שרשור המלצת ספרים!!!!!

Dia Leoghann

New member
שרשור המלצת ספרים!!!!!

קדימה חברה להמליץ!!!! ובבקשה להשאיר ביקורות נורמליות ורציניות, לא משהו כמו "זה ספר דפוק!" או "וואי איזה ספר מגניב!" לסטט, אם אפשר לצרף בסוף את ההמלצות למאמרים....
 

Dia Leoghann

New member
האלה הלבנה מאת רוברט גרייבס

את הספר ניתן להשיג בסטימצקי. הוא נמצא באגף המאסות והפואטיקה למרות שספרו של גרייבס יצר קונטרוברסליות בעולם כולו הוא עדיין ספר מצוין – מסוג הספרים שאפשר לקרוא שוב ושוב ובכל פעם לגלות משהו חדש שיגרה את דמיונך ושכלך. גרייבס פשוט שפך לתוך סיפרו ידע אנציקלופדי עצום בנושאים היסטוריים ומיתולוגיים. טענתו העיקרית של גרייבס בספר היא שהפואטיקה, או מה שאני נוהג לכנות פייטנות, היא מעיין עבודת האלה, שהפייטנות היא משהו קסום, סוג של איבוד עצמי ואפילו קריעה לגזרים של גופך בתור מוכה ירח ההולך בדרכה של האלה. התואר של הספר "דקדוק היסטורי של מיתוס פיוטי" הוא בדיוק מה שהספר הזה באמת. הוא מראה לנו שהפואטיקה איננה דבר חופשי הניתן לפירושים רבים כפי שאנחנו מאמינים שהיא, אלא שבסיס רעיונותיה הם רוחניים ונשלטים על ידי רעיונות פגאניים דתיים. הוא טוען שהדרואידים והפייטנים המשוררים הקלטים, ושאר הקדמונים, היו המסטרים של הפואטיקה, אך עם הופעתה של הפילוסופיה היוונית ומאוחר יותר גם הנצרות התפקיד האמיתי של הפואטיקה אבד. גרייבס מנסה לעקוב אחרי השפה המיתית באירופה העתיקה, ותוך כדי כך הוא מסביר את ההיסטוריה במונחים מיתיים ואת המיתולוגיה במונחים היסטוריים. יחד עם זאת מסיבה מסוימת הקהילה האקדמאית לא התייחסה לספרו של גרייבס כעבודה אקדמאית ראויה. הסיבה לכך הייתה הקושי לבקר את המיתוס הפרטי של אדם מסוים. זה בעצם כמו לבקר אדם על אמונתו האישית. כל זאת ועוד משום שפרטים רבים שגרייבס מביא בספרו אינם עובדה מוצקה כשם שהוא מציג אותם. לדוגמא לוח שנת בעצים, שנת לבנה ובה 13 חודשים, ואספקט האלה המשולשת שדמויותיה הן העלמה, האישה והזקנה, הם כולם רעיונות מקובלים היום אך למעשה הם אינם מוכחים בשום דרך פרט להשערותיו של גרייבס. אם אתה מחשיב את עצמך להיסטוריון נוקשה, אתה עלול להתקשות לקבל את עקרונות הספר הזה, אך אם אתה משורר יהיה זה הספר שיעשה לך את הטוב ביותר. כל אותם מלומדים מכובדים המבקרים את ספרו של גרייבס, אמנם מביאים ביקורת מקובלת ומבוססת אך הם אינם מציגים תיאוריות משלהם המחליפות את התיאוריות של גרייבס. למעשה אין להם את האומץ להיכנס לעומק מחשבתם של המשוררים הקדומים כשם שעשה גרייבס, ולכן ספרו של גרייבס היה ונותר ספר פולחן אדיר שלמעשה יצר (לא יצר מחדש כשם שיטענו מעריציו הגדולים) מיתולוגיה מבוססת והגיונית עבור משוררים בעבודתם את האלה. בכתיבתו (ולא נראה לי שבידיעתו) הוא יצר את המודל לתנועה הניאו-פגאניות המודרנית, וסיפרו הפך לאחד מהטקסטים הגדולים של הקהילה הניאו-פגאנית. הספר עצמו אינו ספר קל, ויש לקרוא אותו יותר מפעם אחת כדי להתחיל בכלל להבין אותו. לדעתי, כדי להפיק מן הספר את המיטב, על הקורא להיות בקיא בהיסטוריה ומיתולוגיה קלטית, יוונית ורומית, וכן הכרות עם "ענף הזהב" של פרייזר גם כן יכולה לעזור. כמו כן עין ביקורתית נחוצה מאוד. בקשר לעבודת התרגום – המתרגמת, טלה בר, עשתה עבודה יוצאת מן הכלל. אני מכיר גם את המקור האנגלי ואני רק יכול לתאר לעצמי כמה עבודתה היתה מתישה וארוכה. אז לטלה בר – ברכות על עבודה יוצאת מן הכלל!!!! כל הכבוד!!!! עם זאת, למוציאים לאור – הספר מלא שגיאות כתיב!! אם אי פעם תהיה לו הדפסה נוספת, אני מקווה שיעברו על כל שגיאות הכתיב שבהדפסה. בברכת אור ואמת, Dia Leoghann
 

טלה בר

New member
"האלה הלבנה" של גרייבס

אני רוצה רק להעיר שרק לאחר שראיתי את הספר בדפוס נוכחתי לדעת שלא נעשתה בו הגהה מספקת, וסיפקתי אותה להוצאה למקרה שתהיה מהדורה נוספת.
 

Dia Leoghann

New member
21 השעורים של מרלין מאת דגלאס מונרו

קראתי את הספר 21 השעורים של מרלין באנגלית. את ספר ההמשך לא יצא לי לקרוא עדיין. הספרים לא תורגמו לעברית, וטוב שכך, אך ניתן בארץ להשיג אותם ברוסית, ויתכן שגם באנגלית. הספר 21 השעורים של מרלין הוא עבודת פנטזיה עשוייה היטב, אך יש בה רק מעט אמת. הלחשים והטקסים המופיעים בספר, אלו הכתובים בשפה הוולשית, אמנם כתובים בצורה משכנעת, וחוזרת על עצמה, דבר הנותן לך אשלייה של אמת ושיש בידך לחשים אמיתיים מהעת העתיקה. אולם בהתייעצות קצרה עם דוברי השפה הוולשית ניתן לראות שהחלוקה שלו להברות לא רק שאינה נכונה אלא גם אינה הגיונית מבחינת התחביר הוולשי. הדבר הנורא מכל הוא שאנשים באמת חושבים שדוגלאס מונרו מציג בפניהם מערכת אמונות דרואידית אמיתית עתיקה, והוא עוד מעודד אותם להאמין בזה בחזרתו האפקטיבית על כך שכל החומר שיש בספר לקוח מ"ספר הפרילט" שהוא אחד משלושה ספרים, שהשניים האחרים הם "שירת העצים" והגרוצ´אן של מאלדרוו". מה שמונרו שוכח להזכיר ששלושת הספרים האלו הם זיוף בן המאה ה-19 ונכתבו על ידי יולו מורגאנוג "הידוע לשימצה". שנית, ישנם בספר אי-דיוקים הסטוריים. מונרו טוען שהדרואידיזם התחיל ב-400 לפנה"ס, בעוד כל הסטוריון מתחיל יודע שהקלטים הגיעו לבריטניה בסביבות 1200 לפנה"ס והביאו את דתם איתם. שנית ישנן אי דיוקים במסורת. מונרו טוען שהמילה דרואיד פרושה "יודע באלון" אך השורש "דרו" פרושו אמת, ולכן דרואיד פירושו, יודע האמת. בנוסף האלונים היו בראש רשימת הקדושה בגאליה, בעוד באירלנד ובווילס היו אלו עצים אחרים, ולא כמו שמונרו טוען. מונרו אומר שהדרואידים למדו באנגלסי, והדרואידיות באבאלון, אך הוא עצמו מביא קטע מספרו של טקיטוס הרומאי הסותר זאת, ואומר שבשעת הטבח באנגלסי התרוצצו באי נשים שקללו קללות ולחשו כשפים. מונרו טוען שהדרואידים הם צאצאיהם של ניצולי אטלנטיס.... על סמך מה הוא קובע זאת??? מונרו אומר שאחרי הטבח של הרומאים באנגלסי כל הדרואידים נסו לאיים הקלדוניים (לאי איונה ליתר דיוק), וכאשר הוקמה הכנסייה הקלדונית בעצם נעלמה הדרואידיות מן העולם. נראה שמונרו לא ידע שהרומאים לא הגיעו לאירלנד ושם המשיכו הדרואידים להתקיים עוד זמן רב. מונרו טוען שבכתב האוייאם השתמשו רק דרואידים כמערכת כישוף וניבוי קסומה. מונרו כנראה מעולם לא ביקר בארצות הקלטים או באינטרנט, כיוון שאם היה עושה זאת היה רואה מאות עמודי אבן ועליהם כתובות אוייאם המציינות גבולות, שטחים פרטיים, רכוש ושאר דברים חילוניים ושאינם קשורים בשום אופן לכישוף. מונרו מתאר הרבה מנהגים נוצרים, כמו היול לוג, האיסטר באני ובייצי האיסטר, נשיקה מתחת לדבקון וכו´, וטוען שמקורם דרואידי. למעשה אף לא אחד מהמנהגים שהזכיר בספרו הוא אכן קלטי. רובם גרמאנים, סקנדינבים, או מזרח תיכוניים. החלוקה של מונרו לאלים המסמלים את האור ואת האקטיבי, ולאלות המסמלות חושך ופאסיביות אינה נכונה ואפילו מעצבנת. היא מזכירה את הוויקה שאומרת שכל האלות הן אלה אחת וכל האלים הם אל אחד. לוך ובריגיד, לדוגמא, שהם ללא ספק שני האלים הגדולים של הקלטים, שניהם אלים של אור ואש, ואף אחד מהם אינו קשור לחושך, פאסיביות או לירח. אפילו השמש בקוסמולוגיה הקלטית מסמלת גם זכר וגם נקבה (לא רק זכר כפי שטוען מונרו) בלנוס הוא אל שמש וגראני היא אלת שמש. האדמה אינה רק נקבה כפי שטוען מונרו, הדגדה הוא אל אדמה, וגם אנו או דאנו היא אלת אדמה. כך גם לכל אל אחר (אל המלחמה, האומנות הרפואה, האש, האור וכו)´ יש את בת הזוג שלו. כל דבר בתרבות הקלטית היה גם זיכרי וגם ניקבי. עוד טעות הנובעת מחוסר הבנה היא שהשמש היא זכר, והירח נקבה. גם זו טעות שמקורה בוויקה. בשפות הקלטיות המילה שמש היא נקבית והמילה ארץ, דרך אגב, היא זיכרית. מונרו גם שוכח להזכיר מוטיב חשוב ועצום, שהוא הנעורים הקדושים, או ילד האור (המאבון), אך כנראה הוא עושה זאת כדי לאמת את טענתו המגוחכת שהדרואידים התנזרו ממין או מנישואין. מונרו אינו מזכיר אפילו פעם אחת את החיות הקדושות לדרואידים כמו החזיר, הפר, העורב, האילתית וכו´. הוא כנראה שכח שהדרואידים היו שמאנים.... מונרו טוען שהדרואידים לא היו אוכלי בשר אלא צמחונים. על סמך מה? ההתייחסות הסקסיסטית והדוחה של מונרו לנשים (ציטוט: האם היית מעדיף להיות כמו השמש הזורחת באור אמיץ ובוהק, או להיות כמו הירח שזוהר רק באורו של מישהו אחר?) מעוררת בחילה, וגורמת לנו להיתעלם מעובדות היסטוריות ברורות על שוויון בין הגבר והאישה בחברת הקלטים. מונרו כנראה לא שמע על המלכה מייב, באודיקה נסיכת האיסני שמרדה ברומאים, או על הלוחמות הקלטיות שטקיטוס הרומאי אומר שהן היו אמיצות יותר מן הלוחמים הגברים. בנוסף במקומות רבים מזכיר מונרו צמחים בהם הוא טוען שהשתמשו הקלטים והדרואידים במרקחות הקסם שלהם. בין הצמחים הוא מזכיר את הדלעת והאכיניציאה.... חבל רק ששני צמחים אלו ואחרים לא היו קיימים באירופה לפני גילוי אמריקה... רשימת הטעויות, אי הדיוקים, הזיופים ובילבולי הבייצים של מונרו עולה בהרבה על כל טוב שניתן להפיק מספריו המפוברקים. זוהי דוגמה נהדרת לאילו ספרים לא כדאי לקרוא, או כדאי לקרוא כדי לדעת ממה להיזהר.... בברכת אור ואמת, Dia Leoghann
 

ShiVeee

New member
"ערפילי אבלון"

ובכן... הספרים שאני קורא אינם מתאימים להמלצה בפורום זה אך אם יש ספר שנראה לי מתאים להמליץ עליו , זהו "ערפילי אבלון". מתואר בצורה מפוארת , נהדרת , מבריקה ולכאורה הסטורית על אגדות ארתור ואבירי השולחן העגול , המלחמה של ארתור בסאקסונים . תיאור נרחב ומהנה של טקסים פאגאניים מסורתיים . הסיפור מסופר מנקודת מבטן של הנשים בסיפור. וזהו. אני ממליץ. ואתם רשאים לחלוק
 

kosh

New member
אם כבר אז כבר...

ערפילי אבלון זה בהחלט ספר מצויין ואני אוסיף להמלצה שני ספרים שנכתבו אחרי ערפילי אבלון אבל מתארים את התקופה לפני. האחד the forest house שזה סיפור של התאבהות בין בת של דרואיד ולוחם רומי בתקופה שרומא שולטת בעולם. שם כאן יש שילובים של טקסים פאגאנים וזה בעצם מעיין סיפור שמביא בסיס לערפילי אבלון ולספר נוסף הלייד של אבלון. השני the lady of avalon הספר הזה מחולק שלושה סיפורים בעצם הראשון מספר על הכהנת הראשונה באבלון ואעל הערפל שהיא שמה סביב האי. השני מספר על נסיכה שגדלה באבלון ונשלחת להינשא לגנרל רומי שאשאחר כך משתלט על בריטניה. הסיפור השלילשי הוא על וויאן (למי שקרא את ערפילי אבלון) והתפקיד שלה הוא להכין את הדרך לקראת המושיע (ארתור). בין כול סיפור וסיפור יש מעבר של כמאה שלושים שנים. אישיתהספרים האלו הם קצת פחות מענינים מערפילי אבלון אבל למי שאהב את ערפילי אבלון אז אני ממליץ בחום. הספרים כול מאוד וויקאני בכתיבה שלהם הסופרת אפילו כתבה שהיא נעזרה בכתיבה שלהבספר של מרגארט מוררי על ויקה גארדנרית והיא מודה לעוד מספר אנשים מציינת לאיזה מעגל הם שייכים מה שגורם לי לפחות לחשוב שהם וויקאני או לפחות פאגאנים. kosh we are gray
 

kosh

New member
כמעט....

לכתוב את השם של הסופר- מריאון זימר בראדלי marion zimmer bradley kosh we are gray
 
למעלה