פסיכולוגיה של תוקפים
תקיפה מינית למרות שקשור בה הנושא של המיניות מסתובבת בעיקרה סביב מניפולציה. העניין הוא שאנחנו כל כך ממוקדים בנושא המיני שאנחנו מפסיקים להסתכל על השורשים של התקיפה שהם הפעלת מניפולציה שהתוצאה שלה, לצערנו, היא פגיעה מינית. ברוב המקרים של התקיפה המינית התוקף מוכר למותקף וסביר להניח שהוא גם מוכר לסביבה הקרובה של המותקף (שבמקרה הזה זה ההורים שלו) אם ניכנס לרגע לראש של התוקף, הרי שהוא לא רוצה להתגלות. המוטיב הזה של הסוד, של "אסור לספר" או של "אם תספר יקרה משהו רע" הוא מוטיב חוזר ברוב מקרה התקיפה והוא חזק במיוחד במקרים של ילדים שנוטים להיות יותר תמימים ולהאמין לאיומים שכאלו. ולכן העצה שלי היא שתעודדו את הילדים לספר ולשתף. כשיש מספיק פתיחות בין ההורה לילדים הסיכוי שהילד "יפלוט" משהו או שפשוט יספר להורים עולה ותוקף פשוט לא יתעסק עם סיכון כזה. הוא יעדיף סדקים במערכת היחסים בין ההורים והילדים. איזשהו חלל או חוסר שהוא יכול למלא, איזשהו משהו לא תקין במערכת היחסים שעליו הוא יכול להתלבש. אפשר להסתכל על תוקפים כאנשים שלא שולטים על הדחף שלהם שתוקפים ללא סיבה. אבל אפשר גם להסתכל עליהם כאנשים מחושבים שפשוט מחפשים הזדמנות ומנצלים אותה. והדרך להלחם בהם היא לצמצם להם את ההזדמנויות עד שלא יהיה להם כדאי להסתכן. הקדמה ארוכה לעצה מאוד תמציתית. תדאגו לפתיחות במערכת היחסים שלכם עם הילדים. תהיו מעורבים. דברו איתם על הלבטים שלכם כדי לתת להם לגיטימציה לשתף אתכם בלבטים שלהם. לגבי הכללים המעשיים אני לא חושב שיש לי מה לתרום מעבר לדברים הסטנדרטיים, שימו לב לשינוי בהתנהגות, שימו לב להעדרויות לא מוסברות וכמובן תסבירו להם איפה הגבול מבחינתכם בין נגיעות טובות לנגיעות רעות. עכבר
