שרשור הגיגי שופטים

dani1804

New member
שרשור הגיגי שופטים

שלום לכולם ראיתי את ה"חתימה" של SACRAMENT: "השופטת נאור הסבה תשומת-לבי להגדרת המושג "דג" בפקודת הדיג,1937, ולפיה "'דג' פירושו כל חית-מים בין שהיא דג ובין שאינה דג...". הנאמר–על דרך ההפלגה ואפשר שלא כל-כך על דרך ההפלגה–כי "תאונת דרכים" פירושה כל תאונה, בין שהיא תאונת דרכים ובין שאין היא תאונת דרכים?" (השופט חשין ע"א 1109/00) ותאמינו או לא - בסוף היום, אחרי לימודים מתישים - נמחד לראות ציטוטים קלילים מפי שופטים (בעיקר מחשין...) האם מישהו יכול לחשוב על ציטוט שהשפיע עליו? או סתם השאיר עליו רושם? שרשרו! דני
 

Margarita22

New member
ועוד קצת חשין...

"מתקשים אנו לקבל את הקביעה כי לשונו של חוזה לעולם אין היא "ברורה" ... שותפים אנו דווקא להנחה ההפוכה .. שיש בעולמנו טקסטים ברורים... דרך כלל מבינים אנו את זולתינו אף ללא תהליך מורכב של פרשנות ובלא שנדרש "לנסיבות" ולעקרונות על שינחונו" -חשין-
 
יש לי יש לי

זה די ארוך אז אני לא אצטט פה, אבל מי שלא מכיר את ה"חלום" של חשין בפס"ד עדאלה על חוק האזרחות לא יודע מה הוא מפסיד...
 

Scarlight

New member
ציטוט אנושי שמאוד אהבתי:

"אין שום כסף שבעולם היכול לפצות על ייסורי הגוף והנפש של המנוחה ועל אבידתם של שאריה. כל החישובים השיפוטיים אינם אלא ניסיון נואש ואומלל, הנדון מראש לכישלון, לתרגם לשפת כסף את אשר אינו ניתן לבטא אפילו בדמעות" (השופט חיים כהן בפס"ד רותם נ' אברהם)
 

sacrament

New member
עשית לי את היום../images/Emo24.gif->ציטוטי חשין../images/Emo99.gif

"'לא' הוא לעולם 'לא', ואין 'לא' שהוא 'כן'. אין עיוור פיקח ואין שיכור פיכח. אין חכם טיפש ואין ותרן עיקש, אין שחור שהוא לבן ואין לילה שהוא יום. 'לא' הוא 'לא'".
"דגל ישראל איננו 'סך-הכל מקל עם סמרטוט של כחול-לבן עליו'. "דגל ישראל הוא אני ואתה ואת, הם והן, אנחנו וילדינו. וגם מי שהלכו ולא ישובו אלינו, ואנו כולנו, אין אנו סמרטוט".
"'כשאני משתמש במלה', אמר המפטי דמפטי בנימה של בוז ניכר, 'מובנה הוא בדיוק המובן שאני בוחר בשבילה - לא פחות ולא יותר'. 'השאלה היא', אמרה אליס, 'אם אתה יכול לכפות על מלים מובנים כל-כך רבים ושונים'. 'השאלה היא', אמר המפטי דמפטי, 'מי כאן האדון - זה הכל'".
"על דרך ההפלגה נאמר שכיום נוטל אדם לידו את עיתון הבוקר ומבטו מרקד עד שעינו צדה ידיעה פלונית, ומשמצא מה שמצא, קורא הוא אל חבריו: קומו נעלה ציון - אל בית המשפט העליון. עתירה לבית משפט כמו נכתבת היא במהלך הנסיעה".
"קול לבו של זה הקטן קורא אלי ועיניו נתלות בעיני. ישן הוא עתה במיטתו שלו בשקט ובשלווה. אכסה את גופו הקטון עד לסנטרו, אכבה את האור בחדרו, אסוב לאחור על בהונות רגלי, ואסגור את הדלת אחרי חרש-חרש".
"בית משפט אין הוא כמכונה שנועדה למיצוי מיץ גזר מגזר, שבצדה האחד יידחק הגזר ובצדה האחר ייזול מיץ גזר. בית משפט הוא רקמה חיה ונושמת, הרוויה במיצים של צדק ושל יושר, של תום לב ושל שכל ישר".
"הערה לשונית: ההלכה עושה שימוש תדיר בביטוי 'ודאות קרובה'", העיר בסוגריים פעם אחת, "וביטוי זה מוקשה מעט: אם זו 'ודאות' מה עניין ה'קרובה', והרי ודאות היא ודאות; ואם היא אך 'קרובה', כיצד זה שהיא 'ודאות'? אף אתה אמור: כוונת האומרים היא ל'קרבה לוודאות'".
"אם כך ייאמר, כי אז אפשר אותו טוען שלמעלה יוסיף ויטען אף הוא וישיב אמריו: הבדל זה, אין הוא אך הבדל דק: הבדל דק-דק הוא, דק-מכל-דק, דק-על-דק-עד-אין-נבדק. מי הוא זה ואיזה הוא שיבדיל בין תכלת לכרתי ובין כלב לזאב לפני עלות השחר? תכונת פלא זאת ניתנה למלאכים ולא לבני אדם, ואנו בני אדם אנו".
"חוות הדעת של חברי כולן פרושות לפני", כתב. "קראתי והפכתי והיפכתי. שקלתי ואיזנתי ואיפסתי. עשיתי כל אלה - ומדעתי לא שיניתי. על עומדי אני עומד ורגלי יציבות. האיש הקטן בתוכי, אותו אישון-מצפון השוכן בלבי, לא רגז ולא רטן; נהפוך הוא: הוא הורה אותי הדרך, הוא עודדני בדרכי. עתה, לעת הדיון הנוסף, נועצתי בו שוב, ותשובתו עתה היתה כתשובתו בתחילה".
"משבא שטן לשכון במעונם של בני זוג, אהבה הופכת שנאה ושמחה הופכת צער...וכך הפכו שני בני הזוג לבעלי דין...והרי הם מוצאים פסול בכל מעשה ובכל מחדל של הזולת. ודי לו לבעל דין אחד שיאמר `יום`, וה`למד` של ה`לילה` תעלה על לשונו של בעל ריבו".
"חבריי הנשיא שמגר והנשיא ברק הניפו חרמש ומגל, ולא הניחום מידיהם עד רדת יום בקוצרם בשדה חוקי-היסוד. אך מעט לקט, שיכחה ופאה הותירו אחריהם. מתוכם אמרתי אאסוף אל חיקי שתיים-שלוש שיבולים, אותן אטחן ומהן אאפה את פיתי-שלי". (ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי, פ"ד מט(4) 221)
"משפט שלא יתאים עצמו לחיים כמוהו כמשפט נסוג לאחור. שיטת המשפט ביחסה לחיים נדמית היא לשחקן העומד על בימה נעה ומסתובבת. אם לא ינוע השחקן כי אז יעלם מעיני הקהל אל מאחורי הבימה. חייב הוא לנוע למצער בקצב תנועתה של הבימה ולו כדי שישאר על מקומו, לא כל שכן אם ברצונו להתקדם". (בנק המזרחי נ' מגדל).
 

Atenolol

New member
ענק... הכמות הופכת לאיכות...

ובכל זאת אני מעדיף את השופטים של פעם, לנדוי, זוסמן, חיים כהן וברנזון, שהיו מסוגלים לכתוב פסקי דין מצוינים בהיקף של עמוד אחד או שניים. בניגוד לברק, הם לא חשבו שפס"ד הוא ספר מחקר. בניגוד לחשין, הם לא חשבו שפס"ד הוא ספר ילדים כמו של דר' סוס: "דג אחד, עוד אחד... דג אדום, דג נחמד".
 

sacrament

New member
מסכימה חלקית

אכן צריך לעשות הגבלת מילים לפסקי דין (-: אבל ספק בעיניי אם "תוספות" של ספרות יפה הן אלה שעושות את ההבדל בין 2 עמודים ל-200. ברק כותב הרבה כי הוא ברק, כי הוא אוהב להמציא מחדש את הדברים וכי ברור לו שלומדים את זה אחר כך והתמונה שהוא ייצור תהא התמונה מעתה והלאה. אני ממש לא אוהבת לקרוא את פסקי הדין הישנים- אני מאמינה שיש לי רמה גבוהה של הבנת הנקרא ועדיין אני צריכה לקרוא שם כל דבר פעמיים או שלוש כי קשה לי להבין את השפה התמציתית- קשה לי להבין איך הם מגיעים ממסקנה למסקנה בלי שום מעבר. לפעמים צריך להוסיף עוד משפט הבהרה, או אפילו פיסקה...לא 50, אבל משהו שיעזור להבין את הכיוון. לגבי חשין- לטעמי טוב שיש גם אחד כזה. לא צריך שכולם יהיו כאלה, אבל לפחות אחד- שאתה יודע שיצליח להביע את הדברים הכמוסים שבלב, ולא לכתוב באופן קר ויבש את הדברים. כשקראתי את הפס"ד של המתגרשים למשל ואת כל הליכלוך שהם זרקו אחד על השני...חשבתי לעצמי איך מתייחסים לבני זוג כאל 2 צדדים זרים במשפט וכמה זה עצוב...ופתאום ראיתי שהוא כותב איך בני זוג הופכים לבעלי דין. זה מוציא אותך קצת מהבועה הזו, של המונחים המשפטיים והפרוצדורה. הוא מצליח לבטא את התחושות בדרך מאוד מיוחדת- הרי כשלומדים על תאונות דרכים בנזיקין זה כל כך לא מה שחשבנו- איך זה יכול שכל דבר בעולם נחשב לתאונת דרכים? ופתאום רואים שגם הוא, שופט בעליון- תמה על כך, שגם לו זה לא נראה הגיוני. הוא מוציא אותנו קצת מהמסגרת המשפטית הנוקשה, ולדעתי זה מעולה.
 

Atenolol

New member
מסכים חלקית

העניין הוא שלכל דבר יש מחיר. כשחשין כותב עשרים עמודי שירה בפסק דין אחד, וכשברק כותב חמשים עמודי תאוריה בפסק דין אחר, ספק בעיני אם זה משפר את ההכרעה, אך אין ספק שזה בא על חשבון עשרות, מאות, ואלפי תיקים שסובלים מעינוי דין של שנים. יש משהו מאד ציני בלזרוק את כל הודאות והכללים הנוקשים, ולהחליף אותם במערכת גמישה, בטענה שזה יקדם צדק במקרה הספציפי, אבל לדפוק את הצדק לכולם ובענק ע"י עינוי דין קולקטיבי. לא שכרנו את חשין כדי שיכתוב שירה. הוא מוזמן לעשות זאת בשעות הפנאי. לא שכרנו את ברק לכתוב ספרי לימוד. הוא יותר ממוזמן לכתוב אותם בשעות הפנאי, ואנו מבטיחים גם לקרוא. שכרנו אותם כדי לעשות משפט, ודווקא את זה מסתבר שהם לא עושים באופן אינטנסיבי, וחבל.
 

sacrament

New member
אתה מערבב פה בין דברים

עינוי דין של שנים לא קורה בגלל שחשין מחפש זמן רב ציטוט שהוא זוכר במעורפל מ"מבעד למראה" או כי ברק מחליט לעשות משפט משווה עם 78 ארצות. להגיד דבר כזה זה להתעלם במכוון ממספר משתנים דומיננטיים אחרים שיוצרים את הבעיות- כמו עומס התיקים על המערכת באופן כללי, שנופל על מספר כה מצומצם של שופטים (11-13 שופטים בעליון צריכים להכריע באלפי תיקים מדי שנה). תחשוב שכל עירעור כערכאה שניה וכל ערעור כערכאה שלישית ברשות, וכל עתירה נגד בתי הדין הרבניים ובתי הדין לעבודה ובג"צים כלליים אחרים שמוגשים על כל דבר קטן, כי הכל שפיט- כל אלה ועוד מגיעים לעליון! למעשה, אני די מופתעת שמשפטים לא נמשכים הרבה יותר זמן, קשה לי להבין איך כל הנטל הזה נופל על כל כך מעט אנשים. אגב, לכתוב פסק דין קצר לעיתים לוקח אותו דבר כמו לכתוב פסק דין ארוך...אפשר לעשות מחקר ענקי על הנושא ובסוף לכתוב רק עמוד אחד בלבד. תחשוב על כמויות החומר שאתה קורא לכל עבודה וכמה מזה בסוף נכנס ל2-3 עמודים. לגבי המערכת הגמישה וזריקת הכללים הנוקשים- אני בהחלט מסכימה, אבל זה קשור לדיון אחר, ולטעמי גם פה אתה מערבב- האם הפיוטים של חשין או הסקירה האינסופית של ברק גורמים לגמישות משפטית? זה התוכן שיוצר את הגמישות, לא הצורה! אז נכון, כשהדברים ברורים אפשר לכתוב פחות, אבל זו ממש לא מסקנה הכרחית.
 

Atenolol

New member
אני נהנה!

זה דיון ששווה לעשות אותו. לדעתי עומס התיקים הוא תוצר ישיר של מדיניות שיפוטית - החל מ"הכל שפיט" וכלה בעקרון תום הלב. למרות הכל, אין לי ספק שתיבת פס"ד של עמוד אחד דורשת פחות משאבים (של השופט, עוזריו ומתמחיו) מכתיבת פס"ד של חמישים עמודים. בלי קשר לשאלת היעילות, אני משווה את פס"ד בנק המזרחי ל- Marbury v Madison, ובא לי לבכות. שניהם עושים אותה עבודה: החדרת הרעיון של בקורת שיפוטית על חקיקה. ההבדל - האמריקאי נכתב לפני 250 שנה והוא קריא ובהיר. את הישראלי מעולם לא נסיתי לקרוא בשלמותו, וספק אם חוץ ממתי מעט מישהו בכלל ניסה. די עצוב, בהתחשב בחשיבות פסק הדין הזה לעם ולמדינה. אם נחזור לשאלת היעילות מכיוון אחר - חשבי נא על המחיר בזמנם של הסטודנטים ועורכי הדין שנובע מכך שפסקי הדין עברו משלושה עמודים לשמונים. גם לזמן הזה יש מחיר ושימוש אלטרנטיבי - אם לא היינו צריכים לקרוא פסקי דין כאלה, אולי למישהו היה זמן ללמד אותנו בצורה מסודרת את חוק הנאמנות וחוק השליחות, למשל.
 

sacrament

New member
עומס התיקים

היה קיים עוד לפני עיקרון תום הלב ומדיניות "הכל שפיט". לאור היעדר הייעול ומאידך העלייה במספר התושבים/מהגרים במדינה...רק טבעי שהעומס יעלה עוד יותר. כפי שאמרתי- יש פה יותר מדי פרמטרים כדי להאשים משהו מסויים בעלייה הזו, אין ספק שגם מדיניות הכל שפיט תרמה...השאלה כמה. האמת, שלדעתי הרשות השופטת פחות אשמה. הרשות המחוקקת לעומת זאת, פשוט שותקת רוב הזמן, והשופטת צריכה להיות יצירתית ולעשות אקרובטיקה משפטית כדי להביא לפיתרון צודק (צודק לדעתם, כמובן)- יש כל כך הרבה שאלות משפטיות לא ברורות והמחוקק לא נותן עליהם מענה. לגבי הלימוד- אני לא זוכרת אף מרצה שהתחיל להקריא עשרות עמודים של פסק דין במהלך השיעור ו*בגלל זה* חסר לו זמן. אם אין זמן, זה לא קשור למספרי העמודים שקוראים. הם יכולים לתת לנו גם 7000 עמודים לקרוא בבית, בשיעור הם לא עוברים עמוד-עמוד על כל פס"ד. להיפך, הם בד"כ יוצאים מנקודת הנחה שכבר קראנו. יש להם סילבוס מסודר, והאמן לי שאין שום בעיה לצרף בעוד 20-30 עמודים את חוק השליחות/נאמנות ופס"דים של הבהרה לגביו- הם פשוט לא מספיקים להכניס את זה לשיעורים. אגב, בהחלט דיון ששווה לעשותו (-: סוג של אסקפיזם מהמבחן הקרוב /-:
 

sacrament

New member
עוד ציטוטי חשין../images/Emo9.gif

"הברבור אשר בצעירותו, בהיותו ברבורון, לא היה בחברת הברווזים אלא ברווזון מכוער, גדל והיה לברבור יפה, ברבור -בין-ברבורים. ואולם עצם העובדה שאותו ברבור גדל בין ברווזים היה בה, בדרך הטבע, כדי להשפיע על דרכיו, על מינהגותיו, על המנייריזמים שלו. רצונו המודע והלא-מודע של הברבור להידמות לסביבתו השפיע על התנהגותו, ועל-אף היותו ברבור, התנהגותו במובנים מסוימים הייתה התנהגות של מעין-ברווז". (רע"פ 2976/01). "הסוגיה היא סוגיה קשה. קשה ביותר. וכדי כך קשה היא, עד ששופט יכול שישאל עצמו מה-טעם בחר בייעוד השפיטה ולא במקצוע אחר לענות בו. אוי לי מיוצרי אוי לי מייצרי. כל פיתרון שאבחר בו, יבואו ימים ואתחרט על בחירתי. אכן, אין כלל משפטי ברור שיורנו הדרך, ואנו – בדרכנו נכריע". [בג"צ 3799/02 עדאללה נ' אלוף פיקוד מרכז בצה"ל (חוקיות "נוהל שכן"] פס"ד עדאללה2: "משהונחה לפניי חוות-דעתו של חברי, הנשיא ברק, נתתי ידי בידו והינחתי לו להובילני בדרכו. כך הילכנו בדרכים שייצבון עיקרי-יסוד, עלינו הרים שבפיסגותיהם זכויות יסוד, עברנו על פניהן של דוקטרינות, ירדנו אל כללי משפט פרטיקולריים, ובדרכנו ליוו אותנו כל העת הצדק, האמת, היושר והשכל הישר. לקראת סופו של המסע עלינו על אניה והיגענו אל אי באמצע האוקיאנוס. ירדנו מן האניה, ועל המזח הקביל את פנינו איש נשוא פנים. 'ברוכים הבאים', ברכנו האיש במאור פנים. 'ברוכים הנמצאים' השיבונו והוספנו: 'אנו מישראל, מבית המשפט העליון של ישראל. ומי אדוני?', שאלנו. 'שמי הוא תומאס, תומאס מוֹר. ויש המכנים אותי תומאס מוֹרוּס'. 'נעים מאוד. ומהו המקום שאנו נמצאים בו?', שאלנו. 'אתם נמצאים במדינת אוּטוֹפְּיָה', השיב האיש, והוסיף: 'מדינת אוטופיה הוקמה על-פי תוכנית שהיתוותי בספר שכתבתי ואשר שמו הוא כשם המדינה: אוּטוֹפְּיָה. דרך-אגב', הוסיף האיש, 'המילה 'אוטופיה' היא בלשון היוונית, ותרגומה לעברית הוא: 'שום מקום". 'מעניין, מעניין מאד', אמרנו, 'וכאנשי משפט נוסיף ונשאל אותך: ומהי שיטת המשפט השוררת באוטופיה? האם דומה היא לשיטת המשפט שבישראל?' (הנחתנו היתה, כמובן, שהאיש החכם ההוא מכיר את שיטת המשפט בישראל). מר מוֹר חייך והשיב: 'צר לי, אך יש הבדלים עמוקים בין שתי שיטות המשפט, ויעבור זמן רב עד שישראל תגיע למדרגת אוטופיה. לעת הזו אתם נלחמים על חייכם, על קיומה של המדינה, על יכולתו של העם היהודי לנהל חיי קהילה ומדינה ככל העמים. דיני אוטופיה - במצבכם כהיום הזה - לא לכם הם. עדיין לא. שימרו על עצמכם, עשו כמיטבכם, וחיו', כך אמר האיש ולא יסף. ואיקץ, והנה חלום".
 
ובשבילי הציטוט הכי חזק של חשין הוא:

אפילוג וכך צעק אופיר מעבר לדלתו של תומר, בעת שתומר התייחד עם המתלוננת: "תומר, תוציא את הזונה הזו מהחדר שלך ותביא אותה לחדר שלי" "זונה תצאי" כך זוכרת המתלוננת את הקריאה אליה לבוא לחדרו של אופיר. כל כך באשר לאישום השני. כך אף באשר לאישום הרביעי, והוא בפרשה שהיתה בחדרו של אופיר. אריק ושלום עלו לחדרה של המתלוננת, ואריק צעק אליה מאחורי הדלת: "בואי לחדר של אופיר, אופיר רוצה לדבר איתך" ובהמשך: "אז הם התחילו לדפוק בדלת ולצעוק: יללה יה זונה תצאי החוצה" ומוסיפה התלוננת: "הסכמתי ללכת לחדרו של אופיר בגלל שהם התחילו לצעוק שם: זונה תצאי החוצה. לא רציתי שהילדות מהחדר מולי ישמעו. פשוט פחדתי" לא נדרשתי לזמן רב כדי להיזכר היכן שמעתי באוזני-רוחי דברים אלה, ואני ילד-נער. וכך אירע לו ללוט שאירח ביתו את שני המלאכים והוא בסדום (בראשית, יט 4-5): "ואנשי העיר אנשי סדום נסבו על הבית מנער ועד זקן כל העם מקצה. ויקראו אל לוט ויאמרו לו איה האנשים אשר באו אליך הלילה הוציאם אלינו ונדעה אותם..." וכך היה אף באירוע הנורא של פילגש בגבעה (שופטים, יט 22): "והנה אנשי העיר אנשי בני-בליעל נסבו את הבית מתדפקים על הדלת ויאמרו אל האיש בעל-הבית הזקן לאמור הוצא את האיש אשר בא אל ביתך ונדענו." הכסדום היינו, לבני-בנימין בגבעה דמינו? ע"פ 5612/92 מ"י נ' בארי ואח'
 
תמיד כשאני קוראת את הציטוטים האלה

כמו עדאלה, וכמו הציטוט שלו בפס"ד בנק המזרחי, קשה שלא לדמיין את חשין מקפץ ומדלג לו בשדה ירוק, עם סלסלה ביד אחת ועם ברק ועוד כמה שופטים מצד שני, וכולם נהנים להם בעולם של חוקי יסוד והרים של דוקטרינות ונהרות של כללי משפט... :) ביזארי משהו.
 

Atenolol

New member
תמיד כשאני קורא את הציטוטים האלה

תמיד כשאני קורא את הציטוטים האלה אני חושב על הצדדים, שאחרי 2-3 ערכאות ושמונה או שמונה עשרה שנות סכסוך, הגיעו לבית המשפט כדי להכריע במחלוקת. זה במקרה הטוב. במקרה הרע, מדובר על נאשם הצפוי לעונש כבד ועל הנפגע או משפחתו שבאו לראות את הצדק. אני חושב עליהם, ועל דברי השירה, וזה מזכיר לי קצת את נירון.
 

Margarita22

New member
אתה מזלזל - אבל הדברים נכתבים עם טעם

בפס"ד חנה סנש - חשין כתב: "אשרי הגפרור שניצת והצית להבות.." הזלנו דמעה.
 
למעלה