אבנ"ר, כמובן, כי זה השם שלי, לפני שההוא נולד
הכל התחיל כשהייתה תקופה כשלא היה עברית, ולהדפיס אפשר היה רק בשימוש בכתיבה באותיות אנגליות, ושליחה להמרת קוד לפני הדפסה. האותיות העבריות הותאמו "באופן טבעי" לפי סדר לקסיקוגרפי מילוני ("ך" לפני "כ"), ובאופן כללי, א הותאמה ל-&, ב ל-A עד ת ל-Z (בעברית יש 27 אותיות ובאנגלית - 26). זה עבד, אבל נקרא "סינית", כי לא היה קשר בין הצלילים של האותיות. בהתחשב בעובדה שדרך הפיניקית והיוונית המקור זהה, ביצעתי התאמה טבעית יותר מבחינת צליל (וצורה, כי האותיות הלועזיות באופן כללי נוצרו ע"י שיקוף, בהתאמה להיפוך כיוון הכתיבה הלועזי משמאל לימין). כך אפשר לכתוב בכתב תע"ץ (עברית מאונגלזת (בסוג הכתב)) ולקרוא ב"טבעיות", ולהעביר פונקציית המרה לפני השליחה להדפסה.
כשהסתכלתי על התוצאה, שמתי לב שהקשיים בהבנת מילה שכתובה בכתב תעץ (מעבר לצורך בתרגול המרה שתהפוך ל"טבעית"), הם בדיוק אותם קשיים שיש בקריאת המילה בעברית (כי ההחלפה היא החלפת עיצורים, והבעיה היא ההתייחסות לתנועות). כך הבנתי שניתן למעשה "לחזור בזמן" לתקופה לפני הניקוד (שנוצר בלחץ הארמית והיוונית רומית והערבית, בתקופה ללא עצמאות כשחייבים לשמור על התנ"ך והאותיות בו). בתקופה שאחרי חנוכה, כשהייתה עצמאות בארץ תוך ניצול הלחץ הרומאי על היוונים, השכבה השלטת הייתה במגע עם תרבות יוונית רומית (וארמית), אבל הקנאים דבקו בכתיב דעץ הישן וסרבו לקבל כתב ארמי אשורי (הכתב הדפוסי שלנו). זה היה זמן מתאים למצוא שילוב של השימוש באותיות סופיות ופשוטות, והסביבה הארמית יוונית רומית, למצוא פתרון עצמאי שיאפשר כתיבה בלי קשר לסוג הכתב בו האדם כותב את העברית, ומצד שני כן לקחת מהעולם ה"זר" את החיפוש של ייצוג תנועות, מעבר ל"ו" ו"י". מה שיפה זה שהפתרון לא נמצא באופן טבעי, אלא לאחר שנים. בהתחלה רק ידעתי שצריך סימן לשינוי התנועה המקורית אחרי "ו" ואחרי "י". כשהסתכלתי על היצוג הלועזי (האנגלי) של מילה כמו shoe (למעשה ממקור הולנדי), הבנתי שעדיף שהסמל יהיה מצורף לאות "ו" ליצירת השינוי , ולבדו יסמל פשוט את התנועה היחידה שחסרה: [E]. אבל את הסימן מצאתי רק בגלל טעות מקלדת ("ו" ו"ן" סמוכות) שיצרה לי במקרה את "ון" במקום "ו", בדיוק מה שחיפשתי. מיד רואים שזה גם מתאים במקום הצר שהוא תופס, מה שנוח לכתב פרופורציונלי. אבל מעבר לזה, בעצם רואים תופעה מדהימה: ה"ן" נראית בעצם כהמשך טבעי לאותיות התנועה הקיימות ("י" ו-"ו"), אבל עוד יותר מזה, הצרוף שלהן יוצר את המילה "יון" (יוון), וזה בעצם היה הסיבה ההתחלתית לחיפוש, למצוא "יווניזציה", התאמת תנועות בדומה למה שהכניסו היוונים לכתב הפיניקי. כך שלמעשה הפתרון במשך שנים היה פשוט בהגדרת הבעיה מלכתחילה.
באופן מעשי ניתן להשתמש בזה לכתיבה לאפליקציה בה יהיה קריין פרטי לפי קביעת המאפיינים באופן אישי (או אם רוצים, לפי זכויות יוצרים של דגמים אנושיים, אלא שכמובן אז צריך לשלם להם זכויות וגם לשמור על הקביעות האישיות שלהם להופעה שלהם, לעומת החופש המוחלט בדמות מצויירת או סתם דמויית אדם ("אנדרואיד")).