אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
שרשור הנהגות גדולי ישראל
- פותח הנושא אריאלה ב.
- פורסם בתאריך
מרן הגרי"ש אלישיב
אחד מהדברים שמרן מבקש שלא לעסוק בהם יתר על המידה הוא ענייני הברכות. "הוא אומר ברכה והצלחה עוד לפני שביקשת", אומר מקורבו, "אבל לא מייחד זמן רב מידי כדי להעניק ברכות ייחודיות". אפילו בני ביתו אינם זוכים ליותר מכך. כך, אחד מבאי ביתו היה חשוך בנים במשך שנים רבות. "שש שנים לא ראיתי כל זרע של קיימא", הוא מספר. "אבל הרב סירב לברך אותי ושלח אותי אל הגאון רבי חיים קנייבסקי. הלכתי לר' חיים והוא אמר 'יש לך צדיק בירושלים ואתה בא אלי?'. יצאתי קרח מכןא ומכאן. ר' חיים סירב לברך אותי כי אני מקורב לרב. הרב סירב לברך אותי כי האו לא נוהג לעשות זאת. התחננתי בפני הרב כל בוקר וכל ערב שנים ארוכות אבל הוא סירב. עד שערב סוכות אחד היה למרן נחת רוח מיוחדת וביקשתי שיברך אותי בבן. מרן אמר: דווקא בן? מה רע בבת? שיהיה לך השנה גם זה וגם זה. בערב ראש השנה, ממש ביום האחרון של השנה, נולדו לי תאומים, כך. צדיק גוזר והקב"ה מקיים". אבל יותר מזה, כבר אמר אחד מהחכמים, יותר מה'מופת' של צדיק גוזר והקב"ה מקיים יש להתפעל מה'מופת' של ה' גוזר וצדיק מקיים. וזה את שהמתקרבים לו רואים מעשה יום יום. ("בקהילה", מוסף אושפיזין, סוכות תשס"ד)
אחד מהדברים שמרן מבקש שלא לעסוק בהם יתר על המידה הוא ענייני הברכות. "הוא אומר ברכה והצלחה עוד לפני שביקשת", אומר מקורבו, "אבל לא מייחד זמן רב מידי כדי להעניק ברכות ייחודיות". אפילו בני ביתו אינם זוכים ליותר מכך. כך, אחד מבאי ביתו היה חשוך בנים במשך שנים רבות. "שש שנים לא ראיתי כל זרע של קיימא", הוא מספר. "אבל הרב סירב לברך אותי ושלח אותי אל הגאון רבי חיים קנייבסקי. הלכתי לר' חיים והוא אמר 'יש לך צדיק בירושלים ואתה בא אלי?'. יצאתי קרח מכןא ומכאן. ר' חיים סירב לברך אותי כי אני מקורב לרב. הרב סירב לברך אותי כי האו לא נוהג לעשות זאת. התחננתי בפני הרב כל בוקר וכל ערב שנים ארוכות אבל הוא סירב. עד שערב סוכות אחד היה למרן נחת רוח מיוחדת וביקשתי שיברך אותי בבן. מרן אמר: דווקא בן? מה רע בבת? שיהיה לך השנה גם זה וגם זה. בערב ראש השנה, ממש ביום האחרון של השנה, נולדו לי תאומים, כך. צדיק גוזר והקב"ה מקיים". אבל יותר מזה, כבר אמר אחד מהחכמים, יותר מה'מופת' של צדיק גוזר והקב"ה מקיים יש להתפעל מה'מופת' של ה' גוזר וצדיק מקיים. וזה את שהמתקרבים לו רואים מעשה יום יום. ("בקהילה", מוסף אושפיזין, סוכות תשס"ד)
הגראי"ל שטיינמן
"12 שנים אני אצל הרב", אומר קובי רוזנשטיין, "מגיל 16 עד היום, בכל פעם שאני נדרש, אני נכנס לחדר ורועד ומתרגש כל פעם מחדש..." "ככל שאתה מתקרב אליו, אתה רואה את הרגש, את יראת השמים, את הגדולה, ואז אתה קולט שהוא בעצם צדיק, שהוא מלאך ה' צבקות. הייתי פעם עם הרב אצל רופא בתל אביב. כשישבנו בחדר ההמתנה, ישב הרב ולמד ואני עמדתי לצידו. פתאום היתה רעידת אדמה קלה והשולחן התחיל לזוז וגם הנברשות שעל התקרה. הבנתי מיד שזו רעידת אדמה, אמרתי לרב שנמהר למקום מוגן מיד קם הרב ובירך "שכוחו וגבורתו מלא עולם". אבי חשבתי איך לשמור על הרב'ה והוא חשב איך מברכים את ה'. מקרה זה נשאר חרות בזיכרוני וכל פעם שאני נזכר בסיפור, אני מזדעזע". (מתוך "בקהילה", מוסף אושפיזין, סוכות תשס"ד)
"12 שנים אני אצל הרב", אומר קובי רוזנשטיין, "מגיל 16 עד היום, בכל פעם שאני נדרש, אני נכנס לחדר ורועד ומתרגש כל פעם מחדש..." "ככל שאתה מתקרב אליו, אתה רואה את הרגש, את יראת השמים, את הגדולה, ואז אתה קולט שהוא בעצם צדיק, שהוא מלאך ה' צבקות. הייתי פעם עם הרב אצל רופא בתל אביב. כשישבנו בחדר ההמתנה, ישב הרב ולמד ואני עמדתי לצידו. פתאום היתה רעידת אדמה קלה והשולחן התחיל לזוז וגם הנברשות שעל התקרה. הבנתי מיד שזו רעידת אדמה, אמרתי לרב שנמהר למקום מוגן מיד קם הרב ובירך "שכוחו וגבורתו מלא עולם". אבי חשבתי איך לשמור על הרב'ה והוא חשב איך מברכים את ה'. מקרה זה נשאר חרות בזיכרוני וכל פעם שאני נזכר בסיפור, אני מזדעזע". (מתוך "בקהילה", מוסף אושפיזין, סוכות תשס"ד)
כ"ק האדמו"ר מויז'ניץ
רוב שעותיו, ימיו ולילותיו של כ"ק האדמו"ר מויז'ניץ שליט"א מוקדשות לתורה תמימה. שקדנותו העצומה, היחודית בהתמדתה המופלאה, שעות על שעות בתורה הקדושה על מכמניה, היו זה שנים לשם דבר בשיא כל יראי השם ובאי בית רבי. לא רבים יודעים אבל מנהג מיוחד קבע לו האדמו"ר מויז'ניץ. מידי שבוע, ולעיתים אף כמה פעמים בשבוע, יוצא הרבי עם המשמשים הקרובים אליו לפארק בצפון תל אביב. שם, בין העצים והדשא, בחיק הטבע, יושב הרבי ומנגן יחד עם המשמשים ניגוני רגש ודבקות, ניגוני געגועים וכיסופים. כך, אגב, יודעים המשמשים לומר למקהלה אלו ניגונים לנגן, אילו ניגונים הרבי ניגן בשבוע האחרון. לעיתים מעדיפים המשמשים לא להעביר לרבי בשורות רעות ומקרים מצערים ומנסים לפתור זאת בכוחות עצמם. אך הרבי מבקש שיעדכנו אותו בכל דבר ועניין. ומלווה באופן אישי כל מקרה. אחד מהאברכים הצעירים נפצע קשה בתאונת דרכים בכביש מירון-צפת. הודעה על כך הגיעה לביתו של הדמו"ר בשעה שבע בבוקר. הרבי הורה כי יעבירו את הפצוע לבית החולים הדסה בירושלים וליווה את כל שלבי החלמתו, תוך שהוא דוחק בגבאים לבקר את הפצוע, לשהות ליד מיטתו, לומר מילה טובה לצוות הרפואי, וללחוץ עליהם שיפעלו מהר יותר. הרבי פשוט 'לוקח ללב' כל חסיד וחסיד. (מתוך "בקהילה" מוסף אושפיזין, סוכות תשס"ד)
רוב שעותיו, ימיו ולילותיו של כ"ק האדמו"ר מויז'ניץ שליט"א מוקדשות לתורה תמימה. שקדנותו העצומה, היחודית בהתמדתה המופלאה, שעות על שעות בתורה הקדושה על מכמניה, היו זה שנים לשם דבר בשיא כל יראי השם ובאי בית רבי. לא רבים יודעים אבל מנהג מיוחד קבע לו האדמו"ר מויז'ניץ. מידי שבוע, ולעיתים אף כמה פעמים בשבוע, יוצא הרבי עם המשמשים הקרובים אליו לפארק בצפון תל אביב. שם, בין העצים והדשא, בחיק הטבע, יושב הרבי ומנגן יחד עם המשמשים ניגוני רגש ודבקות, ניגוני געגועים וכיסופים. כך, אגב, יודעים המשמשים לומר למקהלה אלו ניגונים לנגן, אילו ניגונים הרבי ניגן בשבוע האחרון. לעיתים מעדיפים המשמשים לא להעביר לרבי בשורות רעות ומקרים מצערים ומנסים לפתור זאת בכוחות עצמם. אך הרבי מבקש שיעדכנו אותו בכל דבר ועניין. ומלווה באופן אישי כל מקרה. אחד מהאברכים הצעירים נפצע קשה בתאונת דרכים בכביש מירון-צפת. הודעה על כך הגיעה לביתו של הדמו"ר בשעה שבע בבוקר. הרבי הורה כי יעבירו את הפצוע לבית החולים הדסה בירושלים וליווה את כל שלבי החלמתו, תוך שהוא דוחק בגבאים לבקר את הפצוע, לשהות ליד מיטתו, לומר מילה טובה לצוות הרפואי, וללחוץ עליהם שיפעלו מהר יותר. הרבי פשוט 'לוקח ללב' כל חסיד וחסיד. (מתוך "בקהילה" מוסף אושפיזין, סוכות תשס"ד)
הגאון הגדול רבי חיים קנייבסקי שליטא
לראשונה הגיע הרב פרייזלר אל בית הגאון הגדול רבי חיים קנייבסקי שליט"א כנער יתום לפני עשרים שנה. "דיברתי עם הרב לראשונה בחיי. השיחה הייתה מאוד קולחת והרב, בלב הרחום שלו, אמר לי מיוזמתו בתום השיחה לבוא אליו עוד פעם. כנראה שהרב הרגיש שהוא יכול להשפיע עלי ולגדל אותי כפי שהוריי רצו. הוא העניק לי הרגשה שהוא כמו רוצה לראות אותי במחיצתו. "גם לאחר מכן, אם הייתי מגיע בשעות לא נוחות מבחינת הרב, שהוא עצמו לא יכול היה לקבלני, גם הרבנית העניקה לי יחס מיוחד כמו של אם מסורה לבנה. הבנתי מיד כי הרב סיפר לה עלי". השלב הבאה היה כאשר הגר"ח החל להזמין את פרייזלר הנער לביתו לשבתות. "זה נתן לי להרגיש שהבית הזה ביתי ואני כמו בנו של הרב. הרב לימד אותי הרבה דברים בחיים והעניק לי חינוך כמו שאב מעניק לבנו". "להכניס את כולם" הוא מצטט דברים נדירים ששמע מפי הגר"ח קנייבסקי על קבלת הקהל ההמונית שלו מדי יום ביומו. "כל אדם", אמר אז הגר"ח, "צריך לעשות חסד עם הזולת. אסור לו לאדם להישאר בד' אמותיו ולהתעלם מהזולת אם יש לו את הכוחות והיכולת לעזור לו". כך במילים פשוטות אלו הסביר הגר"ח את התורים המשתרכים לפני חדרו. גם היום, מעיד נאמן ביתו המובהק, הרב פרייזלר, כשמדובר במאמץ קשה יותר, הגאון עושה זאת בשמחה. אל הבית ממשיך לנהור קהל רב. הרב פרייזלר מעריך את כמות הקהל במאות איש מידי יום. "הרב ממשיך לקבל את כולם בשמחה, לכל אחד הוא עונה בסבלנות, כמו היה בן יחיד". ...כנאמן ביתו אשר גם חי באופן פיזי בבית הגר"ח, זכה הרב פרייזלר לחוות על בשרו את מידת צדקותו וחסידותו של הגאון כמו גם את בריחתו מכל זיק של כבוד או תהילה. ולמרות שהוא, הרב פרייזלר, כבר רגיל בכך, בכל פעם מחדש הוא מתרגש מכך. גם בשעה שהוא משוחח עמנו על כך ומעלה אנקדוטות מאלפות מזוויות זו בדמות הענק של הגר"ח קנייבסקי. "פעם הוא שלח אותי לחתונה. הוא ביקשני לראות היכן בדיוק אוחזים בחתונה ואמר לי שאם כולם שרים ורוצים לכבדו ולשיר לפניו עם כניסתו, אין הוא מעוניין בכך", הוא מספר. אולם הענווה המובנית הזאת אינה מוצאת ביטוי רק באירועים חיצוניים אלא גם בדברים שהם משום סדר כרונולוגי ויומיומי. "פעם עשיתי לו חותמת למשלוח מנות וכתבתי 'הרב חיים קנייבסקי'. הוא מאוד כעס עלי והחביא את החותמת בארון. רק לאחר שהסירו ממנה את המילה 'הרב' החל להשתמש בה. "שאלתי אותו פעם: אבל בספרים הרב כותב את השם המלא והתואר, 'הרב חיים קנייבסקי'. תשובתו הייתה ברורה ומהירה: את הספרים הביא אבי מורי לדפוס והוא עצמו כתב 'הרב'. אם זה רצונו של אבי, הרי מצווה לכבד אותו, לא כן בספרים שלי עצמי" שאכן אין מופיע בהם התואר הרב. "פעם", מספר הרב פרייזלר, נרדמתי עם בגדים בביתו. באמצע הלילה חלץ לי הגאון במו ידיו את נעליי. מיד התעוררתי ואמרתי שאני אחלוץ בעצמי את הנעליים. הרב הגיב מיידית: לא התכוונתי להעירך, אבל כתוב בגמרא שלא טוב לישון עם נעלים. לכן רציתי להסיר אותן מרגליך"... (בקהילה, מוסף אושפיזין, סוכות תשס"ד)
לראשונה הגיע הרב פרייזלר אל בית הגאון הגדול רבי חיים קנייבסקי שליט"א כנער יתום לפני עשרים שנה. "דיברתי עם הרב לראשונה בחיי. השיחה הייתה מאוד קולחת והרב, בלב הרחום שלו, אמר לי מיוזמתו בתום השיחה לבוא אליו עוד פעם. כנראה שהרב הרגיש שהוא יכול להשפיע עלי ולגדל אותי כפי שהוריי רצו. הוא העניק לי הרגשה שהוא כמו רוצה לראות אותי במחיצתו. "גם לאחר מכן, אם הייתי מגיע בשעות לא נוחות מבחינת הרב, שהוא עצמו לא יכול היה לקבלני, גם הרבנית העניקה לי יחס מיוחד כמו של אם מסורה לבנה. הבנתי מיד כי הרב סיפר לה עלי". השלב הבאה היה כאשר הגר"ח החל להזמין את פרייזלר הנער לביתו לשבתות. "זה נתן לי להרגיש שהבית הזה ביתי ואני כמו בנו של הרב. הרב לימד אותי הרבה דברים בחיים והעניק לי חינוך כמו שאב מעניק לבנו". "להכניס את כולם" הוא מצטט דברים נדירים ששמע מפי הגר"ח קנייבסקי על קבלת הקהל ההמונית שלו מדי יום ביומו. "כל אדם", אמר אז הגר"ח, "צריך לעשות חסד עם הזולת. אסור לו לאדם להישאר בד' אמותיו ולהתעלם מהזולת אם יש לו את הכוחות והיכולת לעזור לו". כך במילים פשוטות אלו הסביר הגר"ח את התורים המשתרכים לפני חדרו. גם היום, מעיד נאמן ביתו המובהק, הרב פרייזלר, כשמדובר במאמץ קשה יותר, הגאון עושה זאת בשמחה. אל הבית ממשיך לנהור קהל רב. הרב פרייזלר מעריך את כמות הקהל במאות איש מידי יום. "הרב ממשיך לקבל את כולם בשמחה, לכל אחד הוא עונה בסבלנות, כמו היה בן יחיד". ...כנאמן ביתו אשר גם חי באופן פיזי בבית הגר"ח, זכה הרב פרייזלר לחוות על בשרו את מידת צדקותו וחסידותו של הגאון כמו גם את בריחתו מכל זיק של כבוד או תהילה. ולמרות שהוא, הרב פרייזלר, כבר רגיל בכך, בכל פעם מחדש הוא מתרגש מכך. גם בשעה שהוא משוחח עמנו על כך ומעלה אנקדוטות מאלפות מזוויות זו בדמות הענק של הגר"ח קנייבסקי. "פעם הוא שלח אותי לחתונה. הוא ביקשני לראות היכן בדיוק אוחזים בחתונה ואמר לי שאם כולם שרים ורוצים לכבדו ולשיר לפניו עם כניסתו, אין הוא מעוניין בכך", הוא מספר. אולם הענווה המובנית הזאת אינה מוצאת ביטוי רק באירועים חיצוניים אלא גם בדברים שהם משום סדר כרונולוגי ויומיומי. "פעם עשיתי לו חותמת למשלוח מנות וכתבתי 'הרב חיים קנייבסקי'. הוא מאוד כעס עלי והחביא את החותמת בארון. רק לאחר שהסירו ממנה את המילה 'הרב' החל להשתמש בה. "שאלתי אותו פעם: אבל בספרים הרב כותב את השם המלא והתואר, 'הרב חיים קנייבסקי'. תשובתו הייתה ברורה ומהירה: את הספרים הביא אבי מורי לדפוס והוא עצמו כתב 'הרב'. אם זה רצונו של אבי, הרי מצווה לכבד אותו, לא כן בספרים שלי עצמי" שאכן אין מופיע בהם התואר הרב. "פעם", מספר הרב פרייזלר, נרדמתי עם בגדים בביתו. באמצע הלילה חלץ לי הגאון במו ידיו את נעליי. מיד התעוררתי ואמרתי שאני אחלוץ בעצמי את הנעליים. הרב הגיב מיידית: לא התכוונתי להעירך, אבל כתוב בגמרא שלא טוב לישון עם נעלים. לכן רציתי להסיר אותן מרגליך"... (בקהילה, מוסף אושפיזין, סוכות תשס"ד)
האדמו"ר מבעלזא שליט"א
...הרב מיכל פירר - חתנו של ר' אליעזר והמשמש בקודש בשעות הבוקר, ר' מיכל שמשמש גם כנהג של האדמו"ר נשלח על ידו פעמים רבות אל הכותל המערבי לבקש ברכה עבור הנצרכים לכך. פעמים רבות ניתן להבחין בחצות הליל במכוניתו של הרבי מגיעה לרחבת הכותל ור' מיכל חומק ממנה לשפוך את צקון לחשו אל מול אבני הכותל בשליחותו של האדמו"ר... ("בקהילה", מוסף אושפיזין, סוכות תשס"ד)
...הרב מיכל פירר - חתנו של ר' אליעזר והמשמש בקודש בשעות הבוקר, ר' מיכל שמשמש גם כנהג של האדמו"ר נשלח על ידו פעמים רבות אל הכותל המערבי לבקש ברכה עבור הנצרכים לכך. פעמים רבות ניתן להבחין בחצות הליל במכוניתו של הרבי מגיעה לרחבת הכותל ור' מיכל חומק ממנה לשפוך את צקון לחשו אל מול אבני הכותל בשליחותו של האדמו"ר... ("בקהילה", מוסף אושפיזין, סוכות תשס"ד)
הגר"ע יוסף שליט"א
..."מיד לאחר פטירת אמי מורתי, כשעברנו להתגורר בבית אבי מורי", מספר בנו הרה"ג רבי משה, "חששנו מאוד מפני ההפרעה שעלולה להיגרם כתוצאה מהתרוצצות הילדים בבית. השתדלנו לעשות הכל על מנת למנוע זאת. מדי שבת, היינו שולחים ילד אחד או שניים לגיסתי, על מנת שבבית תשרור פחות אנדרלמוסיה. בשבת הראשונה ראינו שעל פני אבי מורי שרה עגמימות. לא ידענו להסביר את פשרה. בשבת השנייה, שבה על עצמה אותה אווירה קודרת. בשבת השלישית, הרב אמר לנו גלויות: אתם אחראים לצער שיש לי בשבת. "לא הבנו על מה ולמה. והרב אמר לנו: במקום שלכל הפחות בשבת אשב עם כל הילדים, אתם דואגים לכך שהם לא נשארים איתנו בשבת. ואז הסביר לנו באריכות שבשבת הילדים צריכים להיות בבית. זה הזמן שבו יושבת כל המשפחה יחד, לשמוע על התקדמות הלימודים של כל אחד". הסיפור הזה, כך מסתבר מסגיר את המוטו של יחסו המופלא של הגר"ע יוסף לנכדיו. מספרת כלתו: "יש לי מכשיר אינטרקום שמשמיע את קול הבכי של התינוק בן חמשת החודשים, כדי שאשמע אותו בשעה שהוא בוכה. אם אני בדיוק עסוקה במשהו ולא מספיקה להיכנס לחדרו, הרב כבר מקדים אותי ורץ להוציא אותו, שחלילה לא יבכה. הוא פשוט לוקח אותו על הידיים וממשיך ללמוד יחד איתו. "לא מזמן יצאתי לכמה רגעים לחנות ביודעי שהתינוק שקוע בשינה. כששבתי הביתה, ראיתי שהרב שהיה קודם לכן במטבח ואכל, כבר לא נמצא במטבח. לא ייחסתי לכך חשיבות. לתומי סברתי שהוא סיים לאכול ושב ללימודו. אבל מהאינטרקום נשמעו כל העת רחשים. לא הבנתי מי מסתובב בחדר. ניגשתי לחדר התינוק וראיתי את הרב יושב על כיסא וטופח על גבו בעדינות. 'הוא פשוט בכה, טיפלתי בו', אמר הרב כמתנצל". למרות העובדה שכל סדר יומו מוקדש ללימוד תורה, הדאגה של הגר"ע יוסף לילדים הגדלים בביתו אינה יודעת גבולות. "לכל אחד הוא מעניק תשומת לב מיוחדת מאז שנולד... ...פעמים לא מעטות נכנס הרב אל חדרים של הילדים בעת עריכת שיעורי הבית והוא ממש מעניק להם עצות, מה לכתוב וכיצד. מעבר לכך, כל ילד, בעת הגיעו לשלב של לימוד כתיבת האותיות, עובר שלב מיוחד. כאן הוא מביא לידי ביטוי את כתב ידו הנהיר והמפורסם בבהירותו המופלאה שאין לה אח ורע. עובדה זו, כך מסתבר, היא בעיני הגר"ע יוסף, לא פחות חשובה מכל דבר אחר שהוא בעיניו דרך חיים. הרב נוטל דף עם שורות וכותב עליו את כל אותיות האל"ף-בי"ת, מעניקו ביד הילד או הילדה שמתחילים עתה ללמוד לכתוב, שמזה יראו וכן יעשו, שילמדו כיצד יש לכתוב את האותיות. פעם אחת, מספר הרה"ג רבי משה יוסף, אמרה בתנו לרב: סבא, המורה אמרה לי היום שהשתפרתי מאוד בכתב. איך למדת לכתוב כך, שאל הרב. והיא ענתה בטבעיות: שבא כתב לי את כל האותיות ומזה למדתי והשתדלתי לכתוב כך. באותה שעה, קורת רוח נסוכה הייתה בפניו של הרב. גילוי זה של התעניינות ישירה ויורדת לפרטים הוא בבואה לנוהגו של הרב עם ילדיו עצמו בכל מרוצת השנים אשר ככל שהיה טרוד ועסוק בענייניו, הקדיש תמיד לילדיו. ("בקהילה", מוסף אושפיזין, סוכות תשס"ד)
..."מיד לאחר פטירת אמי מורתי, כשעברנו להתגורר בבית אבי מורי", מספר בנו הרה"ג רבי משה, "חששנו מאוד מפני ההפרעה שעלולה להיגרם כתוצאה מהתרוצצות הילדים בבית. השתדלנו לעשות הכל על מנת למנוע זאת. מדי שבת, היינו שולחים ילד אחד או שניים לגיסתי, על מנת שבבית תשרור פחות אנדרלמוסיה. בשבת הראשונה ראינו שעל פני אבי מורי שרה עגמימות. לא ידענו להסביר את פשרה. בשבת השנייה, שבה על עצמה אותה אווירה קודרת. בשבת השלישית, הרב אמר לנו גלויות: אתם אחראים לצער שיש לי בשבת. "לא הבנו על מה ולמה. והרב אמר לנו: במקום שלכל הפחות בשבת אשב עם כל הילדים, אתם דואגים לכך שהם לא נשארים איתנו בשבת. ואז הסביר לנו באריכות שבשבת הילדים צריכים להיות בבית. זה הזמן שבו יושבת כל המשפחה יחד, לשמוע על התקדמות הלימודים של כל אחד". הסיפור הזה, כך מסתבר מסגיר את המוטו של יחסו המופלא של הגר"ע יוסף לנכדיו. מספרת כלתו: "יש לי מכשיר אינטרקום שמשמיע את קול הבכי של התינוק בן חמשת החודשים, כדי שאשמע אותו בשעה שהוא בוכה. אם אני בדיוק עסוקה במשהו ולא מספיקה להיכנס לחדרו, הרב כבר מקדים אותי ורץ להוציא אותו, שחלילה לא יבכה. הוא פשוט לוקח אותו על הידיים וממשיך ללמוד יחד איתו. "לא מזמן יצאתי לכמה רגעים לחנות ביודעי שהתינוק שקוע בשינה. כששבתי הביתה, ראיתי שהרב שהיה קודם לכן במטבח ואכל, כבר לא נמצא במטבח. לא ייחסתי לכך חשיבות. לתומי סברתי שהוא סיים לאכול ושב ללימודו. אבל מהאינטרקום נשמעו כל העת רחשים. לא הבנתי מי מסתובב בחדר. ניגשתי לחדר התינוק וראיתי את הרב יושב על כיסא וטופח על גבו בעדינות. 'הוא פשוט בכה, טיפלתי בו', אמר הרב כמתנצל". למרות העובדה שכל סדר יומו מוקדש ללימוד תורה, הדאגה של הגר"ע יוסף לילדים הגדלים בביתו אינה יודעת גבולות. "לכל אחד הוא מעניק תשומת לב מיוחדת מאז שנולד... ...פעמים לא מעטות נכנס הרב אל חדרים של הילדים בעת עריכת שיעורי הבית והוא ממש מעניק להם עצות, מה לכתוב וכיצד. מעבר לכך, כל ילד, בעת הגיעו לשלב של לימוד כתיבת האותיות, עובר שלב מיוחד. כאן הוא מביא לידי ביטוי את כתב ידו הנהיר והמפורסם בבהירותו המופלאה שאין לה אח ורע. עובדה זו, כך מסתבר, היא בעיני הגר"ע יוסף, לא פחות חשובה מכל דבר אחר שהוא בעיניו דרך חיים. הרב נוטל דף עם שורות וכותב עליו את כל אותיות האל"ף-בי"ת, מעניקו ביד הילד או הילדה שמתחילים עתה ללמוד לכתוב, שמזה יראו וכן יעשו, שילמדו כיצד יש לכתוב את האותיות. פעם אחת, מספר הרה"ג רבי משה יוסף, אמרה בתנו לרב: סבא, המורה אמרה לי היום שהשתפרתי מאוד בכתב. איך למדת לכתוב כך, שאל הרב. והיא ענתה בטבעיות: שבא כתב לי את כל האותיות ומזה למדתי והשתדלתי לכתוב כך. באותה שעה, קורת רוח נסוכה הייתה בפניו של הרב. גילוי זה של התעניינות ישירה ויורדת לפרטים הוא בבואה לנוהגו של הרב עם ילדיו עצמו בכל מרוצת השנים אשר ככל שהיה טרוד ועסוק בענייניו, הקדיש תמיד לילדיו. ("בקהילה", מוסף אושפיזין, סוכות תשס"ד)
הגרמ"י ליפקוביץ שליט"א
על תחילת דרכו כמשב"ק מספר הרב מרדכי הרץ, "כתלמיד ישיבת פוניבז' נכנסתי פעם לביתו וראיתי לפני דמות שכולה טוב. אט אט הפכו ביקוריי לתכופים יותר והתחבבתי עליו. ראיתי יהודי גדול באמת שאוהב אותי". "אחד מהגבירים שהכרתי לו את הרב, אמר לי: אני לא הייתי מוחל לך אם לא היית מכיר לי את הגאון רבי מיכל יהודה ליפקוביץ"... ועוד סיפור ששמע המשב"ק מכלי ראשון: "פעם הגיע הורה אחד שביקש שבנו ילמד בשיעורו של הרב בישיבת פוניבז. שאל אותו הרב: למה? אמר אותו אברך: הרב איננו רק רב בתורה אלא גם אבא מסור ודואג". (מתוך "בקהילה", מוסף אושפיזין, סוכות תשס"ד)
על תחילת דרכו כמשב"ק מספר הרב מרדכי הרץ, "כתלמיד ישיבת פוניבז' נכנסתי פעם לביתו וראיתי לפני דמות שכולה טוב. אט אט הפכו ביקוריי לתכופים יותר והתחבבתי עליו. ראיתי יהודי גדול באמת שאוהב אותי". "אחד מהגבירים שהכרתי לו את הרב, אמר לי: אני לא הייתי מוחל לך אם לא היית מכיר לי את הגאון רבי מיכל יהודה ליפקוביץ"... ועוד סיפור ששמע המשב"ק מכלי ראשון: "פעם הגיע הורה אחד שביקש שבנו ילמד בשיעורו של הרב בישיבת פוניבז. שאל אותו הרב: למה? אמר אותו אברך: הרב איננו רק רב בתורה אלא גם אבא מסור ודואג". (מתוך "בקהילה", מוסף אושפיזין, סוכות תשס"ד)
הגר"נ קרליץ שליט"א
..."ר' ניסים", אומר הרב זינגר בכנותו את רבו בכינוי שדבק בו בפי כל, כמו גדולי תורה רבים אשר גדול מרבן שמם, "הוא אדם שכל העולם שולחים להכרעתו פסקי דין ושאלות בהלכה". ובצדק... תחושה של סיפוק נלווית לקולו כשהוא מספר כי הוא לוקח את הגאון לכל מקום שאליו הוא נדרש לבוא, והוא גם מגלה: "הרב מורה לי תמיד להקפיד לחנות במקום מותר ואומר לי: עדיף שנלך ברגל ולא נעבור על גזל. באותה מידה הוא מורה לי תדיר להקפיד על כללי התנועה בכבישים". ("בקהילה", מוסף אושפיזין", סוכות תשס"ד)
..."ר' ניסים", אומר הרב זינגר בכנותו את רבו בכינוי שדבק בו בפי כל, כמו גדולי תורה רבים אשר גדול מרבן שמם, "הוא אדם שכל העולם שולחים להכרעתו פסקי דין ושאלות בהלכה". ובצדק... תחושה של סיפוק נלווית לקולו כשהוא מספר כי הוא לוקח את הגאון לכל מקום שאליו הוא נדרש לבוא, והוא גם מגלה: "הרב מורה לי תמיד להקפיד לחנות במקום מותר ואומר לי: עדיף שנלך ברגל ולא נעבור על גזל. באותה מידה הוא מורה לי תדיר להקפיד על כללי התנועה בכבישים". ("בקהילה", מוסף אושפיזין", סוכות תשס"ד)
הגרמי"ל לנדא שליט"א
הרב יוסף צבי מילר, מנהל לשכתו של הגרמי"ל לנדא" מספר כי מבטו של הרב בכל שטחי החיים, גם הפרטיים וגם לגבי הזולת היא קודם מה אומרת התורה, ומה נפסק בשלחן ערוך ובפוסקים בנידון. "בדיוק כך התבטא הרב לגבי פסיקה לזולת כי רב מושבע עומד לשלחן ערוך, ולכן אסור לו לוותר על קוצור של יו"ד ולהסתמך על 'בדיעבד'... ...הסיפור הידוע על ה'בית לוי' ששאלוהו פעם אם אפשר לצאת ידי חובת ד' כוסות בלילה סדר בכוסות חלב, הוא שלח לשואל יין ובשר, הוא מעשים בכל יום אצל הרב לנדא שליט"א. פעמים רבות כששאלוהו על ענין רפואי הוא מיהר לשלוח השתתפות כספית בטיפול וכדומה. "...פעם נכנסתי לחדרו לאחר עשר ימי שהייה במקום מסוים, וראיתי את המזרן מונח על הרצפה. לתמיהתי, השיב הרב: לא נורא. זה בסדר. בדקתי את המיטה וגיליתי כי הדיקט שבור לשנים. לשאלתי מדוע לא ביקש שיתקנו את הדבר, השיב בטבעיות: לשם מה להטריח אנשים על דבר של מה בכך?! מידת הכרת הטוב הטבועה בדמו מדהימה את כל מכיריו..." ("בקהילה", מוסף אושפיזין, סוכות תשס"ד)
הרב יוסף צבי מילר, מנהל לשכתו של הגרמי"ל לנדא" מספר כי מבטו של הרב בכל שטחי החיים, גם הפרטיים וגם לגבי הזולת היא קודם מה אומרת התורה, ומה נפסק בשלחן ערוך ובפוסקים בנידון. "בדיוק כך התבטא הרב לגבי פסיקה לזולת כי רב מושבע עומד לשלחן ערוך, ולכן אסור לו לוותר על קוצור של יו"ד ולהסתמך על 'בדיעבד'... ...הסיפור הידוע על ה'בית לוי' ששאלוהו פעם אם אפשר לצאת ידי חובת ד' כוסות בלילה סדר בכוסות חלב, הוא שלח לשואל יין ובשר, הוא מעשים בכל יום אצל הרב לנדא שליט"א. פעמים רבות כששאלוהו על ענין רפואי הוא מיהר לשלוח השתתפות כספית בטיפול וכדומה. "...פעם נכנסתי לחדרו לאחר עשר ימי שהייה במקום מסוים, וראיתי את המזרן מונח על הרצפה. לתמיהתי, השיב הרב: לא נורא. זה בסדר. בדקתי את המיטה וגיליתי כי הדיקט שבור לשנים. לשאלתי מדוע לא ביקש שיתקנו את הדבר, השיב בטבעיות: לשם מה להטריח אנשים על דבר של מה בכך?! מידת הכרת הטוב הטבועה בדמו מדהימה את כל מכיריו..." ("בקהילה", מוסף אושפיזין, סוכות תשס"ד)
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.