בוקר-טוב../images/Emo25.gif../images/Emo210.gif
הייתי בהיסוס אם להגיד בוקר-טוב או לא. כי בהחלט הבוקר לא משהו אתמול נהרגו 13 חיילים 3 תושבים וניפצעו כעשרות פצועים. המציאות שאנחנו חיים בה מיום ליום הופכת יותר קשה לא בקטע של להכניס לדיכאון או משהו. אבל המצב פה לא משהו בכלל. החופש שלנו ניפגע ולתושבי הצפון הוא בכלל נהרס. אני אישית לא ציפתי לחופש כזה, היו לי כ"כ הרבה תיכנונים בטח שבטח שזה החופש הגדול האחרון שלי בתקופת הבצפר וכמובן חופש אחרון לפני שאני עולה על מדים[ אגב ככל שהזמן עובר ואני מתקרבת לגיוס שלי שזה בערך קצת פחות משנה אני מתחילה לקבל מודעות יותר גדולה למה שקורה במדינה שלנו והיא בהחלט שלנו
היא ה
שלנו ואין לנו שום מקום אחר] בדרך כלל אני לא מאלה שחופרות על זה ואני נוטה להדחיק את הרגשות שלי את החששות וכל מה שלא יהיה. אבל הפעם ממש הרגשתי צורך לפרוק את מה שיושב לי על ה
, אתמול פעם ראשונה אני חושבת מאז תחילת המלחמה שממש מצאתי את עצמי יושבת ובוכה בגלל המצב חשבתי לעצמי "וואי זה חברות וחברים שגרים היי שם בצפון, שנהרס להם החופש לנו הוא רק נפגע". מצאתי איזה שיר מתקופת האינתיפדה שהיה בערוץ הילדים אם אתם זוכרים והוא כ"כ אקטואלי לעכשיו אז הנה אני מעלה לכם אותו:
להיות כאן ילד
זה לא כל כך פשוט להיות כאן ילד לשמוע חדשות בכל חצי שעה לדעת שהיכן שהוא עוד אמא מתפללת תקתוק שעון הולם דמעה ועוד דמעה זה לא כל כך פשוט להיות כאן ילד ללמוד בבית הספר על המלחמות זה לא כל כך פשוט אבל, אבל מול שמי התכלת אני יודעת רק שכאן אני רוצה לחיות תכלת שמיים סגול של שקיעות סירות על המים פרחים ודמעות בתים לבנים גשמים של ברכה אנחנו שלנו כאב ושמחה וכאן אפשר ביחד וגם מותר לחוד וכאן אני בטוח שלא הכל אבוד וכאן אני יכול למרות, למרות הכל גם לחייך גם לחלום וגם לגדול. [תמיד שאני שומעת את השיר הזה ניהיה לי צמרמורת בגוף ויורדת לי דמעות]
אני מקווה שהיום הזה יהיה יותר טוב מאתמול[הרבה יותר] שיהיה שקט, בלי ניפגעים,בלי הרוגים,ובלי רקטות,טילים,קטיושות וכל מיני כאלה. בואו נדליק נר לזיכרם של כל ההרוגים שמתו על קידוש המדינה שלנו
לנו נותר לקוות רק לטוב, לקוות שייגמר לקוות שנוכל מחר להתעורר למציאות אחרת. [אחד הדברים הכי ארוכים שכתבתי ניראלי
אבל יצא עמוק עמוק מתוך ה
]
באמת לא הבנתי לאיפה התמונה הזאת נעלמה לי
היא גזרה לי אותתתתתתתתתתהה
../images/Emo205.gif
