שרשור חדש: "הלינה יקרה"

Juramento

New member
שרשור חדש: "הלינה יקרה"../images/Emo104.gif

(בשרשור זה נכתוב מכתבים להלינה, כל מה שעולה על דעתנו, ואת הקישור לשרשור אני אכתוב לה במייל) הלינה יקרה, אנחנו אמנם מכירים כבר, אבל רציתי להציג בפנייך באופן רשמי את הדור הבא. הלינה, בכל שיחותינו תמיד עלה הצורך החשוב מפז להעביר את המידע הלאה, ועל מאמצייך אנחנו, בני הנוער שיוצאים לפולין, מודים כל כך. כבר אמרתי לך זאת בעבר ואני חוזר ואומר שוב - הלינה יקרה, תסתכלי סביבך, בכל המכתבים שאת מקבלת מאנשים שאת אפילו לא מכירה, תראי כמה אנשים כל כך מכירים אותך, אוהבים אותך, מעריצים אותך על גבורתך גם במהלך המלחמה וגם כמובן לאחריה. אז אני רוצה להגיד בשם עצמי, ואחרים יאמרו בשם עצמם תודה על שאנחנו מכירים אותך, ובפורום זה את יכולה לראות דור חדש נוצר - דור צעיר של עדים, דור רענן ומלא מרץ, שימשיך את סיפורי הזוועה הלאה, וינציח לעד את מורשת יהדות אירופה וצפון אפריקה שנרצחה בשואה. הלינה יקרה, עליך שמעתי בפעם הראשון כשעמדתי במקום הנורא ההוא, ב"כיכר השושנים האדומות" במידאנק, והמשכתי להכיר אותך לשמוע אודותיך באושויץ, טרבלינקה וורשה. סיפורך כל כך נגע בי, שהדבר הראשון שחיפשתי בחנות המזכרות באושויץ הוא ספרך בעברית, ספר עליו המליצה לי המדריכה שלי. אך במקום ספר, מצאתי קלטת וידאו בה את מספרת אודות קורותיך במלחמה הנוראה ההיא. ושוב, אני מודה על שהכרתי אדם נפלא כמוך, מי יתן ותמשיכי לעדכן את האתר שלך בשירים וסיפורים פרי עטך. באיחולי בריאות ובאהבה, אלון.
 
הלינה היקרה

לפני כמה חודשים שרק חזרתי מהמסע לפולין כתבתי לך מס' אימיילים. כתבתי שקראתי כמה שירים שלך ושאת "סעו לטרבלינקה" הקראנו בטקס שבית ספרי ערך בטרבלינקה. מאז עברה כמעט חצי שנה, שבמהלכה אפשר להגיד שהתוודעתי לנושא השואה ממספר בחינות לא מועט, אם זה דרך לימודי השואה בבית הספר, ואם זה דרך הפורום "המסע לפולין" שכתבתי ואני כותבת בו. יצא לי לדבר עם עוד אנשים בני גילי שעברו את המסע לפולין, אני חושבת שבערך בשלב הזה התחלתי להתעניין עוד יותר בשואה ובמלחמת העולם השנייה. בערך בשלב הזה הבנתי שהתפקיד שלי הוא להעביר הלאה את מה שראיתי שם, גם אם לא תמיד אני מבינה את מה שקרה באירופה בשנות ה- 40, וגם אם לפעמים קשה לי קצת לחשוב על מה שראיתי, אני מנסה להעביר הלאה את מה שעבר עליך ועל סבתי שתודה לאל שרדתן את הזוועות, את מה שעבר על יתר משפחתי- סבא וסבתא רבא שלי ועוד קרובי משפחה רחוקים שלא זכיתי להכיר, שלא זכו לראות את בניהם ובנותיהם מתחתנים. את הכל, כולל איך הרגשתי שבאושוויץ- בירקנאו , בטרבלינקה ומאידנק שרנו את ההמנון של מדינת ישראל את ההמנון שלנו. אני מאחלת לך את כל הטוב שבעולם, שתהי בריאה ושתמשיכי להעביר לנו "הדור הבא" את מעט שעבר עליך שם, כי אנחנו לעולם לא נבין ולו חצי את מה שעבר עליך ועל עוד רבים באירופה. המון בריאות ואושר עלוה נוריאל [email protected]
 

טיפקסית

New member
הלינה

לפני כמעט שנה עליתי על המטוס בדרך לפולין,לא ידעתי למה לצפות. מעט לפני הנחיתה גיליתי ארץ מדהימה עם שדות פרושים בשלל צבעים ושאלתי את עצמי איך במקום יפה שכזה נשפך דם כה רב. במהלך הימים למדתי כמה פולין של אז שונה מפולין של היום. כל מחנה שסיירנו בו היכה בי בעוצמה,ועצם העובדה שעמדתי שם עם דגל ישראל ביד,ושירת התקווה ריגשה אותי בכל פעם,כמה משמעות גדולה יש לעובדה שאני כאן. אני,דור שלישי למשפחה שחצייה נספתה בשואה עומדת כאן,בפולין על אדמה שבה נשפך דם רב מקרב בני עמנו. ביום שביקרנו במיידאנק שמעתי לראשונה עלייך ואת סיפורך בכיכר הורדים ההיא,העוצמה של הסיפור הכיתה בי. מאז המסע הבנתי שעם כמו שלנו זקוק להגנה חזקה,ואם לא אנחנו נעשה זאת, לא יעשה זאת אף אחד. היום,שנה אחרי המסע,אני כבר חיילת בצה"ל. ביום השביעי למסע שלנו עמדנו כל חברי המשלחת בטרבלינקה תחת האנדרטה הענקית,בשעת ערב וגשם דק החל לטפטף ואז המחנכת שלי הוציאה מהתיק דף קטן,מקופל בדיוק רב והחלה להקריא,זה היה השיר שלך.."סעו לטרבלינקה" ושם בטרבלינקה הבנתי את המונח זיכרון השואה במשפט "אל תשאירו אותם לבד" והבנתי שעלינו בני הדורות הבאים להמשיך ולהנציח את אלו שלא זכו לראות מדינה יהודית קמה,שלא זכו לראות את עם ישראל חי,קיים ותוסס. היום שנה אחרי המסע אני עומדת בכל בוקר בבסיס הצבאי שלי,במסדר הנפת דגל הלאום,ובכל פעם מרגש אותי לראות את הדגל מונף אל ראש התורן,ואז אני חושבת עלייך ועל בני דורך שנאלצו לחיות בפחד מתמיד,תחת הסתר שמא תיפגעו. ואני אומרת לכם תודה על שנתתם לנו להגשים את החלום שלכם ולהקים פה מדינה,על שאנחנו מגשימים את חלומם של נספי השואה כאשר אנו מקפידים לקיים את מורשת העם היהודי,מצוותיו וחגיו. את ושכמוך ראויים לדוגמא ומופת,כי בזכותכם אנחנו כאן. הלינה...עוד היכרתיך דרך עדה הולצמן שהייתה שכנה של סבא וסבתא שלי,היא נהגה לספר עלייך וקראתי כמה וכמה משירייך ובכל פעם את מרגשת אותי מחדש. ואני מבטיחה לך שאנו נמשיך להנציח את אלו שנספו על דתם שם. את אלו שנרצחו,נשרפו,הושמדו ונטבחו אל מותם כאילו לא היו בני אדם. את האתר שהקמת הוספתי במהירות אל רשימת המועדפים שלי ובכל פעם שאני מעלעלת בו אני שואבת ממח כוח ועוצמה. אני גאה היום ללבוש את מדי הזית ולהיות חיילת בצבא ההגנה לישראל בזכותך ובזכות שכמותך הגענו למעמד של מדינה חזקה. מוסיפה עדות נדירה בתמונה אחת קטנה . בתמונה המצורפת נראה אריה [לייבל'ה] אחיו של סבי אשר נספה בעיר רוהטין,ואני מרגישה שאת ממשיכה אותו ואת אלו שנשארו שם אבל תמיד מתקיימים עימנו. תודה לך הלינה הנפלאה ואת שאי ברכה ואריכות ימים,ואנו נמשיך להנחיל את מורשת הזיכרון לדור דור שלך בהוקרה והערכה רבה בשמת ברקן
 

mayamoreno2001

New member
הלינה יקרה,

עברו כבר 5 חודשים מאז הנסיעה לפולין, ואיך אפשר לשכוח כזה דבר מדהים. את היום הראשון אני לא ישכח בחיים שלי היום שבו ראיתי את פולין העיר עם הדשא והבינינים ממש לא הבנתי הרי הנה הכל יפה פה ממש כרגיל. ואיך איך זה שכל זה היה מוצף דם אדום צועק כזה שממש לא שוכחים אותו.. מאז הבנתי, פולין לא ירוקה אלה בדיוק הפוכה.. לא הצטערתי על אותם 8 ימים שהגעתי לשם. הרגשתי מחוייבות כלפי סבתי שתמיד חילחלה לי את המודעות הזאת.. ומבטיחה לך אני שיש עוד דור שימשיך לספר אולי הדור שעבר הולך ונכחד אבל הדור שנולד יודע ומבין ותמיד יספר את הזוועות שעברו הסבים והסבתות. אני בחיים לא ישכח את אותם הדברים האלו אלו שראיתי והבטחתי לעצמי שאני יטוס שוב שאוכל לדעת עוד. אני צמאה למידע הזה. הנה המייל שלי אשמח לתקשר איתך גם שם שם: מיה מורנו, חולון כתובת: [email protected] בתודה מיה
 

Pukipsey007

New member
הלינה היקרה ../images/Emo24.gif

גם אני שמעתי עליך לראשונה במסע לפולין. כשהמדריכה סיפרה לנו עליך הייתה לי צמרמורת. כעת, בזכות אלון שמעתי לראשונה על האתר שלך ועל יצירותייך. רשמתי לפניי לקרוא אותן, ועד אז אאחל לך בריאות ואושר
תודה, רוני.
 

מדריך1

New member
הלינה

בילבי יקרה שוב הסגנון המשתלח, לענין מדריכתך אינה טפשה, רבים הם אנשי העדות אשר עברו את השואה במצבים לא פחות מאשר הלינה, ולעיתים אף יותר, ומדריכתך לא הזכירה אותם , כי יתכן ואינה מכירה אותם. סיפורה של הלינה , קשה אך לא ייחודי. ישנם אנשי עדות אשר לא איתרע מזלם ולא הוציאו ספרים, ולא עשו להם סרטים ואין להם בן בשם יעקב גלעד שיש לו חבר בשם יהודה פוליקר וגם אין להם אתר באינטרנט, וסיפורם לא פחות מרתק מסיפורה של הלינה, שאני מאד מעריך ומוקיר. . אין בדברי כהוא זה להמעיט מערכה של אשה יקרה זו, שאני מכיר.
 
למעלה