ורד תיאטרון טוליק
New member
איך בניתי את הבובות:
אני מקווה שאצליח להסביר את התהליך המורכב הזה, שבו אני יוצרת את הבובות. אין לי צילומים כמובן, כי תמיד בדיעבד אני חכמה,ולא בזמן האמיתי.
אני מתחילה עם הראש- בטכניקת שכבות נייר.(אם אני זוכרת נכון, ליאורה ברד פעם העלתה כאן סדנא- דבי???)- מפסלת ראש בפלסטלינה- מנסה לדמיין לפי אופי הדמות איזה פנים מתאימים לה.(אחרי מאתיים נסיונות זה מצליח.נשבעת לכם, טוב אולי לא מאתיים, אבל אני מפסלת ומחרבת הרבה פעמים עד שמגיעה לטיפוס הרצוי. וגם אז, בתי , מיכל- שצובעת אותם,יכולה לומר לי- אמא, תעשי חדש, זה לא טוב...)
אחרי שהפלסטלינה משביעת רצון, אני מתחילה לצפות בשכבות נייר עם דבק פלסטיק( שכבה ראשונה עם מים או, עדיף- וזלין, שלא ידבק לפלסטלינה). נהוג להדביק שמונה שכבות. אני, כמו שאתם כבר יודעים, מטורפת ומדביקה הרבה יותר.
יש לי טיפים לאיך לפסל ולהדביק כשרוצים פרטים קטנטנים ועדינים, אבל זה יקח שעתיים בכתב. מי שצריך, שיתקשר אלי ואסביר בע"פ.
כששכבות הנייר מתייבשות- מוציאים את הפלסטלינה- חותכים באמצע ואח"כ מחברים עם נייר+ דבק פסטיק נוספים את שני חצאי הראש.
מצפים במרק ומשייפים- כדי להגיע למרקם חלק- לא כל דמות חייבת שיוף.
צובעים. (אני לא יודעת לצבוע. )
הגוף- אין לי שיטה מסויימת. זה תלוי לפי תפקיד הבובה ושותפיה לתמונות. יש בובות שצריכות רק לעמוד-
ואם הן דמויות נשיות זה הכי קל:
אני מכינה גוף מבד חזק (למשל ג'ינס) ממולא באקרילן דחוס- בתחתית- שהיא עיגול- אני שמה משהו כבד- לרוב מעט חצץ (הבובות שלי די כבדות, אבל ככה אני מרגישה שהן יהיו יציבות על הבמה ולא יחליטו פתאום לאבד שיווי משקל באמצע הצגה. אני בטוחה שיש גם פתרונות יותר קלים.)
ידיים אני מכינה מגליל בד שתפרתי ומלאתי באקרילן- לפעמים מכניסה חוט נחושת ליצוב- או תופרת מפרקים- שוב, תלוי בתפקיד.
כפות ידיים- מעיסת נסורת- כבר כתבתי על זה- אבקת נסורת מנגריה- מעורבבת עם דבק פלסטיק למרקם "חימרי"- חומר לא נוח לעבודה בכלל בכלל, לקח לי מלא זמן להבין אותו, אבל נותן תוצאות נהדרות.
בקצה הידיים קודחים חור ותופרים היטב לזרועות. (שכחתי- קודם צובעים...)
את הזרועות אני מחברת למקום הנכון בגוף, ( תופרת ותופרת.- הכל מבד, זוכרים?)ורק אז מלבישה את הבובה- לרוב משאריות של בדים . יש לי אוסף ענקי- כולל תחרות, רקמות, כפתורים, סרטים...
אם הבובוה צריכה רגליים, זה עסק אחר. אני לא אסביר כאן, כי אין לי נוסחה מנצחת, וכל פעם אני ממציאה את הגלגל.
לעומת זאת, האישון זאת המצאה חדשה.:כיוון שהוא לא צריך להיראות אנושי בפרופורציות, חיברתי נעליים (קנויות- יד 2 פעם ראשונה שלא יצרתי אותן בעצמי הן פשוט התאימו בול..)ישירות לגוף- ככה האישון יכול לעמוד יציב בעצמו.- בובה עם רגליים ארוכות לא יכולה לעמוד בלי שמחזיקים אותה.
אצרף שוב תמונה ותראו.
בצוואר הבובה אני (כלומר רמי אישי) קודח חורים, ושוב, תופרת את הראש לגוף- עם חוט מאד חזק- אבל לא במהודק מדי, כדי שהצוואר יהיה גמיש והראש יזוז בקלות.
השיער של כל הבובות- תמיד אני מכינה מצמר סריגה רגיל- לי יש מצבורים, אבל גם אם קונים- לא צריך הרבה צמר לראש אחד.(פחות מחבילה)
שיער אפשר להכין מעוד מליון חומרים- מניילונים, חבלים, ספוגיות לרחיצת כלים, חוטי טריקו, צמר כבשים טהור,או פשוט להכין כובע- חוסך הכנת שיער ונראה מעולה.
אני מגלגלת את חוטי הצמר סביב האצבעות באורך הרצוי ושוב תופרת תופרת- יש כאלה שרק קושרים-( אני לא רוצה נשירת שיער אחרי שלוש הצגות ) ומדביקה עם דבק מגע.
לא יודעת עם ההסבר ברור. אני בטוחה שיש דרכים הרבה יותר פשוטות (ואולי נכונות יותר).
אם אוהבים ויודעים לעבוד עם ספוג- זה יותר פשוט.(אני לא מחבבת את החומר הזה, אבל זאת לא סיבה מוצדקת. סתם, כמו שאני לא אוהבת ארטישוק- זה עניין של טעם...)
חשוב לי שהבובה לא תתפרק אחרי כמה הצגות, לא תיפול חלילה באמצע הופעה, תהיה עמידה להתעללויות שלי בזמן החזרות. (אני מאד איטית, וכדי להצליח, חייבת לערוך עשרות חזרות. אני די מקנאה באלה שאחרי שתי חזרות מצליחים להעביר את המסר...)
יש לי בובות שאחרי כמה הצגות שיניתי להן את צבע השיער- או את הכובע (הכובע של הגמד ב"קסם הרביעי" היה חום, והבנתי שהוא לא מספיק בולט- אז החלפתי), או את הבגד.
לבובה אחת החלפתי את הראש- היא נראתה שונה מאד ממה שהיתה אמורה לייצג. עשינו (מיכל בתי עשתה, יותר נכון) ראש חדש.
ברור לי שהדרך שלי אולי לא כלכלית- אבל אני כל כך שמחה שבובה נראית כמו שאני רוצה, שלא אכפת לי ה:"כלכלית".
והדבר החשוב ביותר. לדעתי:
לא משנה כמה הבובות יפות, מושקעות, חזקות מרהיבות ומהממות. אם ההפעלה לא טובה ולא מדוייקת- לא עשינו כלום.
ולא רק ההפעלה. אם המוסיקה רועשת מדי, או הטקסט רדוד ועלוב, או ההתיחסות שלנו לקהל לא רצינית ומזלזלת (ראיתי גם ראיתי)- אז מה משנה יופיין של הבובות.
יום בחירות שמח.
הצביעו איכות.
אני מקווה שאצליח להסביר את התהליך המורכב הזה, שבו אני יוצרת את הבובות. אין לי צילומים כמובן, כי תמיד בדיעבד אני חכמה,ולא בזמן האמיתי.
אני מתחילה עם הראש- בטכניקת שכבות נייר.(אם אני זוכרת נכון, ליאורה ברד פעם העלתה כאן סדנא- דבי???)- מפסלת ראש בפלסטלינה- מנסה לדמיין לפי אופי הדמות איזה פנים מתאימים לה.(אחרי מאתיים נסיונות זה מצליח.נשבעת לכם, טוב אולי לא מאתיים, אבל אני מפסלת ומחרבת הרבה פעמים עד שמגיעה לטיפוס הרצוי. וגם אז, בתי , מיכל- שצובעת אותם,יכולה לומר לי- אמא, תעשי חדש, זה לא טוב...)
אחרי שהפלסטלינה משביעת רצון, אני מתחילה לצפות בשכבות נייר עם דבק פלסטיק( שכבה ראשונה עם מים או, עדיף- וזלין, שלא ידבק לפלסטלינה). נהוג להדביק שמונה שכבות. אני, כמו שאתם כבר יודעים, מטורפת ומדביקה הרבה יותר.
יש לי טיפים לאיך לפסל ולהדביק כשרוצים פרטים קטנטנים ועדינים, אבל זה יקח שעתיים בכתב. מי שצריך, שיתקשר אלי ואסביר בע"פ.
כששכבות הנייר מתייבשות- מוציאים את הפלסטלינה- חותכים באמצע ואח"כ מחברים עם נייר+ דבק פסטיק נוספים את שני חצאי הראש.
מצפים במרק ומשייפים- כדי להגיע למרקם חלק- לא כל דמות חייבת שיוף.
צובעים. (אני לא יודעת לצבוע. )
הגוף- אין לי שיטה מסויימת. זה תלוי לפי תפקיד הבובה ושותפיה לתמונות. יש בובות שצריכות רק לעמוד-
ואם הן דמויות נשיות זה הכי קל:
אני מכינה גוף מבד חזק (למשל ג'ינס) ממולא באקרילן דחוס- בתחתית- שהיא עיגול- אני שמה משהו כבד- לרוב מעט חצץ (הבובות שלי די כבדות, אבל ככה אני מרגישה שהן יהיו יציבות על הבמה ולא יחליטו פתאום לאבד שיווי משקל באמצע הצגה. אני בטוחה שיש גם פתרונות יותר קלים.)
ידיים אני מכינה מגליל בד שתפרתי ומלאתי באקרילן- לפעמים מכניסה חוט נחושת ליצוב- או תופרת מפרקים- שוב, תלוי בתפקיד.
כפות ידיים- מעיסת נסורת- כבר כתבתי על זה- אבקת נסורת מנגריה- מעורבבת עם דבק פלסטיק למרקם "חימרי"- חומר לא נוח לעבודה בכלל בכלל, לקח לי מלא זמן להבין אותו, אבל נותן תוצאות נהדרות.
בקצה הידיים קודחים חור ותופרים היטב לזרועות. (שכחתי- קודם צובעים...)
את הזרועות אני מחברת למקום הנכון בגוף, ( תופרת ותופרת.- הכל מבד, זוכרים?)ורק אז מלבישה את הבובה- לרוב משאריות של בדים . יש לי אוסף ענקי- כולל תחרות, רקמות, כפתורים, סרטים...
אם הבובוה צריכה רגליים, זה עסק אחר. אני לא אסביר כאן, כי אין לי נוסחה מנצחת, וכל פעם אני ממציאה את הגלגל.
לעומת זאת, האישון זאת המצאה חדשה.:כיוון שהוא לא צריך להיראות אנושי בפרופורציות, חיברתי נעליים (קנויות- יד 2 פעם ראשונה שלא יצרתי אותן בעצמי הן פשוט התאימו בול..)ישירות לגוף- ככה האישון יכול לעמוד יציב בעצמו.- בובה עם רגליים ארוכות לא יכולה לעמוד בלי שמחזיקים אותה.
אצרף שוב תמונה ותראו.
בצוואר הבובה אני (כלומר רמי אישי) קודח חורים, ושוב, תופרת את הראש לגוף- עם חוט מאד חזק- אבל לא במהודק מדי, כדי שהצוואר יהיה גמיש והראש יזוז בקלות.
השיער של כל הבובות- תמיד אני מכינה מצמר סריגה רגיל- לי יש מצבורים, אבל גם אם קונים- לא צריך הרבה צמר לראש אחד.(פחות מחבילה)
שיער אפשר להכין מעוד מליון חומרים- מניילונים, חבלים, ספוגיות לרחיצת כלים, חוטי טריקו, צמר כבשים טהור,או פשוט להכין כובע- חוסך הכנת שיער ונראה מעולה.
אני מגלגלת את חוטי הצמר סביב האצבעות באורך הרצוי ושוב תופרת תופרת- יש כאלה שרק קושרים-( אני לא רוצה נשירת שיער אחרי שלוש הצגות ) ומדביקה עם דבק מגע.
לא יודעת עם ההסבר ברור. אני בטוחה שיש דרכים הרבה יותר פשוטות (ואולי נכונות יותר).
אם אוהבים ויודעים לעבוד עם ספוג- זה יותר פשוט.(אני לא מחבבת את החומר הזה, אבל זאת לא סיבה מוצדקת. סתם, כמו שאני לא אוהבת ארטישוק- זה עניין של טעם...)
חשוב לי שהבובה לא תתפרק אחרי כמה הצגות, לא תיפול חלילה באמצע הופעה, תהיה עמידה להתעללויות שלי בזמן החזרות. (אני מאד איטית, וכדי להצליח, חייבת לערוך עשרות חזרות. אני די מקנאה באלה שאחרי שתי חזרות מצליחים להעביר את המסר...)
יש לי בובות שאחרי כמה הצגות שיניתי להן את צבע השיער- או את הכובע (הכובע של הגמד ב"קסם הרביעי" היה חום, והבנתי שהוא לא מספיק בולט- אז החלפתי), או את הבגד.
לבובה אחת החלפתי את הראש- היא נראתה שונה מאד ממה שהיתה אמורה לייצג. עשינו (מיכל בתי עשתה, יותר נכון) ראש חדש.
ברור לי שהדרך שלי אולי לא כלכלית- אבל אני כל כך שמחה שבובה נראית כמו שאני רוצה, שלא אכפת לי ה:"כלכלית".
והדבר החשוב ביותר. לדעתי:
לא משנה כמה הבובות יפות, מושקעות, חזקות מרהיבות ומהממות. אם ההפעלה לא טובה ולא מדוייקת- לא עשינו כלום.
ולא רק ההפעלה. אם המוסיקה רועשת מדי, או הטקסט רדוד ועלוב, או ההתיחסות שלנו לקהל לא רצינית ומזלזלת (ראיתי גם ראיתי)- אז מה משנה יופיין של הבובות.
יום בחירות שמח.
הצביעו איכות.
