שרשור המשך: סוף שבוע נפלא וקסום בפסטיבל

שרשור המשך: סוף שבוע נפלא וקסום בפסטיבל

על מנת שהשרשור לא יהפוך ארוך וישתלט על כל העמוד וגם כדי שיהיה לכם מקום להגיב פתחתי שרשור חדש שהיה חלק שני. אחרי המפגש המשמח והצוהל עם החברות מהפורום ובני משפחתם, נכנסו כולם לראות את האווזה פטוניה אני לקחתי את אריק והתחלתי להסתובב איתו בין האנשים והילדים שהסתובבו ברחבי המרכז אריק הציץ לפתע בכתף של איש נחמד שסובב את ראשו וגילה להפתעתו ראש של בובה מונחת לו על הכתף ומנופפת לו לשלום בידה הוא שוחח עם גדולים וקטנים שהתרגשו לראות אותו וקטנים כגדולים פצחו איתו בשיחות רציניות או קלילות ומבדרות. על אחד ממפגשים אלה אני חייב לספר לכם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ראיתי ילד ( בן 5-6 להערכתי ) שפלסטרים עיטרו את מיצחו... מיד התכופפתי כשאריק יושב על ברכי בדיוק בגובה של הילד ואז אריק פנה אליו ואמר: " הי חבר, מה קרה לך? " הילד החל בדיאלוג מופלא עם אריק וסיפר לו על כל השתלשלות הארועים, איך הוא נפל ונפצע ועל כל הטיפול שקיבל אין לי מושג מה מדבריו היה אמת ומה דימיון
אבל הרסה אותי הפתיחות והרגשת החברות שהוא חש כלפי אריק ודיבר איתו כחבר בעוד אחד מאחיו הגדולים יחסית זורק גם הוא מדי פעם הערות לשיחה והכל לאריק!!!!!!! אני כאילו לא הייתי שם מבחינתם וזה היה מדהים ומרגש בעיני
כמה שאני מנוסה ויודע זאת אני בכל זאת מופתע בכל פעם מחדש מיכולת החיבור וההזדהות של ילדים, נוער ומבוגרים לבובה ויכולת ההתעלמות מהפעיל גם אם הוא נמצא ממש מולם, לא על במה, לא לבוש בבגד מסויים או בצבע מסויים, לא ליד תפאורה ותאורה... סתם ככה באמצע ובאור היום ברחבת המרכז. השעה כבר כמעט 18.30 וקהל כבר ממלא את הדשא מול הבמה התפוזית בה עומדת להתחיל הצגתם של אנדרי וקטיה אורבך: "קרקס הבובות" שהתמונה בצד מתוכה.
 
והנה הגיעה גם אבישג ../images/Emo13.gif

גם דובי החמווווווווד הזה הגיע איתה אבל הוא לא השאיר את כל הבמה לאבישג ולי לאחר שלה נפגשנו זמן רב כ"כ בתמונה אבישג אוחזת בתוכנית הפסטיבל ואני מחזיק בגלויות הפורום שלנו
 
../images/Emo133.gif השעה: 19.00 - ישששש הולכים להצגה

כמה דק' לפני השעה היעודה עלינו הראלה ואני לקומה השניה ונכנסו לאולם "הבמה הקטנה" הנעים והאינטימי שם עמדה להתחיל ההצגה: " סיפור הפול " - תיאטרון הקרון במת תיאטרון בובות קלאסית מעוצבת כתיבת נדוניה מרוקאית מצויירת ומקסימה שבמקום מסך נפתח רגיל מצויידת ב2 חלונות לבנים מעוטרים הנפתחים ומשמשים גם כבמת צלליות במהלך ההצגה! לפני הבמה נעמד איש חייכני ומיוחד, יהונתן בן חיים שערך,ביים, משחק ומפעיל את הבובות בין השאר... * יהונתן זכה בפרס ההצגה הטובה ביותר בפסטיבל הצגות ילדים בחיפה שהתקיים בשנה שעברה עם ההצגה: "האוסף הכי הכי" והוא החל לספר קצת על עצמו ועל ילדותו במרוקו שע"פ שכונותיה,האנשים הפשוטים,המסורת והמאכלים הטיפוסיים שלה מתרחשת עלילת ההצגה. יהונתן עזב את קידמת הבמה, עבר אל מאחורי הקלעים ומוסיקה אוריינטלית פתחה את ההצגה. החלונות הוארו ואז נפתחו לצדדים ותפאורה יפיפיה מצויירת ותלת מימדית של שכונה בעלת סימטאות צרות, דלתות, חלונות ותריסי חנויות שנפתחים ונסגרים נגלו לעיני הצופים. בובות כפפה מעוצבות באופן מיוחד ושונה מגלמות את אנשי הכפר, אנשים קשי יום שהפרנסה ולעיתים גם האוכל חסרים בחייהם. למרות זאת כמעט כולם מלבד שכנה קנאית ולא חברותית, טיפוסים משעשעים וחמים. סיפור העלילה שמבוסס על אגדת עם מרוקאית מגולל את סיפורו של בר מזל, טיפוס תמהוני בעל לב רחב שלא אכל מס' ימים הזוכה לעזרתו של שד הבאר ומקבל ממני סיר פלאי שלעולם לא מתרוקן. בר מזל הנדיב חולק את עושרו החדש עם כל תושבי השכונה ששמחים בשמחתו מלבד אותה שכנה צרת עין החושקת בסיר, זוממת וגם מצליחה בסופו של דבר לגנוב אותו. את סוף הסיפור וכיצד התגלה הגנב - לא אספר כדי לא להרוס למי שיראה בהמשך
מה שכן אספר לכם שזוהי הצגה קסומה ומקסימה המצליחה להעביר בך ריחות של ביקור במרוקו. יהונתן מגלם בכישרון רב את קולותיהם של כל הדמויות ומפעיל את הבובות במיומנות, באנושיות ובאהבה רבה!!! המחזה והוא גם יחד מצליחים לגרום לצופים הקטנים לחוות רגשות רבים וקצת חשש,מתח ופחד עד שמרוב רצון להדריך ולעזור לדמויות הם כמעט נכנסים בהתלהבות רבה לתוך חלון המבנה. יהונתן גם מגיב להם כ"כ נכון מחוץ לטקסט הקבוע ומצליח להוציא פרצי צחוק רבים גם מקהל המבוגרים שמרותקים גם הם להתרחשויות בחלון הקטן של הבמה. אהבתי מאוד את ההקפדה על הפרטים והאביזרים את הפעולות שמבצעות הבובות בכמה מקומות בתפאורה ובמבנה בעת ובעונה אחת ואת החלפת התפאורה שהן מבצעות ע"י דחיפה קלה לתפאורה הבנויה בצורת אקורדיון שהופך מסימטאות השכונה לביתו של בר מזל ולהפך. חובה לציין את העיצוב האוטנטי והנפלא של: עמנואל קליידמן הניכר בכל פרטי ההצגה. לאחר ההצגה יהונתן הזמין אותנו לבקר מאחורי הקלעים של במת התיאטרון שלו ( תמונות בהמשך השרשור ) שם גילינו שמעבר לזה שהוא שיחק והפעיל את כל הבובות והצלליות על גבי קופסת עץ נמוכה על גלגלים, הוא גם הפעיל את המוסיקה, האפקטים והתאורה בעזרת כפות הרגליים שלו. אני והראלה יצאנו מרוצים עם חיוך גדול על השפתיים וגם בלב ובתחושה שאולי זוהי הצגה בת כ 25 שנה!!!!!! אבל היא רעננה, מהנה ומבוצעת כאילו יצאה לבמות רק לאחרונה. אנחנו נהנו מאוד!!!! היה שווה!!!!!!!!!!!!!!!
 
תפאורת ההצגה יותר מקרוב

ותיקון טעות מההודעה הקודמת: אותנטי ולא אוטנטי השעה מתחילה להכריע אותי
 

פ י ו ל ה

New member
יא אללה דודי!

איזה מפגשים הילדים האלה עושים לנו? כמה שאומרים שאין דבר שמלמד כמו נסיון חיים, לפעמים אלו שנמצאים פה שנים ספורות מלמדים אותנו עולם ומלואו. ואני כל פעם עומדת ותוהה לעצמי כיצד ייתכן שהייצור המופלא הזה לא היה פה לפני חמש שנים. זה כל כך מעט זמן! קשה לנו לדמיין את העולם לפני שנולדנו ואז כשמכירים אנשים אחרים שנולדו הרבה אחרינו ורואים את העולם לפני ואחרי, פתאום זה מכה בך איך זה עובד כל העסק הזה של החיים. טירוף!! באמת דודי שממש ריגשת אותי.
 
למעלה