בחודש האחרון של העונה מצב הרחמים שלי נהיה יותר אינטנסיבי.כל דייר מודח/פורש צריך ניקניק אחת
שתכתוב עליו בחן וברוחב לב
הסתכלתי עליהם בימים האחרונים, אני מבואסת בשבילם כי הבית הזה באמת מדכא ומתסכל.
נכון , זה לא קאנטרי קלאב, זה הפורמט , יש ימים של שעמום, דיכאון, עצבנות ומה לא והם היו מודעים לאן הם נכנסים.
ובאמת , הם צריכים להודות על הפרנסה שמתאפשרת להם בתקופה כזאת שאין עבודות בברנז'ה
ועל האפשרות לא לחוות את הקורונה והמתח שבחוץ ל3 חודשים, בלי מסיכות, בלי הידבקויות בלי חדשות, כלום.
הדברים האלה לא מובנים מאליהם.
אבל משהו אחד שעוד יכלת לסמוך עליו פעם כשאתה נכנס לתוכנית כמו האח הגדול, שתהיה חוויה, שיהיו משימות,
שיקרו דברים מיוחדים שאפשר לעבור אותם רק בתכנית הזאת.
פעם הבידוד והנתק היו שווים את מה שאתה מקבל מהבית בחזרה.
ועכשיו זה קצת מרגיש כאילו הכניסו אותם אבל שכחו מהם, שכחו לייצר להם תוכנית של ממש.
במשימות מזמן הפסיקו להשקיע - הן קצרות, בלי תוכן או התרחשות ,
אין שום הגינות בהדחות ובמתרחש בבית ואפילו את המסיבות הורסים להם .
אז וואלה בשלב כזה מבינה אותם.
והם כבר די הפסיקו להכעיס אותי.
גם הדיירים שההתנהגות שלהם מעצבנת אותי, אני אומרת בסדר, הם נעולים בדיכאון שם.