שרשור התבכיינות
האמת, שאין לי כל כך על מה להתבכיין כרגע (לא דואגת, אלוהים כבר יסדר משהו).
מחר באים המובילים. היום אני צריכה לארוז הכל.... ויאללה לחיים חדשים.
השקעתי כ"כ הרבה מאמץ בלהגיע לנקודה הזו, שפתאום כשאני פה כבר אין לי כוח. זה מרגיש כמו הסוף אבל זו בעצם רק ההתחלה, עכשיו צריך להתיישב על התחת וללמוד. אז למה אני מרגישה כאילו חציתי את קו הסיום ועכשיו אני רק רוצה לנוח? מאיפה אני אביא כוחות?
חוצמיזה, וזו חדשה די מרעישה- פגשתי מישהו. אני שונאת לפתח ציפיות ובסוף להתאכזב, אבל בינתיים נראה שזה הולך למקום טוב.
אני הכי מפחדת בעולם שהוא יפגע בי. אני לא יכולה לעמוד בעוד מערכת יחסים כושלת. אני מפחדת להיקשר אליו ושהוא לא יקשר אליי, מפחדת שוב להיות במקום שתמיד מחכה.
הוא לא מחמיא הרבה ואני לא יודעת אם זה בגלל שאין לו מה להחמיא לי או בגלל שהוא פשוט כזה, או מתבייש. בינתיים המעשים שלו מדברים.
האמת, שאין לי כל כך על מה להתבכיין כרגע (לא דואגת, אלוהים כבר יסדר משהו).
מחר באים המובילים. היום אני צריכה לארוז הכל.... ויאללה לחיים חדשים.
השקעתי כ"כ הרבה מאמץ בלהגיע לנקודה הזו, שפתאום כשאני פה כבר אין לי כוח. זה מרגיש כמו הסוף אבל זו בעצם רק ההתחלה, עכשיו צריך להתיישב על התחת וללמוד. אז למה אני מרגישה כאילו חציתי את קו הסיום ועכשיו אני רק רוצה לנוח? מאיפה אני אביא כוחות?
חוצמיזה, וזו חדשה די מרעישה- פגשתי מישהו. אני שונאת לפתח ציפיות ובסוף להתאכזב, אבל בינתיים נראה שזה הולך למקום טוב.
אני הכי מפחדת בעולם שהוא יפגע בי. אני לא יכולה לעמוד בעוד מערכת יחסים כושלת. אני מפחדת להיקשר אליו ושהוא לא יקשר אליי, מפחדת שוב להיות במקום שתמיד מחכה.
הוא לא מחמיא הרבה ואני לא יודעת אם זה בגלל שאין לו מה להחמיא לי או בגלל שהוא פשוט כזה, או מתבייש. בינתיים המעשים שלו מדברים.