שרפתי את רוב חסכונותיי ואין לי חשק לכלום
אני נמצא לא רק במשבר נפשי, אלא במשבר כלכלי...
מכיוון שההורים שלי מאז ומתמיד נתנו לי הכל, אין לי שום ערך לכסף... יש למשל צ'ק שמישהו נתן לי באפריל 2015 על עבודה חד פעמית ע"ס 100 ש"ח שעד היום לא פרעתי, ולא לקחתי ממנו צ'ק חדש במקום זה שאינו בתוקף. כמו כן נלקחו ממני סתם 72 ש"ח כי לא עשיתי תיאום מס בין שתי עבודות חד פעמיות וזוטרות בהחלט, ואני לא דואג לטפל בעניין.
יש לי אפילו סלידה מהמושג "כסף", כל מי שאיכפת לו ולו במקצת מכסף גורם אצלי לניכור, כמו ניכור מכל מי שלא כמוני (שזה כל העולם).
אני לא עובד. אני היום בדיוק בן 24, (וכן, כמו שחשבתם, כמעט אף אחד ביקום לא אמר לי מזל טוב כי מה שמעניין את רוב העולם זה לקדם את עצמו ואת משפחתו לעבר השלב הבא בחיים, והם לא יורקים לכיווני...) ולמרות זאת אני יכול להגיד שרק פעם אחת בחיים עבדתי בעבודה מסודרת, וזה היה בקיץ שעבר בשמירה על בגרויות. (שכר מינימום עלוב לשעה). לא הרווחתי מזה הרבה. יש לפעמים עבודות קטנות שהיו בעבר מציעים לי והייתי לוקח בסלידה גדולה.
באמת שלא איכפת לי מכסף. כי לא איכפת לי מהחיים הדפוקים שלי ומעצמי. למה לי להשקיע? תהיה לי משפחה לפרנס? לא. כי אף אחת לא תתחתן איתי ואם כן אז נתגרש מיד כי אני בלתי נסבל... בעיניי זה מספיק בשביל שלא אעבוד.
אני עצלן גדול גם, פשוט לא משקיע בכלום בחיים. אין לי אנרגיית חיים.
בנוסף, התבררה היום כמות הביזבוזים שלי בשנה האחרונה.
במאי 2015 היו לי כ-21,000 ש"ח. זה בא מה"משכורת" הצבאית העלובה, ממענק השיחרור, ומהבר-מצווה.
כיום? יש לי 6,000 ש"ח. ביזבוז של כ-1,400 ש"ח לחודש. על מה? על אוכל בחוץ, שמבטא אצלי בריחה מהבדידות בבית עם המשפחה שהיא ואני כל כך לא מסתדרים, ואכילה בפיצריה או במזון מהיר תוך השמנה שהתחילה כבר בצבא לפני כשלוש שנים. כמו כן יש אצלי נוהל הולך וגובר של נסיעה במונית למכללה כל פעם שאני מאחר בגלל עצמי. זה עולה כ-50 ש"ח כל פעם במקום נסיעה באוטובוס שאותה ההורים מממנים.
ואתם יודעים מה? אני מרגיש אפס מאופס על כל זה... אבל לא איכפת לי מכסף כמו שלא איכפת לי מהחיים הארורים האלה שלי, שבהם כולם מצליחים חברתית וזוגית ואני לא.
אני לא עבדתי בשנה הזאת גם כי לא הייתי מסוגל לשלב בין הלימודים הקשים לעבודה. ומה יצא לי? ממוצע ציונים דפוק בגלל שעקב הבעיות קשב וריכוז שיש לי אני לא מספיק לענות על כל השאלות במבחנים. אז הממוצע דפוק. ואז אני מקנא באחרים ושונא אותם ואותי עוד יותר... אז למה לי לעבוד? עדיף היה למות אם זה היה בידיי. לא בחרתי להיברא לעולם הדפוק הזה ועם הקשיים הנפשיים האלה שקיבלתי...
אני מרגיש בודד... עזבתי בתחילת תקופת המבחנים את אתר ההיכרויות הדתי בו הייתי. ועכשיו לחזור? מה יש לי למכור לבנות שם? אני אמנם שומר שבת לכשרות אבל על תפילות אין מה לדבר. הבנות שם לא מתאימות לי ואני לא אתאים להן. אני רוצה מאוד חברה מהמגזר הדתי לאומי, אבל אני בעצמי לא עונה על הדרישות שלו. אני רוצה לחזור למוטב ולהיות דתי לאומי ומאמין כמו שצריך, אבל אעני כל כך מאוכזב מאלוהים שקשה לי לעשות את השינוי. חוץ מזה אני מאוד לא יציב נפשית וקשר או התפרקות של קשר יכולה לעשות לי הרבה בלגן. גם אין לי כסף ואני לא עובד. מי תרצה "נעבח" כמוני? לאור התקופה הקודמת שהייתי באתר הזה אני יכול להגיד שבנות שם לא הכי רציניות והן מאוד ביקורתיות. כמעט לא פנו אליי שם בנות ולא ענו לי על פניות שלי. אם אני ארצה חברה? מי יכיר לי כזו? יש לי מספיק חברים כמו אצל בני ישיבות ההסדר המעצבנים והמרגיזים האלה שמשדכים בנות אחד לשני? כל הגברברים המסוקסים והקרביים האלה זה מה שהרבה בנות רוצות ואני לא עונה על הדבר הזה. אין לי אנרגיות נפשיות להיכנס לאתר ההיכרויות הזה, וגם אין לי מה למכור. אבל אני כל כך בודד...
תעזרו לי! תציעו לי. מה הייתם עושים במקומי?
תודה, אריק בן ה-24 שעדיין מתנהג כמו בן 4
אני נמצא לא רק במשבר נפשי, אלא במשבר כלכלי...
מכיוון שההורים שלי מאז ומתמיד נתנו לי הכל, אין לי שום ערך לכסף... יש למשל צ'ק שמישהו נתן לי באפריל 2015 על עבודה חד פעמית ע"ס 100 ש"ח שעד היום לא פרעתי, ולא לקחתי ממנו צ'ק חדש במקום זה שאינו בתוקף. כמו כן נלקחו ממני סתם 72 ש"ח כי לא עשיתי תיאום מס בין שתי עבודות חד פעמיות וזוטרות בהחלט, ואני לא דואג לטפל בעניין.
יש לי אפילו סלידה מהמושג "כסף", כל מי שאיכפת לו ולו במקצת מכסף גורם אצלי לניכור, כמו ניכור מכל מי שלא כמוני (שזה כל העולם).
אני לא עובד. אני היום בדיוק בן 24, (וכן, כמו שחשבתם, כמעט אף אחד ביקום לא אמר לי מזל טוב כי מה שמעניין את רוב העולם זה לקדם את עצמו ואת משפחתו לעבר השלב הבא בחיים, והם לא יורקים לכיווני...) ולמרות זאת אני יכול להגיד שרק פעם אחת בחיים עבדתי בעבודה מסודרת, וזה היה בקיץ שעבר בשמירה על בגרויות. (שכר מינימום עלוב לשעה). לא הרווחתי מזה הרבה. יש לפעמים עבודות קטנות שהיו בעבר מציעים לי והייתי לוקח בסלידה גדולה.
באמת שלא איכפת לי מכסף. כי לא איכפת לי מהחיים הדפוקים שלי ומעצמי. למה לי להשקיע? תהיה לי משפחה לפרנס? לא. כי אף אחת לא תתחתן איתי ואם כן אז נתגרש מיד כי אני בלתי נסבל... בעיניי זה מספיק בשביל שלא אעבוד.
אני עצלן גדול גם, פשוט לא משקיע בכלום בחיים. אין לי אנרגיית חיים.
בנוסף, התבררה היום כמות הביזבוזים שלי בשנה האחרונה.
במאי 2015 היו לי כ-21,000 ש"ח. זה בא מה"משכורת" הצבאית העלובה, ממענק השיחרור, ומהבר-מצווה.
כיום? יש לי 6,000 ש"ח. ביזבוז של כ-1,400 ש"ח לחודש. על מה? על אוכל בחוץ, שמבטא אצלי בריחה מהבדידות בבית עם המשפחה שהיא ואני כל כך לא מסתדרים, ואכילה בפיצריה או במזון מהיר תוך השמנה שהתחילה כבר בצבא לפני כשלוש שנים. כמו כן יש אצלי נוהל הולך וגובר של נסיעה במונית למכללה כל פעם שאני מאחר בגלל עצמי. זה עולה כ-50 ש"ח כל פעם במקום נסיעה באוטובוס שאותה ההורים מממנים.
ואתם יודעים מה? אני מרגיש אפס מאופס על כל זה... אבל לא איכפת לי מכסף כמו שלא איכפת לי מהחיים הארורים האלה שלי, שבהם כולם מצליחים חברתית וזוגית ואני לא.
אני לא עבדתי בשנה הזאת גם כי לא הייתי מסוגל לשלב בין הלימודים הקשים לעבודה. ומה יצא לי? ממוצע ציונים דפוק בגלל שעקב הבעיות קשב וריכוז שיש לי אני לא מספיק לענות על כל השאלות במבחנים. אז הממוצע דפוק. ואז אני מקנא באחרים ושונא אותם ואותי עוד יותר... אז למה לי לעבוד? עדיף היה למות אם זה היה בידיי. לא בחרתי להיברא לעולם הדפוק הזה ועם הקשיים הנפשיים האלה שקיבלתי...
אני מרגיש בודד... עזבתי בתחילת תקופת המבחנים את אתר ההיכרויות הדתי בו הייתי. ועכשיו לחזור? מה יש לי למכור לבנות שם? אני אמנם שומר שבת לכשרות אבל על תפילות אין מה לדבר. הבנות שם לא מתאימות לי ואני לא אתאים להן. אני רוצה מאוד חברה מהמגזר הדתי לאומי, אבל אני בעצמי לא עונה על הדרישות שלו. אני רוצה לחזור למוטב ולהיות דתי לאומי ומאמין כמו שצריך, אבל אעני כל כך מאוכזב מאלוהים שקשה לי לעשות את השינוי. חוץ מזה אני מאוד לא יציב נפשית וקשר או התפרקות של קשר יכולה לעשות לי הרבה בלגן. גם אין לי כסף ואני לא עובד. מי תרצה "נעבח" כמוני? לאור התקופה הקודמת שהייתי באתר הזה אני יכול להגיד שבנות שם לא הכי רציניות והן מאוד ביקורתיות. כמעט לא פנו אליי שם בנות ולא ענו לי על פניות שלי. אם אני ארצה חברה? מי יכיר לי כזו? יש לי מספיק חברים כמו אצל בני ישיבות ההסדר המעצבנים והמרגיזים האלה שמשדכים בנות אחד לשני? כל הגברברים המסוקסים והקרביים האלה זה מה שהרבה בנות רוצות ואני לא עונה על הדבר הזה. אין לי אנרגיות נפשיות להיכנס לאתר ההיכרויות הזה, וגם אין לי מה למכור. אבל אני כל כך בודד...
תעזרו לי! תציעו לי. מה הייתם עושים במקומי?
תודה, אריק בן ה-24 שעדיין מתנהג כמו בן 4
ולמה לא הלך לי? כי לא הייתי מרוכז במבחן, לא כי לא ידעתי את החומר...