עשית לי את היום../images/Emo24.gif->ציטוטי חשין../images/Emo99.gif
"'לא' הוא לעולם 'לא', ואין 'לא' שהוא 'כן'. אין עיוור פיקח ואין שיכור פיכח. אין חכם טיפש ואין ותרן עיקש, אין שחור שהוא לבן ואין לילה שהוא יום. 'לא' הוא 'לא'".
"דגל ישראל איננו 'סך-הכל מקל עם סמרטוט של כחול-לבן עליו'. "דגל ישראל הוא אני ואתה ואת, הם והן, אנחנו וילדינו. וגם מי שהלכו ולא ישובו אלינו, ואנו כולנו, אין אנו סמרטוט".
"'כשאני משתמש במלה', אמר המפטי דמפטי בנימה של בוז ניכר, 'מובנה הוא בדיוק המובן שאני בוחר בשבילה - לא פחות ולא יותר'. 'השאלה היא', אמרה אליס, 'אם אתה יכול לכפות על מלים מובנים כל-כך רבים ושונים'. 'השאלה היא', אמר המפטי דמפטי, 'מי כאן האדון - זה הכל'".
"על דרך ההפלגה נאמר שכיום נוטל אדם לידו את עיתון הבוקר ומבטו מרקד עד שעינו צדה ידיעה פלונית, ומשמצא מה שמצא, קורא הוא אל חבריו: קומו נעלה ציון - אל בית המשפט העליון. עתירה לבית משפט כמו נכתבת היא במהלך הנסיעה".
"קול לבו של זה הקטן קורא אלי ועיניו נתלות בעיני. ישן הוא עתה במיטתו שלו בשקט ובשלווה. אכסה את גופו הקטון עד לסנטרו, אכבה את האור בחדרו, אסוב לאחור על בהונות רגלי, ואסגור את הדלת אחרי חרש-חרש".
"בית משפט אין הוא כמכונה שנועדה למיצוי מיץ גזר מגזר, שבצדה האחד יידחק הגזר ובצדה האחר ייזול מיץ גזר. בית משפט הוא רקמה חיה ונושמת, הרוויה במיצים של צדק ושל יושר, של תום לב ושל שכל ישר".
"הערה לשונית: ההלכה עושה שימוש תדיר בביטוי 'ודאות קרובה'", העיר בסוגריים פעם אחת, "וביטוי זה מוקשה מעט: אם זו 'ודאות' מה עניין ה'קרובה', והרי ודאות היא ודאות; ואם היא אך 'קרובה', כיצד זה שהיא 'ודאות'? אף אתה אמור: כוונת האומרים היא ל'קרבה לוודאות'".
"אם כך ייאמר, כי אז אפשר אותו טוען שלמעלה יוסיף ויטען אף הוא וישיב אמריו: הבדל זה, אין הוא אך הבדל דק: הבדל דק-דק הוא, דק-מכל-דק, דק-על-דק-עד-אין-נבדק. מי הוא זה ואיזה הוא שיבדיל בין תכלת לכרתי ובין כלב לזאב לפני עלות השחר? תכונת פלא זאת ניתנה למלאכים ולא לבני אדם, ואנו בני אדם אנו".
"חוות הדעת של חברי כולן פרושות לפני", כתב. "קראתי והפכתי והיפכתי. שקלתי ואיזנתי ואיפסתי. עשיתי כל אלה - ומדעתי לא שיניתי. על עומדי אני עומד ורגלי יציבות. האיש הקטן בתוכי, אותו אישון-מצפון השוכן בלבי, לא רגז ולא רטן; נהפוך הוא: הוא הורה אותי הדרך, הוא עודדני בדרכי. עתה, לעת הדיון הנוסף, נועצתי בו שוב, ותשובתו עתה היתה כתשובתו בתחילה".
"משבא שטן לשכון במעונם של בני זוג, אהבה הופכת שנאה ושמחה הופכת צער...וכך הפכו שני בני הזוג לבעלי דין...והרי הם מוצאים פסול בכל מעשה ובכל מחדל של הזולת. ודי לו לבעל דין אחד שיאמר `יום`, וה`למד` של ה`לילה` תעלה על לשונו של בעל ריבו".
"חבריי הנשיא שמגר והנשיא ברק הניפו חרמש ומגל, ולא הניחום מידיהם עד רדת יום בקוצרם בשדה חוקי-היסוד. אך מעט לקט, שיכחה ופאה הותירו אחריהם. מתוכם אמרתי אאסוף אל חיקי שתיים-שלוש שיבולים, אותן אטחן ומהן אאפה את פיתי-שלי". (ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי, פ"ד מט(4) 221)
"משפט שלא יתאים עצמו לחיים כמוהו כמשפט נסוג לאחור. שיטת המשפט ביחסה לחיים נדמית היא לשחקן העומד על בימה נעה ומסתובבת. אם לא ינוע השחקן כי אז יעלם מעיני הקהל אל מאחורי הבימה. חייב הוא לנוע למצער בקצב תנועתה של הבימה ולו כדי שישאר על מקומו, לא כל שכן אם ברצונו להתקדם". (בנק המזרחי נ' מגדל).
ביזארי משהו.