי בפילוסופיה. הרבה מאוד תחומים של המדע יצאו כ- spin-off של פילוסופיה. הפיזיקה התחילה מפילוסופיה, המתמטיקה, ועוד. כל מה שהפך למדע אימפירי הפך למדע. בחוגים לפילוסופיה נשארו כל הנושאים שלא ניתן לבדוק אימפירית. אותו מכשיר אכזרי שמפיל תיאוריות על ימין ועל שמאל, ולא סלחן על טעויות - גם הקטנות ביותר (למשל בפיזיקה) לא קיים שם. הייתי מצפה מפילוסוף טוב, שיהיה מודע לזה. המשמעות היא שהסיכוי האפריורי לכך שהדעה שלו נכונה משמעותית יותר קטן. בפועל יש לא מעט אנשים מאוד חכמים בפילוסופיה, אבל דווקא אלו שמפגינים את הבטחון העצמי הכי מופרז, והכי פחות מכירים במגבלות התחום, הם אלו שזוכים להכי הרבה הכרה בינלאומית. הפוך ממה שצריך להיות. אין ספק שיש בעיות. הן תמיד היו אבל המודעות היתה קטנה יותר. עכשיו מצד אחד יש הרבה יותר מודעות לנושא, ומצד שני, המדיניות - במיוחד במדינת ישראל, להביא את האקדמיות ממצב שבו הן שואפות למצויינות מדעית למצב שבו הן שואפות למצוינות כלכלית, גרמה לא מעט נזק. זה קצת הפוך מאיך שהתרשמתי שהדברים מוצגים על ידי תמר ועוז אלמוג. לגבי הטענות להן ללימודים מקוונים, הנושא הרבה יותר מורכב. יש יתרונות וחסרונות ללימוד מקוון, וכמי שבעקבות הקורונה עבר להוראה מקוונת, בהחלט אפשר להרגיש את היתרונות לצד החסרונות. בכל מקרה, זה לא שהאקדמיה ניסתה להילחם במגמה. ממש לא. פשוט יש קצב מעט איטי לשינויים בהוראה, וזה לא בהכרח רע. יש לא מעט רצון מצד אנשי שיטות הוראה, להוביל מהפכות פופוליסיטיות שלא ברור כמה הן אפקטיביות, כי זה זורם עם הקידמה, וזה נראה "הגיוני". מדע תמיד היה יותר שמרני וטוב שכך. כשעושים יותר מדי שינויים בבת אחת, ודברים לא עובדים, קשה מאוד לדעת מה מכל הדברים לא עבד טוב. עוד יותר קשה לדעת אם דברים עובדים טוב או לא, כי המבחן הוא לא תמיד "עד כמה הסטודנט מצליח בבחינה או בפרוייקט". לפעמים רק לאורך זמן רואים את השינוי ביכולות, ואת ההבדלים.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.