שרשור היכרות

[דנה אז]

שרשור היכרות

הפורום קיים כבר כמעט חודש, ואני רואה שיש מצטרפים אז החלטתי שהגיע הזמן להיכרות.
יש מצטרפים מהפורום הקודם יש מצטרפים חדשים ויש גם קוראים סמויים.
חשוב לי לדעת מי כאן.
בשרשור הזה תרגישו חופשי להגיד מה מה שנוח לכם להגיד על עצמכם כרגע זה בסדר. אפשר לספר כל סיפור האובדן, או להפנות אותנו לאתר או בלוג הקשור אליכם, מה שתרגישו נוח איתו.
מטרת השרשור היא לדעת מי כאן, מי קורא את הפורום, מה מקשר אתכם לפורום הזה(אם יש קוראים שלא חוו אבדן) וכו' וכו'.
מזמינה את כולם להציג את עצמם. מחכה לכם.

 

[דנה אז]

על עצמי ועל בני

אני גרה בצפון בישוב קטן ועוסקת בחינוך.
לפני כשנתיים וחצי בלילה אחרי מסיבת החנוכה של הילדה איבדתי באופן פתאומי את בני הקטן שקד, בעלי שישן לידו באתו הלילה גילה אותו ללא רוח חיים.
יום קודם חגגנו אצלו במעון חנוכה, ובאותו היום היה במעון, קצת מצונן כבד מהרגיל, ופתאום איננו עוד, נפטר מהפסקת נשימה משפעת רגילה.
באותו החנוכה כבה האור בחיינו.

 

[Hadar design]

ריגשת

דנה....
אין מילים!
מזילה דמעות!
אילו אנשים היו מבינים שאין מחר, שכל יום לא דומה ליום שהיה לפניו.....
ריגשת אותי, אני כואבת מהצד שלי (בן זוג..בעל...החבר הכי טוב) מתארת לעצמי כמה קשה לאבד בן...

הלוואי ויכולתי לחבק עכשיו.

 

[דנה אז]

תודה

לא פשוט לאבד בן, וגם אנחנו לא ידענו שאין מחר.
באותה תקופה לפני הכל, היינו מאושרים שני ילדים מקסימים כולנו בריאים ועובדים בעבודה שאנחנו נהנים ממנה, מי יכול לבקש יותר?
הכאב שמאז לא עוזב, לפעמים הוא פיזי לפעמים הוא רק בלב.
עצוב לאבד בן, זה תמיד כאילו חלק ממך חסר..

הדר אולי גם את תשתפי בשרשור עליך ועל בן זוגך שנפטר.
זה לא פשוט, אך יש בכך גם הקלה רגעית.

 

[Hadar design]

אני והוא....

שיתפתי בימים האחרונים... אבל אעשה זאת שוב, כי כמו שאמרת יש המון גם בהקלה הרגעית שזה נותן, לכתוב, לספר, לקרוא ולהגיב.

הדר, בת 34 בקרוב, נשואה באושר כל יום עד לפניי 30 יום (מחר) לאיש הכי יפה בעולם, יפה מבפנים ויפה מבחוץ
הוא היה ועדיין ויישאר בן 38 וחצי, איש חסון, גבוה, אצילי, גבר גבר אמיתי, טוב לב, שמח בחלקו, איש של שקט, של רוגע, ההיפך ממני ומשלים אותי תמיד.
איש שכולם כל כך אוהבים, אוהב אדם, אוהב אנשים, אוהב ילדים. שנון ומצחיק ונוכח
אני נשואה לו גם היום, אבל לא מאושרת כי הוא נשם נשימות אחרונות לפניי 30 יום.

ב 10 החודשים האחרונים גילינו את מחלת הסרטן הארורה, שבתוכה הוא תפקד כמו סופרמן אמיתי.
עברתי איתו, לצידו ולמענו יום יום 24 שעות ביממה, את כל הטיפולים, הקלים והקשים.
את כל האשפוזים, הכימותפריות, ההקרנות, השתלת מח עצם ומה לא.... ואת כולם הוא עבר בגבורה, עם גופו החזק והחיוך בעיניים.
היינו מלאי אופטימיות לנצח הכל, הוא לא העלה בדעתו האיש הבריא הזה שהוא יובס....

הייתי איתו שם שבועיים אחרונים של אשפוז, 24 שעות בחדר, לא עוזבת ולא מרפה, שרה לו שירים ומחייכת איתו כאילו יהיה עוד מחר
כשהמחלה התפרצה בשיאה, השתוללה בגוף והרסה כל חלקה טובה.
שכבתי במיטה לידו בחדר שסידרו לנו, ודיברתי עם הרופאים שמכירים אותי כולם בגובה העיניים, ושמעתי אותם אומרים לי שזה עניין של ימים.
הייתי לידו שבועיים אחרונים עם הידיעה שהוא עוד כמה ימים לא יהיה, וראיתי אותו סובל, ומנסה להגן עליי כדי שלא אפול ואתרסק.

הוא היה איש חזק, שהיה ויהיה האדמה לרגליי, הבסיס לקיומי, השקט והאושר של חיי
בחרתי אותו לפניי 15 וחצי שנה כשהייתי בת 18+ , אנחנו נשואים 4 שנים (לפניי כמה ימים)
ילד עוד לא הספקנו לעשות, ואני עוד אוכל אם ארצה בהמשך.... (רק הזמן יגיד)

אוהבת אותו, אהבתי והייתי מאוהבת תמיד... הוא היה השיר שיש לי בלב
החיוך שאיתו אני קמה בבוקר, הזוגיות שהייתה ולא תהיה לי כמוה לעולם.
מחר נהיה שם, אני והמשפחה שלי ושלו כי "30"..... והוא גם, שם למטה, רק העטיפה שלו.
הוא איתי כל יום מאז והגעגוע לכל כולו, פיזית, נפשית מתעצם!

 

[liat1953]

מוכר ולא חביב

גם אני בלילה אחד חרב עולמי איבדתי את בני בכורי ניר.
כמו אצלך,הוא הלך לישון ולא קם,דום נשימה בשינה דבר שנודע לי כי סבל ממנו באופן קשה רק לאחר השבעה כשכלתי הביאה את תוצאות בדיקת מעבדת השינה.
אני מתגוררת כעת בקריות שליד חיפה ובקרוב חוזרת לעיר נעורי חיפה...משנה מקום,מתארת לעצמי שלא יהיה קל לעזוב את הבית בו גדל ניר רוב שנות ילדותו...עד שעבר להתגורר עם בת זוגו ונישואיו.

עובדת בהיקף של כחצי משרה ומאד אוהבת את העבודה,נפגשת עם אנשים מכל הרבדים,טוענת שהעבודה היא הפסיכולוג שלי,מתנתקת מהכל ושמה את המסכה.
מי שרוצה לדעת יותר יכול לקרוא בבלוג שלי,בחתימה,בו אני כותבת לניר

שבוע טוב לכולם

ליאת

 

[דנה אז]

ליאת קראתי בבלוג, מילותייך כל כך מרגשות.
לא נתפס חסרונו של הבן, כאילו עדיין כאן...
בהצלחה במעבר הדירה, לא יהיה קל, אבל אולי זה יעזור לכם לצמוח וגם להקל במעט על הכאב והזכורנות היומיומיים.

 

[liat1953]

תודה דנה

 

[דנה אז]

לכל הקוראים הסמויים והמתלבטים

מזמינה גם אתכם לספר על עצמכם ואולי להצטרף ולהיות שותפים בפורום, ביחד נוכל להפוך אותו לפעיל יותר

 

[meli beli]

איבדתי אח..

לפני כחודשיים וחצי בערב רגיל לגמרי אני הייתי עם בני אצל ההורים, בשעה 10:30 בלילה צלצל האינטרקום.. הסתכלנו אחד על השני בהלם לא מבינים.. כשענינו ושמענו " זה רונן חבר של איתן" הבנו שקרה משהו.

אחי הקטן עבד בניגריה כמפקח עבודה על צלילות.. הוא נהרג באותו יום בתאונת עבודה.

באותו רגע חשך עולמנו.

לקח לי יותר מחודשיים להתחיל להבין מה קורה, בתור הבכורה עם עוד אחות קטנה החזקתי אותי ואת כל המשפחה.

שבוע שעבר נשברתי. לא עובר יום שהדמעות לא יורדות והעצב חונק לי את הגרון.

איבדנו באותו יום לא רק בן ואח אלא משפחה. הוא היה נשוי טרי והיא לא התנהגה בסדר איתנו מאז.. איבדתי אח ואיבדתי חברה.

המזל הגדול שלי שיש לי בן קטן בן 8 חודשים שמצליח להחזיק אותי ועוזר לי לא לטבוע, עוזר לכולנו לחייך קצת..

אני שמחה שיש פה את הפורום.. יש מקום לפרוק..

 

[דנה אז]

neli beli

מצטערת שאת ומשפחתך הצטרפתם למשפחת השכול. ומזמינה אותך למצוא פה כתף לבכות עליה, ומקום לחלוק אתנו את כאבך.
צר לי לשמוע על הכאב אותו את ומשפחתך חווים.
גם לי לכך זמן רב להבין מה קורה, ולעיתים אני עדיין כמו קולטת מחדש. המוח כבר הבין, אבל ללב ולרגש הזמן לא משחק... והכאב והגעגוע עדיין מלווים אותי.
מקווה שתמצאו את הכוחות להתחזק.
ואת מוזמנת לפרוק פה את צערך, לשתף, וגם לשאוב כוחות.