שירה כמים 1959
Well-known member
הכול עלה באש. את.
את לא רוצה להסתכל באש. זה מובן.
את מסובבת את ראשך
(והוא מסתובב מעצמו חזרה), "הכול עלה באש",
את ממלמלת לעצמך, אפילו בשנתך
והאימה לופתת אותך כמו אז
בבית עתיק בירושלים הידיים הגסות של הגבר שאחזו בך וחנקו
ולא פעם אחת. הכול עלה באש, את לא רוצה להתסכל וזה מובן ואת
מסובבץ את ראשך וראשך מסתובב חזרה ועינייך ננעצות
בשרטוטי הפרחים הנרקמים בתוך האש.
את לא רוצה להסתכל באש. זה מובן.
את מסובבת את ראשך
(והוא מסתובב מעצמו חזרה), "הכול עלה באש",
את ממלמלת לעצמך, אפילו בשנתך
והאימה לופתת אותך כמו אז
בבית עתיק בירושלים הידיים הגסות של הגבר שאחזו בך וחנקו
ולא פעם אחת. הכול עלה באש, את לא רוצה להתסכל וזה מובן ואת
מסובבץ את ראשך וראשך מסתובב חזרה ועינייך ננעצות
בשרטוטי הפרחים הנרקמים בתוך האש.