במעבר שלנו היה שונה,
בכך שעברנו מישראל למדינה אחת, ולאחר שנה עברנו למדינה אחרת ביבשת אחרת. סביר להניח שהשיקולים שעמדו בפננו אינם דומים לשיקולי מי שעובר מישראל ישירות למדינה בה הוא מתכוון להתגורר. בתחילה, להונג-קונג הגענו עם מה שאפשר לקחת במזוודה בלבד, וזה כלל בעיקר בגדים. את כל רכושנו עלי אדמות בארץ (מה שנשאר לאחר חלוקה לכל מכרינו, ידידינו ודורשי שלומנו) השארנו ארוזים במחסן. בהונג-קונג הצטיידנו במכשירים חשמליים שונים (לא הכל קנינו), ואותם כבר העברנו דרך חברת משלוח לבלגיה. ההפרש בין מחירי מבצע בהונג-קונג למחירי בלגיה הפך את המשלוח לכדאי. הכוונה היא לטלויזיות, מכשיר וידאו, סטראו, מחשב, מיקרוגל, טוסטר אובן, טוסטר, ועוד אילו מכשירים שהגיעו לרשותנו (כולם עדין עובדים, חוץ מה-VCD והמחשב, שלשניהם לקח כארבע שנים להתפגר, כך שאי אפשר להאשים את המשלוח). מכיוון שכבר שילמנו על הוצאות משלוח, שלחנו גם די הרבה ציוד נוסף על מכשירי חשמל (בעיקר ביגוד, אך גם מעט כלי מיטה שנקנו לשימוש במהלך אותה שנה, וחפצי נוי שאיני יכולה בלעדיהם). העובדה שאיגדנו את הכל למשלוח מאורגן, עזרה לנו לנסוע בציוד קל, ולבלות חופשה באיים בתאילנד ובארץ, לפני שהגענו לבלגיה סופית כחודש לאחר עזיבת הונג-קונג. כאשר התברר שאנו באמת הולכים להשאר בבלגיה לתקופה ארוכה, ארגנו את משלוח הפריטים החשובים לנו. ספרים, חלק מאוסף החנוכיות, חלק מהתמונות. ריהוט וכלי מטבח, למרות שהם ארוזים עדין, כבר לא ישלחו כנראה. אנחנו מצויידים טוב מספיק, ואין סיבה לחשוב שהוצאות משלוח יהיו כדאיות. (למרות שיש מספר פריטים, סנטימנטליים בעיקר, שאשמח אם יום אחד יחזרו לשהות איתי באותו בית.) המשלוח נעשה בארגזי דואר ים (בעיקר), ובמזוודות (שלנו ושל מי שמבקר אותנו) לאורך תקופה ארוכה. אבל העצה האמיתית שלי היא לא להזדרז לשלוח את כל מה שיש בישראל לאירופה במעבר. עדיף להגיע ולקבל פרספקטיבה על החיים באירופה, לפני שמחליטים מה מבין מה שהושאר מאחור חשוב להמשך החיים, אם בכלל. כיום רק ספרים ממשיכים להשלח מהארץ באופן סדיר. כן, מגיעים גם לוחות שנה, אבל היינו חיים טוב מאוד בלעדיהם.