אולמרט המושחת נילחם בצבא
דבר אחד ברור. לא חשוב מי צודק, ומי לא צודק בקרבות הקשים המתנהלים מאז התחלת מלחמת לבנון השנייה בין ראש הממשלה אהוד אולמרט ואנשי המטה הכללי של צה''ל ובראשם הרמטכ''ל רב אלוף דן חלוץ. ככה אי אפשר לנהל מלחמה! עוד לא הייתה מלחמה אחת בכל 58 שנות קיומה של מדינת ישראל, בה היחסים בין ראש הממשלה אהוד אולמרט ואנשי לשכתו וצמרת הצבא הם כל כך מעורערים. במקום להתרכז במלחמה בלבנון, מתרכזים שני הצדדים במלחמה שהם עורכים באמצעות התקשורת בתל-אביב. עוד לא הייתה מלחמה בה ראש הממשלה, תוקף, מכחיש, סותר, ולועג בפומבי לצמרת הצבא. ביום ג' 8.8 בבוקר, בעת שנפגש ביחד עם נשיא המדינה משה קצב, אמר ראש הממשלה כי 'אף פעם' לא הוגשה לו שום תוכנית אופרטיבית לפעולה מעבר לקווים בהם צה''ל עומד כיום, וכי לא הייתה שום תוכנית פעולה שהוגשה לו ולא אושרה. אלא הם כמובן דברים שאינם נכונים. ביום רביעי 12.7, זמן קצר מאוד לאחר התקפת חיזבאללה בתוך שטח ישראל ליד זרעית, בה נהרגו 8 חיילי צה''ל, ונחטפו שני חיילי צה''ל אהוד גולדווסר מנהריה, ואלדד רגב מקריית מוצקין, הוגשה לראש הממשלה על ידי הרמטכ''ל רב אלוף דן חלוץ, תוכנית המלחמה נגד חיזבאללה שהייתה כבר מוכרת לו היטב מדיונים קודמים. המקורות הצבאיים של תיקדבקה מוסרים כי תוכנית זו הייתה מורכבת מארבעה שלבים. 1. התקפה אווירית מסיבית על כל עמדות, מוצבי, מפקדות, מחנות, והמטות הפוליטיים של חיזבאללה. 2. ניתוק דרום לבנון משאר חלקי לבנון. 3. הנחתת כוחות גדולים מאוד של צה''ל, מהאוויר ומהים לאורך קוו הליטני. פעולה זו הייתה צריכה להפתיע את חיזבאללה שחיכה להתקפה הישראלית שתבוא מגבול הצפון. 4. הכוחות שהונחתו לאורך קוו הליטני היו צריכים להתחיל להתקדם מצפון לדרום, כשהם מרסקים בדרכם את כל כוחות חיזבאללה בדרום, כולל משגרי הטילים. באותו יום (יום ד' 12.7), החליט ראש הממשלה אהוד אולמרט כי צה''ל ייבצע מתוכנית זו רק את החלק הראשון שבה, רק את האופנסיבה האווירית. לפתע הצבא, שהתכונן למלחמה קרקעית, הועמד בפני עובדה שהוא מנהל מלחמה אווירית בלבד. זו הסיבה, מדוע בפעם הראשונה בכל מלחמות ישראל, מפקד חיל האוויר האלוף אליעזר שקדי, לא הופיע אף פעם אחת בציבור, ואינו משמיע אף מילה אחת. לא האלוף שקדי ולא ראש המטה הכללי, רב אלוף דן חלוץ, לא אמרו לאיש במדינת ישראל, כולל ראש הממשלה אהוד אולמרט, כי אפשר יהיה לנצח את חיזבאללה, באמצעות חיל האוויר. דרך פתיחת וניהול מלחמה זו הייתה בחירותו והכרעתו האישית של אהוד אולמרט. המקורות שלנו מוסרים כי בזמן האחרון, לאחר שכבר ברור כי דרך מבצעית זו נכשלה, שואלים בישיבות הממשלה ובפגישות סגורות שרים את אולמרט מדוע לא נתת הוראה לבצע את התוכנית המבצעית כולה? הוא אומר כי הוא העריך אז שאין ברחוב הישראלי תמיכה בכניסה קרקעית של צה''ל ללבנון. במילים אחרות, ראש הממשלה אומר כי הוא בחר במודע בדרך הגרועה ביותר לניהול המלחמה, כאשר השיקול של דעת הקהל ברחוב, היא שקבעה אצלו ולא שיקולי המלחמה. חוגי צבא בכירים ביותר מגדירים את המצב כך: ראש הממשלה אהוד אולמרט, מנסה לכסות על שתי עבודות בסיסיות, כי הוא היה זה שנתן הוראה לצבא, בימים הראשונים של המלחמה להסתמך אך ורק על מתקפה אווירית, ולא אישר את יתר תוכנית הפעולה שהוגשו לו. בשלב מאוחר יותר, כאשר אולמרט כבר הבין את הטעות שעשה הוא עשה טעות קשה שנייה כאשר קבע כי צה''ל שנכנס לדרום לבנון לא יעבור את קו אזור הביטחון הישן. זו הסיבה האמיתית מדוע הצבא תקוע בקרבות בבנית ג'בייל ובלבונה, ומבזבז את כוחותיו על מלחמה בחולייות הנ''ט של חיזבאללה, במקום להתקדם האלה ולמוטט את התשתית הצבאית של חיזבאללה, כולל את מערכת הפיקוד ושיגור הטילים של חיזבאללה. ראש הממשלה, אומרים החוגים הצבאיים הבכירים, הוא זה שעמד ביום ב' על פיטוריו של אלוף פיקוד צפון האלוף אודי אדם, מאחר וזה ניסה לומר את האמת על עמדתו של ראש הממשלה. שאלה עיקרית נוספת שצריכה להישאל במצב שכזה היא מדוע הרמטכ''ל רב אלוף דן חלוץ ואלופי צה''ל, לא דפקו בחוזקה על השולחן, ולא הודיעו על התפטרותם, לאחר שראו כי התוכנית המבצעית לפיה הכינו את הצבא למלחמה נזרקת לאשפתות. איך הם העלו ומעלים על דעתם כי אפשר להכניס צבא למלחמה, אליה הוא לא התאמן ולא הוכן? האשמה על המצב הקיים, היא שלהם לא פחות מזו של ראש הממשלה.
דבר אחד ברור. לא חשוב מי צודק, ומי לא צודק בקרבות הקשים המתנהלים מאז התחלת מלחמת לבנון השנייה בין ראש הממשלה אהוד אולמרט ואנשי המטה הכללי של צה''ל ובראשם הרמטכ''ל רב אלוף דן חלוץ. ככה אי אפשר לנהל מלחמה! עוד לא הייתה מלחמה אחת בכל 58 שנות קיומה של מדינת ישראל, בה היחסים בין ראש הממשלה אהוד אולמרט ואנשי לשכתו וצמרת הצבא הם כל כך מעורערים. במקום להתרכז במלחמה בלבנון, מתרכזים שני הצדדים במלחמה שהם עורכים באמצעות התקשורת בתל-אביב. עוד לא הייתה מלחמה בה ראש הממשלה, תוקף, מכחיש, סותר, ולועג בפומבי לצמרת הצבא. ביום ג' 8.8 בבוקר, בעת שנפגש ביחד עם נשיא המדינה משה קצב, אמר ראש הממשלה כי 'אף פעם' לא הוגשה לו שום תוכנית אופרטיבית לפעולה מעבר לקווים בהם צה''ל עומד כיום, וכי לא הייתה שום תוכנית פעולה שהוגשה לו ולא אושרה. אלא הם כמובן דברים שאינם נכונים. ביום רביעי 12.7, זמן קצר מאוד לאחר התקפת חיזבאללה בתוך שטח ישראל ליד זרעית, בה נהרגו 8 חיילי צה''ל, ונחטפו שני חיילי צה''ל אהוד גולדווסר מנהריה, ואלדד רגב מקריית מוצקין, הוגשה לראש הממשלה על ידי הרמטכ''ל רב אלוף דן חלוץ, תוכנית המלחמה נגד חיזבאללה שהייתה כבר מוכרת לו היטב מדיונים קודמים. המקורות הצבאיים של תיקדבקה מוסרים כי תוכנית זו הייתה מורכבת מארבעה שלבים. 1. התקפה אווירית מסיבית על כל עמדות, מוצבי, מפקדות, מחנות, והמטות הפוליטיים של חיזבאללה. 2. ניתוק דרום לבנון משאר חלקי לבנון. 3. הנחתת כוחות גדולים מאוד של צה''ל, מהאוויר ומהים לאורך קוו הליטני. פעולה זו הייתה צריכה להפתיע את חיזבאללה שחיכה להתקפה הישראלית שתבוא מגבול הצפון. 4. הכוחות שהונחתו לאורך קוו הליטני היו צריכים להתחיל להתקדם מצפון לדרום, כשהם מרסקים בדרכם את כל כוחות חיזבאללה בדרום, כולל משגרי הטילים. באותו יום (יום ד' 12.7), החליט ראש הממשלה אהוד אולמרט כי צה''ל ייבצע מתוכנית זו רק את החלק הראשון שבה, רק את האופנסיבה האווירית. לפתע הצבא, שהתכונן למלחמה קרקעית, הועמד בפני עובדה שהוא מנהל מלחמה אווירית בלבד. זו הסיבה, מדוע בפעם הראשונה בכל מלחמות ישראל, מפקד חיל האוויר האלוף אליעזר שקדי, לא הופיע אף פעם אחת בציבור, ואינו משמיע אף מילה אחת. לא האלוף שקדי ולא ראש המטה הכללי, רב אלוף דן חלוץ, לא אמרו לאיש במדינת ישראל, כולל ראש הממשלה אהוד אולמרט, כי אפשר יהיה לנצח את חיזבאללה, באמצעות חיל האוויר. דרך פתיחת וניהול מלחמה זו הייתה בחירותו והכרעתו האישית של אהוד אולמרט. המקורות שלנו מוסרים כי בזמן האחרון, לאחר שכבר ברור כי דרך מבצעית זו נכשלה, שואלים בישיבות הממשלה ובפגישות סגורות שרים את אולמרט מדוע לא נתת הוראה לבצע את התוכנית המבצעית כולה? הוא אומר כי הוא העריך אז שאין ברחוב הישראלי תמיכה בכניסה קרקעית של צה''ל ללבנון. במילים אחרות, ראש הממשלה אומר כי הוא בחר במודע בדרך הגרועה ביותר לניהול המלחמה, כאשר השיקול של דעת הקהל ברחוב, היא שקבעה אצלו ולא שיקולי המלחמה. חוגי צבא בכירים ביותר מגדירים את המצב כך: ראש הממשלה אהוד אולמרט, מנסה לכסות על שתי עבודות בסיסיות, כי הוא היה זה שנתן הוראה לצבא, בימים הראשונים של המלחמה להסתמך אך ורק על מתקפה אווירית, ולא אישר את יתר תוכנית הפעולה שהוגשו לו. בשלב מאוחר יותר, כאשר אולמרט כבר הבין את הטעות שעשה הוא עשה טעות קשה שנייה כאשר קבע כי צה''ל שנכנס לדרום לבנון לא יעבור את קו אזור הביטחון הישן. זו הסיבה האמיתית מדוע הצבא תקוע בקרבות בבנית ג'בייל ובלבונה, ומבזבז את כוחותיו על מלחמה בחולייות הנ''ט של חיזבאללה, במקום להתקדם האלה ולמוטט את התשתית הצבאית של חיזבאללה, כולל את מערכת הפיקוד ושיגור הטילים של חיזבאללה. ראש הממשלה, אומרים החוגים הצבאיים הבכירים, הוא זה שעמד ביום ב' על פיטוריו של אלוף פיקוד צפון האלוף אודי אדם, מאחר וזה ניסה לומר את האמת על עמדתו של ראש הממשלה. שאלה עיקרית נוספת שצריכה להישאל במצב שכזה היא מדוע הרמטכ''ל רב אלוף דן חלוץ ואלופי צה''ל, לא דפקו בחוזקה על השולחן, ולא הודיעו על התפטרותם, לאחר שראו כי התוכנית המבצעית לפיה הכינו את הצבא למלחמה נזרקת לאשפתות. איך הם העלו ומעלים על דעתם כי אפשר להכניס צבא למלחמה, אליה הוא לא התאמן ולא הוכן? האשמה על המצב הקיים, היא שלהם לא פחות מזו של ראש הממשלה.
