שרשור: התחלות חדשות

[טלי גולן]

שרשור: התחלות חדשות ../images/Emo107.gif../images/Emo108.gif

כולנו נתקלים במצבים של התחלות חדשות, של מעברים. מצבים כאלה מביאים איתם המון חששות לצד המון צפיות ותקוות. כל אחד מפתח לו דרכים משלו להתמודד עם החששות והפחדים. חשבתי שנפתח שרשור בנושא, ונספר על התחלות חדשות שהיו לנו, על התחלות חדשות שמצפות לנו, על שינויים ומעברים, על החששות שלנו ועל איך אנחנו מתמודדים איתם. או בכלל - כל מה שבא לכם לכתוב בנושא

 

[hugobear]

ההתחלה שלי...

שלום! אני בת 16 ואני סובלת מחרדה חברתית למרות שעכשיו אחרי שטיפלתי בה היא ברמה יותר נמוכה... השנה החלטתי לעבור לפנימייה ובשבילי זו הייתה התחלה חדשה ולא מעט מפחידה... בדרך כלל אני לא אוהבת שינויים כי נורא קשה לי להתרגל אליהם, ובמיוחד אם הם גדולים אבל החלטתי בכל זאת לעבור לפנימייה כי ידעתי שזו תהיה ההזדמנות שלי להתגבר על החרדה החברתית. בחיים לא חשבתי שאני יעבור לפנימייה וגם לא הייתי עוברת אם חברה מאוד טובה שלי לא הייתה עוברת ככה בעצם החלטתי לעבור. ההחלטה עצמה הייתה מאוד מהירה תוך חצי שעה החלטתי שאני רוצה לעבור את המיבחנים לפנימייה ואחרי 4 ימים הודיעו לי שהתקבלתי ועוד 3 ימים יש מחנה הכנה של שבוע כדי להכין אותנו לחיים בפנימייה. מאוד פחדתי מהמחנה וחשבתי שאם אני פוחדת מהמחנה אז אני בטח ימות מפחד מהפנימייה ולא יעבור אבל בסופו של דבר עברתי את המחנה הכנה וגם הייתי בטוחה שאני לא יחזור עוד, עד היום האחרון שאחת המדריכות דיברה איתי ושיכנעה אותי לעבור לפנימייה ובסופו של דבר ב-1 לספטמבר התייצבתי בפנימייה בירושלים עם כל הפחדים והחששות שלי ועם המשפחה שלי שממנה הייתי צריכה להפרד, וזה היה קשה... למרות כל הפחדים שיש לילדה עם חרדה חברתית החודש הראשון התחלק לרגעים של פחד ועצב ומצד שני לרגעים של אושר, והיו יותר רגעים כאלו... נכון שחלק מזה היה בזכות החברה שלי כי בזכותה לא נשארתי לבד, אבל כל פעם שהרגשתי שאני סוף סוף חלק מקבוצה כלשהיא הרגשתי שעשיתי בכל זאת את הצעד הנכון. מאז עברו חודשיים וכבר יותר התרגלתי למרות שהקשיים והחששות כלל לא נעלמו.אני עדיין פוחדת אבל יחד עם זאת אני מאוד נחושה להלחם בפחדים. אני מקווה מאוד לסיים את השנה שם ואנימקווה שבסוף השנה אני ירצה לחזור לשם...

 

[טלי גולן]

התמודדות עם חרדה...

ברוכה הבאה לפורום

את מספרת על ההתמודדות שלך עם החרדה, ועל ההחלטות שעשית כדי להתגבר עליה. אני חושבת שעשית צעד מאוד אמיץ. את החלטת לא להכנע לחרדה ולהאבק בה. וזו בדיוק הדרך לנצח את החרדות - לצאת נגדן

אני שמחה לשמוע שאת מרגישה שאת מתחילה להתרגל, ושהיו לך בפנמייה גם רגעים של אושר (אפילו יותר מרגעי פחד ועצב). זה בטח לא פשוט להחליט לעשות צעד כזה, לעבור לפנמייה ולהיות כל הזמן בין אנשים, למרות החרדה החברתית. אבל, כמו שאת מספרת, ברגע שאנחנו מתמודדים עם החרדה, אנחנו מתחילים להתרגל. לאט לאט החרדה, הקשיים והחששות מתחילים לרדת. את יכולה לספר קצת על החששות שלך ועל מה שקשה לך (גם בפנמייה וגם מחוץ לפנמייה)? שיהיה לך המון בהצלחה

טלי

 

[hugobear]

תודה...

אני מודה לך על התגובה... ןאני יכולה לספר שאחרי כמעט 4 חודשים כבר דיי התרגלתי לחיות בין אנשים, לשמחתי זה גורם למחשבות מיותרות להעלם, למשל לפניש אני יוצאת לקנות משהו אני לא חושבת יותר מידי או לפני שאני צריכה להתקשר למישהו אני גם לא חושבת יותר מדי ופשוט מתקשרת... אבל אני עדיין לא כזאת ספונטנית בשיחות שלי עם אנשים. ןאחד הפחדים שלי בפנימיה הם שאני לא ישיג את המטרה שבגללה באתי: להתגבר לגמרי על החרדה... עדין יש אנשים (דיי הרבה) שאני לא מדברת איתם, למרות שגילתי השבוע שאני מסוגלת לדבר עם אנשים שבחיים לא חשבתי שאני ידבר. אני מאוד מקווה שבסוף השנה הזאת אני יהיה יותר פתוחה וספונטנית ואני יוכל לדבר עם כולם בלי לחשוב יותר מדי... בסך הכל אני לא חוששת יותר מדי...

 

[טלי גולן]

המון ../images/Emo50.gif

לפי מה שאת מספרת, זה נשמע שאת מתקדמת בצורה נהדרת, ועושה צעדים ענקיים בשביל להשיג את המטרה שבגללה הלכת לפנמייה

את כותבת שההתמודדות שלך עם החרדה, מביאה לכך שאת מתרגלת למצב שבעבר היה נראה כל-כך מפחיד, ולכך שמחשבות מציקות שקשורות לחרדה מתחילות להעלם. התמודדות עם חרדה והליכה נגדה הם מה שגורם לחרדה לרדת, ולמחשבות חרדתיות להפסיק להטריד, בדיוק כמו שאת מספרת שקורה לך. את מספרת שכל מיני דברים שהיה לך מאוד קשה לעשות נהפכו קלים יותר ודורשים פחות מחשבה, זה כבר נראה הרבה פחות מפחיד לעשות אותם. את גם מספרת שכל מיני דברים שחשבת שלא תהיי מסוגלת לעשות (כמו לדבר עם אנשים מסויימים), פתאום את מגלה שאת כן יכולה לעשות אותם, ושהם לא כל-כך מפחידים כמו שהם היו נראים קודם. אני חושבת שעם ההתמודדות עוד ועוד דברים הופכים להיות פחות קשים , והחרדה הולכת ויורדת. שיהיה לך המון בהצלחה, ותכתבי לנו איך הולך לך

 

[hugobear]

חג שמח....

אני כבר שבוע בבית ומחרותים אני כבר צריכה לחזור לפנימיה... אני לא כל כך רוצה לחזור לפנימיה למרות שאני ממש משתעממת בבית... אני מאוד מודה לך על התגובות... אולי הדברים שאני כותבת נשמעים אופטימים ואני באמת אופטימית(לפחות מנסה להיות) אבל לפעמים זה לא הכי קל ולפעמים כבר אין ממש כח להתמודד במיוחד שיש כל כך הרבה מחשבות מיותרות בראש שהולכות ומתגברות.... אני מקווה שהם יעלמו שאני יחזור ביום שלישי... בכל אופן אם הם לא יעלמו מיד הם יעלמו אחר כך, הם חיבות להעלם מתישהו... ואחר כך אני יודעת שתבוא תקופה אחרת.... חג חנוכה שמח.... =)

 

[טלי גולן]

היי ../images/Emo118.gif

אני חושבת שכשאנחנו נמצאים מחוץ למצב שמפחיד לנו, זה הרבה פעמים נראה לנו מאוד קשה לחזור לשם, אפילו יותר ממה שזה באמת. אחר-כך שאנחנו חוזרים ועושים את מה שמפחיד פתאום זה נראה הרבה פחות נורא ממה שחשבנו. אני מתארת לעצמי שאחרי שבוע בבית זה בטח לא פשוט לחזור לפנמייה ולהתמודדות שם. את מספרת שלפעמים זה לא קל ויש מחשבות לא נעימות בראש. איזה מחשבות מטרידות אותך? כשמתמודדים עם חרדה יש בדרך גם רגעים לא קלים שמחשבות מטרידות מציפות אותנו, אבל ככל שאנחנו ממשיכים ללכת נגד החרדה, המחשבות הלא נעימות הולכות ויורדות, והחרדה הולכת וקטנה. מקווה שתהיה לך חזרה מוצלחת לפנימיה, והמון בהצלחה עם ההתמודדות