שרשור היכרות

[על שביל ארוך]

שרשור היכרות

כל אחד מוזמן לענות רק על מה שמתאים לו, וכמובן שאם אתם רוצים לספר משהו נוסף - תוסיפו בכיף!!

גיל:

מין:

תחביבים:

מה עוזר לך במצבים קשים?

את/ה מטופל/ת? אם כן - באיזה טיפול את/ה נמצא/ת? והאם הוא עוזר?

לפני כמה זמן אובחנת?

האם את/ה מקבל/ת את האבחנה? מסכימ/ה איתה?

מה הכי קשה לך בהפרעה?

איך הסביבה הקרובה מקבלת את ההפרעה שלך?

האם את/ה מספר/ת על ההפרעה או מסתיר/ה?

עוזר לך לדעת שאת/ה לא לבד עם ההפרעה?

האם את/ה נמצא בזוגיות?

מה עושה בחיים?

תכניות לשנה הבאה:

מטרות:

חלומות:

משהו טוב על עצמך:

 

[golan2072]

עונה...

גיל: 32.
&nbsp

מין: זכר.
&nbsp

תחביבים: הרבה - זוחלים ושאר חיות בר, בישול, משחקי קופסא, משחקי תפקידים, משחקי אסטרטגיה שולחניים, כתיבה.
&nbsp

מה עוזר לך במצבים קשים? העובדה שיש לי בת זוג שאוהבת אותי, ושבעבורה אני חי; ולצערי גם אכילה רגשית כדרך לוויסות רגשות.
&nbsp

את/ה מטופל/ת? אם כן - באיזה טיפול את/ה נמצא/ת? והאם הוא עוזר? בעבר טופלתי בDBT, כיום (וגם לפני הDBT) בטיפול קוגניטיבי\אקלקטי\קצת דינאמי, שניהם בתחנה לבריאות הנפש ברחובות (בחינם). מאוד עזר, מאוד ייצב לי את מצב הרוח, בעיקר הטיפול הפרטני, הגעתי למצב בו כמעט ואיני עושה לעצמי דברים רעים. מטופל גם תרופתית אבל בעיקר נגד חרדות (בעיה נוספת שיש לי).
&nbsp

לפני כמה זמן אובחנת? לפני כשנה וחצי - בשביל זה שלחו אותי לקבוצת DBT... אצלי זה עסק מורכב, שילוב של פוסט-טראומה עם הםרעת אישות גבולית וכמובן הפרעת חרדה.
&nbsp

האם אתה מקבל את האבחנה? מסכים איתה? מקבל את האבחנה ומסכים איתה, זה מסביר לי הרבה דברים בחיים שלי.
&nbsp

מה הכי קשה לך בהפרעה? קפיצות חדות במצב הרוח, רגשות שבאים "בכלי סיבה" (בייחוד עצב ובכי), מחשבות שליליות על עצמי.
&nbsp

איך הסביבה הקרובה מקבלת את ההפרעה שלך? אמא שלי לא מקבלת את ההפרעה היטב, כלומר רציונלית היא מקבלת, מעשית לא. ממשיכה שלא לתקף את הרגשות שלי (לתחושתה אני מגזים\עושה הצגות\מעצבן בכוונה כשיש לי התקף).
&nbsp

האם אתה מספר על ההפרעה או מסתיר? מספר לפי הצורך, כלומר לחברה ולמשפחה הקרובה, אנשים אחרים לא צריכים לדעת מזה.
&nbsp

עוזר לך לדעת שאת/ה לא לבד עם ההפרעה? עוזר מאוד. ככה יש אנשים לחלוק איתם את רגשותיי שמבינים אותי...
&nbsp

האם אתה נמצא בזוגיות? נמצא בזוגיות הנוכחית כבר 6 חודשים, לפני כן היייתי עם בת זוג 8 שנים ברצף... אני טיפוס של קשרים ארוכים ומתמשכים. מאוהב עד הגג בחברה הנוכחית, אבל מאוהב עדין גם באקסית במידה זו או אחרת (מה גם שנפרדנו כידידים).
&nbsp

מה עושה בחיים? מתרגם עברית-אנגלית-עברית פרילנסר. בנוסף לכך כותב ספרים (תמורת כסף!) למשחקי תפקידים.
&nbsp

תכניות לשנה הבאה: באוקטובר (או נובמבר? לא זוכר כרגע) מתחיל ללמוד לתעודה במידעות באוניברסיטה הפתוחה. לומד גם בחוג להגנה עצמית (קרב מגע) לאחר שנתקלתי במעשי ביריונות ברחוב שכוונו גם כלפיי.
&nbsp

מטרות: לא ברור.
&nbsp

חלומות: להרגיש יוםנ אחד שלם עם עצמי ועם מה שאני עושה מבלי להרגיש חרדה.
&nbsp

משהו טוב על עצמך: באופן כללי אדם טוב. בעל כישרון בכתיבה ותרגום למיניהם.

 

[על שביל ארוך]

שמחה שהצטרפת אלי

 

[על שביל ארוך]

עונה

גיל: 26.

מין:

תחביבים: סרטים וקולנוע, גידול צמחים.

מה עוזר לך במצבים קשים? שינה, מקלחת, קסנקס.

את/ה מטופל/ת? אם כן - באיזה טיפול את/ה נמצא/ת? והאם הוא עוזר? אני בטיפול פסיכודינאמי + טיפול תרופתי, עוזר חלקית - לא מספיק.

לפני כמה זמן אובחנת? אובחנתי לראשונה לפני כ- 5 שנים, לפני כן הייתי עם אבחנה של דיכאון מגיל ההתבגרות.

האם את/ה מקבל/ת את האבחנה? מסכימ/ה איתה? בהתחלה לא הסכמתי עם האבחנה והתווכחתי עליה, עם הזמן קיבלתי את זה.

מה שהכי קשה לי בהפרעה זה הקושי ביצירת קשרים ושימור שלהם, הפחד מדחייה, חוסר בכישורים בינאישיים.

האם את/ה מספר/ת על ההפרעה או מסתיר/ה? לא מספרת לרוב... אם יוצא לי לספר אני מעדיפה להגיד שאני סובלת מדיכאון וחרדות, מה שנכון בין השאר...

עוזר לך לדעת שאת/ה לא לבד עם ההפרעה? כן...

האם את/ה נמצא בזוגיות? זוגיות טריה טריה, אחרי תקופה של יזיזות שמחקה אותי, החלטתי שמגיע לי יותר... לא רוצה לפתוח פה... מקווה שאני אצליח לשמר אותה לאורך זמן ולא למצות מהר מידי או להרוס...

מה עושה בחיים? עובדת בתור ממלאת מקום בבי"ס לחינוך מיוחד... עבודה לא קבועה אבל מאוד מספקת.

תכניות לשנה הבאה: להמשיך לעשות מילויי מקום ואולי למצוא עבודה קבועה (זה מפחיד אותי)

מטרות: להשתפר עם אנשים, לשמר את הזוגיות וקשרים אחרים... לשמור על איזון ועל עצמי גם אחרי שאני אסיים את המסגרת המחבקת שאני נמצאת בה עכשיו... (סוף דצמבר

)

חלומות: להיות נורמלית... לא לסבול כל-כך... להסתגל לחיים ולא לראות בהם דבר שנכפה עלי ומעיק...

משהו טוב על עצמך: אני משתדלת לתמוך ולעזור לאחרים כשיש לי כוחות לכך...

עכשיו תורכם

 

[מלכת הלבבות 8]

היי

אני בת 54
כמובן אישה
תחביבים גלישה באינטרנט מה שכרגע נבצר ממני בעיות טכניות הגלישה מנייד קשה להשיב לכל
שמחה שנפתח פורום
נבמר ממני

 

[על שביל ארוך]

היי

הרבה זמן לא ראיתי אותך ולא שמעתי ממך!
מה שלומך? אין לך מחשב?

 

[מלכת הלבבות 8]

שלומי יהיה בסדר

לעניין

לצערי מנועה כרגע
לגלוש כי שבק חיים

 

[על שביל ארוך]

 

[hyperlost]

שלום לפורום החדש

גיל: 22
מין: ז
את/ה מטופל/ת? אם כן - באיזה טיפול את/ה נמצא/ת? והאם הוא עוזר? לא מטופל
לפני כמה זמן אובחנת? 3 שנים
האם את/ה מקבל/ת את האבחנה? מסכימ/ה איתה? כן
מה הכי קשה לך בהפרעה?הכל
איך הסביבה הקרובה מקבלת את ההפרעה שלך?לא יודעת
האם את/ה מספר/ת על ההפרעה או מסתיר/ה? מסתיר
עוזר לך לדעת שאת/ה לא לבד עם ההפרעה? לא כל כך
האם את/ה נמצא בזוגיות? לא אבל עד לפני חודש כן ההיתי עם מישהי
תכניות לשנה הבאה: לעשות כסף
מטרות: לא יודע
חלומות: בית משלי
&nbsp

 

[על שביל ארוך]

ברוך הבא

 

[דמויאדם]

בהצלחה עם הפורום החדש !

וגם כמה תשובות מהסקר
&nbsp
גיל: 45
מין: ז
תחביבים: כתיבה, מוזיקה, צילום
מה עוזר לך במצבים קשים? מדיטציה, להיות בטבע, לקבל את עצמי
לפני כמה זמן אובחנת? כמה שנים
האם את/ה מקבל/ת את האבחנה? מסכימ/ה איתה? כן בסה"כ
מה הכי קשה לך בהפרעה? קושי בויסות רגשי, פחד מדחיה
איך הסביבה הקרובה מקבלת את ההפרעה שלך? מי שקרוב - קרוב
האם את/ה מספר/ת על ההפרעה או מסתיר/ה? עם מי שקרוב...
עוזר לך לדעת שאת/ה לא לבד עם ההפרעה?
האם את/ה נמצא בזוגיות? כן
מה עושה בחיים? שכיר
משהו טוב על עצמך: הילדים שלי שאעשה הכל בשבילם

 

[על שביל ארוך]

תודה רבה

אני אשמח מאוד שתהיה חלק ממנו!!

 

[יוסלה14]

פרטיי יוסלה אני

60,זכר,קריאה ,כתבית שירים,ים עוזר לי ומראה נוף,איני מטופל כעת, מקבץ נדבות,להגיע הארה,אני אנושי אוהב לעזור לזולת לתת מתן בסתר לעניים

 

[על שביל ארוך]

ברוך הבא

 

[יוסלה14]

תודה

 

[קופיפה טובעת]

איזה כיף שנפתח פורום כזה!

גיל: 25
מין: נקבה
תחביבים: כבר לא בדיוק יש לי כאלה... היה תאטרון.
מה עוזר לך במצבים קשים? קלונקס בהתקפי חרדה. ובאופן עקרוני, טוב לי יותר להיות עסוקה, כמה שיותר.
את/ה מטופל/ת? אם כן - באיזה טיפול את/ה נמצא/ת? והאם הוא עוזר? מטופלת תרופתית בכדורים נוגדי דיכאון (דיכאון קליני וכל השיט הזה), מה שלא באמת עוזר ולכן בערך כל חודש מחליפים לי כדורים או מינון. כמו כן, לוקחת קלונקס במידת הצורך לחרדות שלי. מעבר לזה, התחלתי לא מזמן מעין קבוצה טיפולית. חוץ מהקלונקס, שום דבר לא באמת עוזר.
לפני כמה זמן אובחנת? אני מטופלת אצל הפסיכיאטר שלי מדצמבר ותמיד ידעתי שהבעיה שלי היא דיכאון וחרדה אבל אף פעם לא קיבלתי אבחנה מדויקת. לפני כחודשיים אחרי משבר ותקרית לא נעימה, החלטתי לברר איתו מה בכלל האבחנה שלי. והוא אמר שלי שיש לי הפרעת אישיות גבולית בשילוב אישיות סכיזואידית ואני חרדתית. אז אני טריה בעסקי ההפרעות אישיות, תמיד חשבתי שאני סתם דכאונית... :/
האם את/ה מקבל/ת את האבחנה? מסכימ/ה איתה? אני די מסכימה עם מרבית האבחנה, פחות מסכימה עם השילוב של האישיות הסכיזואידית. יש לי קווים סכיזואידיים בהחלט אבל לא נראה לי שאפשר לגמרי להגדיר אותי ככזו. לגבי השאר, אני מסכימה. אגב, זה הסביר לי על עצמי המון, לגלות שיש לי אישיות גבולית.
מה הכי קשה לך בהפרעה?השינויים הקיצוניים במצבי הרוח, לא תמיד יש להם סיבה ממשית. הנפילות לדיכאון ואי היכולת לשלוט על זה. הצורך בלפגוע בעצמי, גם אם אני לא מנסה בהכרח. החוסר אונים שתוקף אותי, הייאוש וכו'.
איך הסביבה הקרובה מקבלת את ההפרעהשלך? מעטים שיודעים. לא בהכרח משנה להם, לפחות לא ההגדרה. אבל בגדול, לא מרגישה שאנשים מצליחים לראות או להבין אותי.אין לי כמעט אנשים קרובים.
האם את/ה מספר/ת על ההפרעה או מסתיר/ה? לא מסתירה אבל גם לא ממש יש לי אנשים לספר להם.
עוזר לך לדעת שאת/ה לא לבד עם ההפרעה? כן. לא כי צרת רבים נחמה היא, אלא כי אולי רק אנשים שיש להם את ההפרעה יבינו את המוזרויות שלי.
האם את/ה נמצא בזוגיות?כרגע כן, חודש וקצת. (וזה כנראה הכי הרבה ששרדתי עם מישהו). הוא יודע על ההפרעה אבל זה לא קל לו. גם לי לא.
מה עושה בחיים? עד לא מזמן בעיקר סטונדטית. לא סיימתי את התואר, סתם זרקתי את הכל לפח וזה ממש מייסר אותי. לא יודעת מה הלאה. וחוץ מזה אני עובדת כקופאית כמעט בלי משמרות בכלל (אה ובדגש מאוד חזק על מכירות).
תכניות לשנה הבאה: להתאפס על עצמי, למצוא טיפול מתאים, לבנות את הקשר הזוגי הטרי.
מטרות: לחזור ללמוד מתישהו, משהו... למצוא עבודה יציבה. לעזוב את הבית...
חלומות: זה נושא שכרגע די מטושטש אצלי.
משהו טוב על עצמך:קשה לי לראות טוב בעצמי וגם הדבר היחידי שאיכשהו כן עלה לי לראש, לא יודעת אם הוא באמת כזה.

 

[על שביל ארוך]

ברוכה הבאה

גם אני הייתי מאובחנת בהתחלה "רק" עם דיכאון ובהמשך הוסיפו לי את האבחנה.

גם אני לצערי לא הצלחתי לשרוד לימודים אקדמאים ועבדתי קשה: השלמתי בגרויות במשך כמה שנים, עשיתי פסיכומטרי ואז אחרי כמה זמן פשוט קרסתי שם... רציתי להראות שגם אני יכולה ולא להרגיש חסרת ערך ומקצוע... וחשבתי שבגלל שהמצב שלי השתפר אז אני אהיה פנויה רגשית ללימודים שלא כמו בעבר ושאני אצליח...
למעשה הלימודים עשו לי ממש רע והכבידו עלי... המצב הנפשי שלי הדרדר בגלל הקושי עם החברה, הקושי להתרכז וללמוד והקושי לעשות מינימום קורסים...
יש לי בעיית ריכוז קשה וריטלין עושה לי ממש רע וממש השתדלתי לנסות להתגבר על זה - קניתי כדורים שמשתמשים בהם בחו"ל עם אישור מיוחד בהרבה כסף... וגם זה לא עזר... באמת שנשברתי והמצב הנפשי שלי הדרדר... כמה בכיתי...
נגיד ניסיתי ללמוד למבחן, אז ישבתי כמה שעות ובקושי הצלחתי לקרוא 2 דפים... שלא לדבר על כל החומר.. ויש לי ראש, אבל לא הצלחתי כמה שניסיתי... ופשוט הייתי בוכה ובוכה כי זה היה כל-כך מתסכל...

בסוף לא רצו שאני אמשיך ללמוד בגלל שהייתי נורא אאוטסיידרית ולא הצלחתי ליצור קשר ממש עם האנשים בלימודים... כמה בכיתי וסבלתי ולא הצלחתי ללמוד וזה היה כל-כך מלחיץ וסיוטי...
אז באתי לראש המחלקה לקראת סוף סמסטר ב' ואמרתי לו שאני רוצה לפרוש, הוא שיכנע אותי להישאר ואחרי שבועיים הוא הזמין אותי לשיחה ואמר שאני לא יכולה להמשיך בלימודים בגלל שאני לא מתאימה (היו לי חרדות בעבודה מעשית, מורה לא סימפטית ומדריכה עוד פחות סימפטית, ושמו אותי במשהו שלא עניין אותי ולא רציתי לעסוק בו - רק לשנה הראשונה), בגלל שהייתי בחרדות בעבודה מעשית...
הם אמרו שאם השנה היה לי קשה אז את שנה הבאה אני לא אשרוד ושאני אתמוטט להם...
יום אחד באתי לדיקן בוכה ומסתבר שהם לקחו את זה ממש קשה, הם החליטו שאני במצוקה קשה ורצו לפגוש את המטפלים שלי וכו'...
בקיצור בסוף שנה אמרו לי ביי ביי, לקח לי הרבה מאוד זמן להתאושש מזה, כי הרגשתי שזרקו אותי ולא רצו אותי... כל-כך נפגעתי... במיוחד שהם יכלו לעשות את זה בצורה הרבה יותר נעימה ומתחשבת ויצאו דוחים... וחוצמזה ששבועיים לפני אני ביקשתי לעזוב וראש החוג שיכנע אותי להישאר ואז העיף אותי...
כמה חודשים הייתי בבית ורק בכיתי...

לגבי האבחנה הסכיזואידית - זה קצת לא מסתדר עם זה שיש לך חבר, לא?
למה נתנו לך את האבחנה הזו? במה היא מתאימה לך?

למה הפסקת עם התאטרון?

מאחלת לך המון בהצלחה עם המטרות והתוכניות!!

 

[קופיפה טובעת]

מתחברת מאוד למה שכתבת על הלימודים

סיימתי 3 שנים מתוך 4, אבל בגלל שדחיתי קורסים, במקרה שלי זה במילא היה אמור להמשך 5 שנים כי אני לא יכולה לעשות סטאז' בשנה הרביעית.
אבל בשנה האחרונה פשוט לא למדתי. כלומר היו לי בעיות גם לפני. כבר בשנה ב' לא הגשתי עבודות וחלק מהן הגשתי בסמסטר א' של שנה ג'.
הבעיה הרצינית התחילה בחופשת סמסטר והשיא היה בתחילת סמסטר ב'. עשיתי ניתוח, משהו פשוט אבל שיבש לי את החיים. 40 ימי מחלה והיעדרות מלימודים שבהם יש חובת נוכחות. כמובן שגם מעבודה והעברתי את הזמן רק במיטה. חזרתי נפולה נפשית וללא כוחות. היתה לי נפילה רצינית לדיכאון. לא הגשתי מטלות והרגשתי תלושה לחלוטין. לקראת סוף הסמסטר גם די הפסקתי להגיע ללימודים. הייתי מתעוררת בבוקר ותחושה נוראית עטפה אותי ולא הצלחתי לקום מהמיטה, אפילו שלפעמים טרחתי לקום ב5:30 ואף להדליק דוד למקלחת אבל אחרי כמה דקות כיביתי וחזרתי למיטה.
איפשהו בסוף הסמסטר גם קיבלתי את האבחנה ודי הרשיתי לעצמי להמשיך לא להתמיד כי במילא הרגשתי משוגעת, לא עזר שהרופא הבהיר שאני לא חולת נפש ולא פסיכוטית.

וכשנגמר הסמסטר נגמר לי העניין בלימודים. לא עשיתי שום מטלה, אין לי כוח ולא יכולת להתרכז. אגב בעבר הפסיכיאטר רצה לתת לי ריטלין אבל אז התחרט כי זה עלול להגביר לי את החרדה.
באופן כללי, אמנם התחברתי לתחום לימודים שלי, בעיקר לאחד החוגים אבל היה לי רע במוסד לימודים. הן בגלל העומס שהיה גדול למישהי כמוני בגלל המצב הנפשי. לא יכולתי להתרכז בכלום כי הנפש פצועה וכואבת מדי. ובלי קשר, היה לי מאוד רע חברתית. כל הזמן הרגשתי כמה שאני לבד ובודדה ושאין לי שם אף אחד. וזה למרות שאני יכולה להיות מאוד חברותית ואפילו מצחיקה, אבל לא הצלחתי להתחבר לאנשים והקשרים החברתיים היו מינוריים ושטחיים. זה הרגיש לי מטורף וסבלתי מזה מאוד!

לגבי האבחנה הסכיזואידית, אני מניחה שזה נבע בגלל הקשיים שלי ליצור קשרים חברתיים ולבטוח באנשים. אני לא מצליחה ליצור קשרים משמעותיים ולא פועלת יותר מדי לקראת זה (לא יודעת איך וגם ככה אין לי מוטיבציה לכלום). אני די מתנהלת לבד וממעטת להיעזר באנשים. יחד עם זאת, זה לא שאני לא לגמרי לא רוצה להיות בקשר, אני פשוט לא יודעת איך ונפגעתי מספיק בחיי כדי להזהר מאנשים. אני גם לא אוהבת להכביד ולהעיק. אבל אני לא יודעת כמה אפשר להגיד שאני באמת סכיזואידית, כן יכולה להבין את האישיות הגבולית.

 

[על שביל ארוך]

וואו, נשמע קשה

אני מאמינה ומקווה שאחרי שתתחזקי תצליחי לסיים את התואר

לגבי מה שכתבת למטה על למה חשבו שאת סכיזואידית - תיארת אותי בול!! לא מבינה למה הם רואים בזה סכיזואידיות... זה נובע מחרדת נטישה וכל הפגיעות שספגנו בעבר...אני מכירה מישהו שהייתה לו אבחנה של הפרעת אישיות סכיזואידית (ממנו הכרתי את האבחנה, זה לא נפוץ), אני התווכחתי איתו שאין לו את זה ובסוף שינו לו את האבחנה להפרעת אישיות גבולית...לגבי הריטלין: הרופא שלך לגמרי צודק - זה מחריף חרדות ודיכאונות למי שיש לו נטייה לזה, לי זה גרם להרגשה נוראית ולסבל מטורף...

 

[golan2072]

עד לאחרונה לא היה "אופנתי" לאבחן הפרעת אישיות גבולית

בגלל שהיה נהוג לחשוב שאי אפשר לטפל בזה ושזו הפרעה ש"תוקעת" את המטופל עם משהו שאין דרך להתמודד איתו. כיום יש טיפול יעיל מאוד - DBT - עם אחוזי הצלחה גבוהים. אגב באותה הצורה לא היה "אופנתי", ולמיטב הבנתי עדיין לא "אופנתי", לאבחן תסמונת דחק פוסט-טראומטית (PTSD), בייחוד כאשר לא מדובר בחיילים שעברו "הלם קרב" (בזה כבר הכירו, אם כי גם כן באיחור אדיר). ידידה שלי השסובלת מPTSD עם כל התסמינים של זה שרשומים בספר מבוא לפסיכולוגיה אובחנה במספר רב מאוד של אבחנות שונות ומשונות, ורק אחרי שנים מצאה טיפול מתאים ויעיל.
&nbsp
אצלי למשל במשך שנים האבחנה הייתה דיכאון, ואחרי זה חרדה. הפרעת אישיות גבולית אבחנו אצלי רק לפני כשנה וחצי. אני מקבל טיפול תרופתי בעיקר לחרדה וקצת לדיכאון.
&nbsp
החדשות הטובות הן שאפשר לטפל בזה, מניסיון אישי הטיפול הכי יעיל הוא שילוב של טיפול פרטני דיי אקלקטי אבל עם דגש קוגניטיבי - עם DBT בקבוצה. תרופות יכולות לעזור לטיפול בסימפטומים אבל הבעיה בהפרעת אישיות גבולית היא בעיקר בעיה של דפוסי מחשבה בלתי-בריאים ואת זה אף תרופה לא יכולה לרפא.