לראות קצת אחרת
לפני שנבחן תופעות של אינטרסקסואליות, כמה מילים על המשמעות שלהן. בראייה המקובלת, תהליך הרביה הטבעי יוצר זכרים או נקבות. ידוע כמובן שבמקרים מסויימים התהליך "משתבש", ואז מתקבלות כל מיני תופעות משונות, אבל אלה מעין "פקשושים" של הטבע, מעין "גיהוקים" במהלך העניינים הרגיל. מהלך הדברים "הטבעי" אמור לנפק זכרים ונקבות, על פי "תכנית הייצור" שהטבע (או אלוהים, תלוי בתפיסת העולם של הדובר) מבצע בצורה מופלאה מזה מיליוני שנים. זאת התפיסה התלאולוגית של הטבע. "תלוס" משמעו יעד, מטרה. תפיסה תלאולוגית היא כל תפיסה המנסה להסביר תופעה באמצעות ה"מטרה" שלו. זו תפיסה הגורסת שלטבע יש "מטרה", במקרה זה להתרבות, ולצורך כך קיימת "תכנית" לפיה נוצרים הזכרים והנקבות הנחוצים בתהליך שהטבע "קבע" כדי להבטיח את הישרדות המינים. התפיסה הזאת נראית לנו טבעית מאד וברורה מאליה, כי מוחנו רגיל לבצע שתי פעולות באופן אוטומטי: - אנו רגילים לבחון את תהליך הרביה על פי התוצאות שלו; - או עושים אנלוגיה בין מקרים בעלי מאפיינים דומים, כלומר אנו רואים אותם כבעלי חוקיות זהה, כי מאפיינים מסוימים שלהם, וכן תוצאותיהם, נראים לנו דומים. אנו יודעים שסטטיסטית, רוב הפרטים הנולדים אכן משתייכים במובהק לקטגוריית הזכרים או הנקבות. הוסיפו לכך שהמדע, שמתפקידו להסביר ולפרש את העולם בשבילנו, משתדל בכל מאודו זה שלש מאות שנה, לטשטש כל גוון ביניים בין זכרים ונקבות, ולהציג לנו תמונה דיכוטומית, חלוקה חדה שבה זכרים הם ההיפך מנקבות ונקבות ההיפך מזכרים, ולא נתפלא אם נראה לנו כדבר ברור כשמש שהטבע "קבע" תהליך המיועד לייצר זכרים או נקבות, וכל דבר אחר הוא לא יותר מתאונת עבודה. העובדה שלפעמים נולדים אנשים בעלי שתי מערכות של איברי רביה חיצוניים, גם זכריים וגם נקביים, הייתה ידועה מאז העת העתיקה. אנשים אלה נקראו הרמפרודיטים (על שם הרמפרודיטוס מהמיתולוגיה היוונית. השם הרמפרודיטוס הוא, אגב, מיזוג שמם של הוריו: הרמס, שליח האלים, ואפרודיטה, אלת האהבה. הרמפרודיטוס הלך לטבול פעם במי מעיין שבו הייתה הנימפה סלמאסיס, שכל כך התרשמה מיפיו, שביקשה מהאלים שימזגו את גופם של שניהם לישות אחת. מאז הפך המעיין לבעל יכולת מאגית להפוך כל אדם לבעל תכונות של זכר ונקבה). במסורת היהודית נקראים ההרמפרודיטים "אנדרוגינוס", שמשמעותו ביוונית גבראישה (אנדרוס - גבר; גיני - אישה). אלא שמקרים של הרמפרודיטים בעלי שני איברי מין שלמים ומתפקדים - נדירים למדי. שכיחותם נאמדת היום בכ-0.0012 מכל 100 לידות. רוב מקרי ההרמפרודיטיזם המוכרים כוללים איבר מין מתפקד, ועוד שאריות או חלקים בלתי מפותחים של איבר מין נוסף. או איבר מין בלתי מפותח, או איבר מין בלתי ברור. כל המקרים האלה מכונים "פסבדו-הרמפרודיטיזם", והרפואה מכירה כאלה מזה מאות בשנים. אלא שמאז שנות ה-40 התחיל המדע לגלות יותר ויותר מקרים שבהם ההתפתחות המינית איננה דימורפית, כלומר, אינה מסתדרת לפי הדפוס הדיכוטומי הצפוי - זכר או נקבה, אלא מעורבת. מקרים אלה כוללים מגוון רחב של סינדרומים שבהם מופיעים סממנים של שני המינים הביולוגים בגופו של אותו האדם. רוב הסינדרומים האלה לא התגלו בעבר, כיוון שהייתה חסרה הטכנולוגיה הדרושה לאיתורם. כך, אי אפשר היה לאבחן מקרים של תסמונת (cAIS (complete Androgen Immunity Syndrome, שבו נולדות בנות בעלות מבנה כרומוזומלי XY, או תסמונת Klinefelter, שבה נולדים בנים בעלי מבנה כרומוזומלי XXY, אשר מופיעה בלידה אחת מכל 500 (זאת התסמונת הכרומוזומלית הלא-דימורפית השכיחה ביותר). צר המקום מלהכיל פירוט של כל מצבי האינטרסקס (כך נהוג לכנות היום, במקום הרמפרודיטיזם, לכל המקרים שבהם מבנה הגוף של האדם אינו מסתדר לפי התבנית הדימורפית נקבה-זכר). אם למנות רק כמה מהם, בנוסף לאלה שהזכרתי: micro-penis; Hipospadias - סדרה שלמה של תסמונות אצל זכרים, שבהם פתח יציאת השתן אינו מופיע בקצה איבר המין. במקרים קיצוניים, הוא קיים בבסיס הפין. CAH - Congenital Adrenal Hyperplasia (בנות בעלות איבר מין זכרי בנוסף לזה הנקבי, או דגדגן מגודל מאד); Vaginal agenesis - התפתחות חלקית של הנרתיק; Turner Syndrome - בנות בעלות מבנה כרומוזומלי X0; PAIS - Partial Androgen Immunity Syndrome - גוף שעבר זיכור חלקי בדרגות שונות; Gonadal Dysgenesis - שם כללי לקבוצה גדולה של מצבי התפתחות חלקית של איברי הרביה, עם מגוון תסמונות קליניות. כל אחת מן התסמונות שמניתי אינה מציינת מצב מוגדר ומובחן, אלא יש בה מגוון רחב של אפשרויות. ומה בדבר שכיחות? בממוצע, מצבי אינטרסקס קורים ב-1.2738% מן הלידות. לשם השוואה, תינוקות לבקנים (ללא פיגמנטים בעור), נולדים באחת מכל 20,000 לידות. ושוב, אפשר להתייחס לכל המקרים האלה כאל "פגמים" או "שיבושים" של המצב ה"תקין". אבל לעשות זאת משמעו לייחס לטבע תכונות שאין לו. לטבע אין "כוונות" ואין "מוח מתכנן", וממילא אין לו תכניות ייצור. הפעולות הראציונליות כביכול של התהליכים הטבעיים נראות לנו כך בגלל הראייה האינדוקטיבית שלנו, בגלל יכולתו של מוחנו ליצור אנלוגיות בין דברים והתרחשויות. במציאות אין אנלוגיות, אין תכניות ואין אינדוקציה. כל לידה היא מקרה פרטי, כל עובר שנוצר קיים בפני עצמו, ללא קשר עם מיליוני עוברים אחרים. הטבע הוא מעבדה ענקית, שבה נערכים בכל רגע מיליארדי אקספרימנטים, והתוצאות מתפרסות על פני רצף מגוון ואינסופי. לוקח קצת זמן לראות את הדברים כך; זה דורש מעט שינוי בקפיצים ובכפתורים שמתחת לקודקוד שלנו, אבל כשמבינים זאת - העולם נראה אחרת. גם אנחנו. נורה
