אצלי היא מתקשרת לתקופה בחיים שלי
כשהייתי עתודאית (שנה א' בלבד, פיזיקה בירושלים) וממש סבלתי בלימודים ורציתי לפרוש, אבל כולם מסביב אמרו (ודי "ידעתי" את זה גם בעצמי) שלפרוש יהייה מעשה שטותי ושגוי, כי "זאת הדרך שלי לעתיד טוב ומצליח, להיות עם תואר ראשון בגיל 20 ועוד על חשבון הצבא" וכו' וכו'. ולמרות כל הדעות מסביב, הורים, חברים, פרשתי, כי חשבתי שצריך Do what feels good ולא הצטערתי על כך לרגע עד עצם היום הזה. זה הכיוון אליו לקחתי את המשפט, בשונה ממך, אם אני לא שוללת, כל אחד והאסוציאציות שלו...