צינו התותח
New member
אוקיי
בא לי לספר על ההיסטוריה שלי עם פינק פלויד (וגם קצת עזרה ממכם). הערה: זה ארוך. אני שומע פינק פלויד כבר זמן לא קצר והגעתי למצב כזה שאני מחפש אלבומים שלהם שעוד לא היכרתי. זה מתחיל בזה שלפני כמעט שנה החלטתי שאני רוצה לנסות משהו חדש ולקחתי את הדיסק הצרוב של וויש יו מהחדר של אחותי. שמעתי ושמעתי, ולא הבנתי למה השירים כל כך ארוכים ומייגעים ואין להם מנגינה אחידה וכל מיני כאלה. השיר היחיד שהיכרתי היה וויש יו וור היר ורק אותו אהבתי מהאלבום, כי הוא היה הכי קונספט של מוסיקה פשוטה ופשוט באותה תקופה לא הערכתי את המוסיקה הזאת, בגלל הסיבה הפשוטה שלא ידעתי מהחיים שלי, מוסיקה בפרט, ועד לפני זמן מסויים חשבתי שהם סתם להקה מתפלספת ומוזרה, ולא שמעתי אותם. אחרי כמה חודשים הייתי בחנות מוסיקה בקניון ושם למעשה "נגלתי" (חה) לדארק סייד אוף דה מון. באתי לשם כדי לקנות את הפסקול של אסקימו לימון (קולטים באיזה מצב הייתי?) ואז ילד אחד שהיה איתי ראה את דארק סייד ואמר לי שזה אלבום טוב. אחריו בא המוכר והתחיל לאמר כמה האלבום הזה טוב, כמה הוא השפיע על כל הסגנונות של המוסיקה וכמה כדאי לי לקנות אותו. שבוע אחרי, ידידה שלי, שידועה בטעמה הטוב במוסיקה אומרת לי שהיא קנתה את האלבום והוא בן זונה... ככה שאחרי כל שטיפות המוח זה היה עניין של זמן עד שהייתי שומע אותו בפעם הראשונה. למעשה לא קניתי את האלבום אלא הורדתי אותו מהאינטרנט, (ולאמר את האמת אני מצטער מאוד שעשיתי את זה כי במידה מסויימת זה השפיע לי על ההנאה מהאלבום - בכלל, אני מהאלה שמפריע להם לשמוע מדיסקים צרובים וכל זה). מבחינת המוזיקה נדלקתי ישר (אפשר להגיד שהתכוננתי לשמוע משהו שונה ממה שאני רגיל ובאתי מוכן), ואף הופתעתי לגלות שאת השיר money אני מכיר מילדותי הרחוקה כי הוא תמיד היה תקוע בפלייליסט במחשב איכשהו... בקיצור אהבתי. מאוד. קצת חרשתי על השירים שם ולכן ירד לי מאוד החשק לקנות את האלבום אחרי שהוא כבר נטחן לי במוח כל כך הרבה זמן (וזה עצוב). אבל לא אמרתי נואש והחלטתי שאם אני אוהב אז אני בטח יאהב גם אחרים, וקניתי ממיטב כספי את האלבום החומה. בניגוד לאלבומים אחרים, לאלבום הזה לקח לי קצת זמן להתחבר ולא הכי התלהבתי ממנו בהתחלה, אבל אחרי זה הקסם שבו פשוט תפס אותי ו...כן. כמה מהשירים כבר הכרתי (סתם, שתיים, החומה חלק שתיים ואיז דר אני באדי אווט דר) ושיר אחד שפשוט ריגש אותי כל פעם מחדש הוא כמובן קומפטרבלי נאמב. וגם החומה חלק 3 עשה לי משהו. ועוד מלא. ונהנתי מהאלבום. אני קצת מצטער על העיתוי שקניתי אותו, כי אני חושב שהוא היה מתאים לי בגיל יותר מאוחר ככה שהאנטילגנציה שלי הייתה קצת יותר מתקדמת (בקיצור למי יש זין למסרים עמוקים שמאחורי המילים), אבל לא נורא. בקיצור, אחרי זה שמעתי את דיוויז'ן בל (מהאינטרנט, אבל מצב גדול שארכוש אותו בקרוב... שווה השקעה?) וידעתי שהם זקנים בתקופה הזו והכל... לא בשיא שלהם. והאלבום הזה טוב. קלאסי כזה, גאוני כמו האחרים. אין בו יותר מידי פסיכודליה ושאר דברים שאני אוהב, אבל זה טוב. באמת. שירים שאהבתי: what do you want from me. marooned, wearing the inside out, coming back to life ועוד כמה. עכשיו אני קצת תקוע ולא יודע איך אני ממשיך לגלות את הלהקה. שמעתי משהו על תקופות, ואני יודע שאני שמעתי את היחסית מאוחרת, אני חושב. לאן אני הולך מפה? אני אשמח להמלצות וכאלה. וסתם לדעת שקראתם.
בא לי לספר על ההיסטוריה שלי עם פינק פלויד (וגם קצת עזרה ממכם). הערה: זה ארוך. אני שומע פינק פלויד כבר זמן לא קצר והגעתי למצב כזה שאני מחפש אלבומים שלהם שעוד לא היכרתי. זה מתחיל בזה שלפני כמעט שנה החלטתי שאני רוצה לנסות משהו חדש ולקחתי את הדיסק הצרוב של וויש יו מהחדר של אחותי. שמעתי ושמעתי, ולא הבנתי למה השירים כל כך ארוכים ומייגעים ואין להם מנגינה אחידה וכל מיני כאלה. השיר היחיד שהיכרתי היה וויש יו וור היר ורק אותו אהבתי מהאלבום, כי הוא היה הכי קונספט של מוסיקה פשוטה ופשוט באותה תקופה לא הערכתי את המוסיקה הזאת, בגלל הסיבה הפשוטה שלא ידעתי מהחיים שלי, מוסיקה בפרט, ועד לפני זמן מסויים חשבתי שהם סתם להקה מתפלספת ומוזרה, ולא שמעתי אותם. אחרי כמה חודשים הייתי בחנות מוסיקה בקניון ושם למעשה "נגלתי" (חה) לדארק סייד אוף דה מון. באתי לשם כדי לקנות את הפסקול של אסקימו לימון (קולטים באיזה מצב הייתי?) ואז ילד אחד שהיה איתי ראה את דארק סייד ואמר לי שזה אלבום טוב. אחריו בא המוכר והתחיל לאמר כמה האלבום הזה טוב, כמה הוא השפיע על כל הסגנונות של המוסיקה וכמה כדאי לי לקנות אותו. שבוע אחרי, ידידה שלי, שידועה בטעמה הטוב במוסיקה אומרת לי שהיא קנתה את האלבום והוא בן זונה... ככה שאחרי כל שטיפות המוח זה היה עניין של זמן עד שהייתי שומע אותו בפעם הראשונה. למעשה לא קניתי את האלבום אלא הורדתי אותו מהאינטרנט, (ולאמר את האמת אני מצטער מאוד שעשיתי את זה כי במידה מסויימת זה השפיע לי על ההנאה מהאלבום - בכלל, אני מהאלה שמפריע להם לשמוע מדיסקים צרובים וכל זה). מבחינת המוזיקה נדלקתי ישר (אפשר להגיד שהתכוננתי לשמוע משהו שונה ממה שאני רגיל ובאתי מוכן), ואף הופתעתי לגלות שאת השיר money אני מכיר מילדותי הרחוקה כי הוא תמיד היה תקוע בפלייליסט במחשב איכשהו... בקיצור אהבתי. מאוד. קצת חרשתי על השירים שם ולכן ירד לי מאוד החשק לקנות את האלבום אחרי שהוא כבר נטחן לי במוח כל כך הרבה זמן (וזה עצוב). אבל לא אמרתי נואש והחלטתי שאם אני אוהב אז אני בטח יאהב גם אחרים, וקניתי ממיטב כספי את האלבום החומה. בניגוד לאלבומים אחרים, לאלבום הזה לקח לי קצת זמן להתחבר ולא הכי התלהבתי ממנו בהתחלה, אבל אחרי זה הקסם שבו פשוט תפס אותי ו...כן. כמה מהשירים כבר הכרתי (סתם, שתיים, החומה חלק שתיים ואיז דר אני באדי אווט דר) ושיר אחד שפשוט ריגש אותי כל פעם מחדש הוא כמובן קומפטרבלי נאמב. וגם החומה חלק 3 עשה לי משהו. ועוד מלא. ונהנתי מהאלבום. אני קצת מצטער על העיתוי שקניתי אותו, כי אני חושב שהוא היה מתאים לי בגיל יותר מאוחר ככה שהאנטילגנציה שלי הייתה קצת יותר מתקדמת (בקיצור למי יש זין למסרים עמוקים שמאחורי המילים), אבל לא נורא. בקיצור, אחרי זה שמעתי את דיוויז'ן בל (מהאינטרנט, אבל מצב גדול שארכוש אותו בקרוב... שווה השקעה?) וידעתי שהם זקנים בתקופה הזו והכל... לא בשיא שלהם. והאלבום הזה טוב. קלאסי כזה, גאוני כמו האחרים. אין בו יותר מידי פסיכודליה ושאר דברים שאני אוהב, אבל זה טוב. באמת. שירים שאהבתי: what do you want from me. marooned, wearing the inside out, coming back to life ועוד כמה. עכשיו אני קצת תקוע ולא יודע איך אני ממשיך לגלות את הלהקה. שמעתי משהו על תקופות, ואני יודע שאני שמעתי את היחסית מאוחרת, אני חושב. לאן אני הולך מפה? אני אשמח להמלצות וכאלה. וסתם לדעת שקראתם.
