Digi Lista
New member
שרשור לתחילת שבוע וחודש../images/Emo13.gif
במילים אחרות-רציתי לדעת מה שלומכם ויש לי מה לשתף אז פתחתי שרשור
אולי באמת צריך כאן איזה שאלון מובנה שיגרום לשיתוף
קודם כול אני מאוד שמחה לראות את הנוכחות כאן בימים האחרונים,את כול השרשורים והכשרונות
מעבר לזה ולמרות שיש כמה דברים קטנים אני עדיין לא משהו בכלל,הסרט לא נגמר ויש עוד מערכה לסחוב...זה פשוט לא הגיוני כול מה שהולך,בעצם זה אף פעם לא היה הגיוני... בשלישי שבוע שעבר הייתה המסיבת סיום הגדולה בבית ספר,בשיא חוצפתם הם שלחו באותו היום את העובדת הסוציאלית למסור לי בשם ההנהלה הזמנה במעטפה עם הקדשה אישית(להביא הזמנה לקרקס?כן,לדבר איתי?לא!) וניסיונות בסגנון "בכול זאת היית כאן,תני לנו כבוד ואנחנו מעריכים אותך"(כן,מאוד מעריכים עד שאפשר למכור אותי בזול...כבוד?!ואיפה הכבוד שלי שרמסו בקלות?),דיי מהר הבהרתי לה שאני לא מתכוונת להגיע ושום דבר לא ישנה את ההחלטה שלי(היא ניסתה להגיד שבכול זאת...),למעשה תוך 2 שניות מהרגע שהיא הלכה זרקתי את ההזמנה לפח. אחר הצהריים התקשר אליי התלמיד שהיה אמור לנאום,הוא פחד שלא יתנו לו לדבר מעבר לנאום הכתוב ולהוציא את התוכנית לפועל,הסברתי לו שאף אחד לא יעיז לעשות לו משהו באמצע המסיבה מול כול כך הרבה גורמים חשובים ואפילו סתם צוות,הורים ותלמידים-חסימת חופש הביטוי לא תיראה טוב,הוא נלחץ כשאמרתי לו שאני מבריזה אבל הרגעתי אותו כשאמרתי שרוב הקהל בעדי וגם ההורים שלו בקהל אז באמת שום דבר לא יקרה לו...עד לרגע המסיבה הוא לא ידע אם הוא אכן הולך לבקש עוד כמה דקות ואז לדבר בשמו ובשם התלמידים לטובתי(ובלי להזכיר במילה רעה אחת מישהו אחר,גם אם לא מגיע להם שיהיו נחמדים איתם),המסיבה התחילה ואותו התלמיד ראה כמו כולם את התודות לאינספור גורמים כולל השומר בשער בית הספר וראה שאותי לא מזכירים בכלל,זה עיצבן אותו והוא קיבל החלטה לפעול,לפי מה ששמעתי(בכמויות ומהרבה גורמים) הוא פעל באופן מבריק-ביקש את הרמקול לעוד כמה משפטים ואז נתן נאום מדוייק עם דמעות אמיתיות בעיניים של תודה ואמירות חדות כמה התלמידים לא מוכנים לוותר עליי,התגובה של הקהל הייתה כפיים סוערות וקריאות התלהבות של השם שלי...,כבר אמרתי שאני חיה בסרט מוזר?... כמובן שההנהלה ו"המורה" המנוולת כמעט הפכו לירוקים(לפי הסיפורים שקיבלתי כבר 5 דקות אחרי,כאמור לא נכחתי במקום),יום אחרי קראו לתלמיד למנהל ושם אמרו לו שהוא ימשיך לנאום בטקסים(נו,זה אחד התלמידים הכי מבריקים ומייצגים) אבל אמרו לו שחבל שהוא לא שאל אם מותר לו לנאום-הוא אמר להם "ממש הייתם נותנים לי..." והמשיך להתעקש שזה רעיון שלו(רק חסר שידעו שאני מעורבת...),הוא שאל אם יורידו את הקטע שלו בעריכה והבטיחו לו שלא(אני בספק שהם אומרים אמת),אותה "המורה" מחרימה אותו עכשיו(יופי,בואי נלך לריב עם תלמידים,אכן מהות החינוך במיטבה) וגם מסיתה נגדו את אחד החברים הכי טובים שלו(הם רבו כי התלמיד ההוא טוען ש"המורה" סיפרה לו"את האמת" והשני טען שמעבר לזה שהוכחתי לו את הגרסה שלי שיזכר מי תמיד משקיעה בתלמידים ומי רק עושה רוח)...הוא צלצל אליי אחר כך וסיפר לי שבזכותי הוא למד להיות נחוש בדעתו וכול מה שמלמדים אותו שנים בבית ספר לא מתגמד למה שהוא למד מהקטע של אחרי הנאום...מה שכן באותו ברגע המפקחת כבר לא הייתה וגם הרבה אחרים לא כי מרוב שעמום ועומס קשקושים הורים ואחרים עזבו מוקדם את המקום(כאילו שמראש לא היה ברור שתהיה הצפה של קשקושים,טענתי את זה כבר מזמן-מאז המנהל הזה אין מספיק ביטוי לרגש והכול מאוד רשמי,קר ופורמלי)... שום דבר לא עוזר לי יותר מידיי,"המורה" ההיא מפיצה שיש נגדי צו הרחקה(כמובן שאף אחד לא ראה אותו,אולי כי הוא לא קיים?!)אז יש גל שמועות חדש,המחנכת של הכיתה ביקשה ממני להישאר בלי לעבוד(ואכן לא עבדתי,ישבתי בשקט וקראתי ספר במשך יומיים,פשוט במקום במזגן בקניון במזגן בכיתה,בקושי לשירותים יצאתי)ואתמול היא חטפה מהמנהל על הראש(האפס לא דיבר איתיבעצמו,הוא אומנם אמר שנדבר בין ה30.6-1.7 אבל זה כמובן לא קרה ולא יקרה) והיא שוב רבה איתו,לקחה אחריות על הבקשה להישאר(לפחות מישהו לוקח אחריות במקום הזה!) ותמכה בי,בבוקר היא באה ואמרה לי שהיא בכלל לא יודעת איך להגיד לי את זה(ראו עליה שהיא אכולה מבפנים) אבל הוא ביקש שאלך-כאילו אני מצורעת או משהו,היא טוענת ש"המורה" הזאת מצליחה לסבן אותו כול פעם מחדש ושכמה שיש לי תומכים כי כולם יודעים מי היא זה לא עוזר,האמת שעוד לפני שהיא פתחה את הפה כבר ידעתי מה היא רוצה להגיד וחסכתי לה,מה שכואב לי זה שהיא חוטפת כול הזמן כי איתי מפחדים לדבר ישירות או שנמנעים פתאום בגלל שכשרצו דברים ורצו להגיד כמה מעריכים יכלו בקלות להגיד...גם בספר מחזור(עוד משהו חדש שהכניס השנה המנהל,גם הספר אומנם צבעוני אבל חסר רגש או תוכן מעבר לרשיות מקושקשת)מחקו את השם שלי לגמרי-כאילו מעולם לא הייתי קיימת,לגמרי אבסורד. החלטתי אחרי התייעצויות ראשוניות להגיש תביעת דיבה,יש לי גם לפי עורכי הדין(התייעצתי עם 2 עורכי דין ממקומות שונים וגם עם אחד שבקיא בתחומי המשפט) הרבה סיבות והסיכויים שלי לזכות גדולים,עוד לא התחלתי רשמית בהליכים אבל נראה לי שזה הכיוון,ברור שלחזור לבית ספר אני לא אחזור אבל זאת במילא לא המטרה...אני מתלבטת אם ללכת באמת על תביעה כזאת,יש את הסיכוי שאפסיד למרות שכרגע הכול נראה לטובתי(כולל זה שיש לי עדים אבל לכו תדעו עד כמה הם יוכלו להיות נאמנים לי ולא למקור פרנסתם)... במקביל דודה של אחד הילדים נפטרה,אחות של האימא,זה כאמור אחד הילדים שאני הכי אוהבת וקשורה אליהם,גם אחותו הגדולה עברה לא מזמן תאונת דרכים דיי קטלנית והיא תהיה בשיקום עוד הרבה זמן,בכנות לא קל לי עם האימא של הילד הזה בגלל שהיא מושפעת מאותה "המורה"(שלא עובדת איתו כבר 4 שנים!העיקר שכשהאימא באה לבית ספר היא מתנחלת אצלה ולא בודקת בכלל מה שלומו) ולא חשוב שאת הנשמה בבן שלה אני זאת שמשקיעה,ביום חמישי הנהג הקבוע לא היה אז עזרתי להוריד את הילד במדרגות יחד עם הנהג המחליף ונתקלתי באימא,מתוך נימוס שאלתי מה שלום האחות שבבית חולים והצעתי עזרה(אפילו שהיא חייבת לי כבר שנתיים כמעט כסף על התקופה שהייתי מארחת את הילד למשך שעות אצלי בבית) ואז אמרתי לה בציניות "אם את לא מפחדת שאני אפגע בו...",היא חייכה...אתמול בבוקר אני מקבלת ממנה טלפונים ואס.אמ.אסים וכשלא תפסה אותי צלצלה למשרד של בית הספר,בנוסף לאחות של הילד שבבית חולים עכשיו גם אחותה(דודה של הילד) נפטרה,היא ביקשה שאבוא עם הילד מיד אחרי ההסעה,שמעתי בקול שלה שהיא בוכה והחלטתי שיש דברים שדוחים קטנוניות(וגם לימודים.איחרתי אתמול דיי הרבה איחור גדול לשיעור כי הייתי אצל הילד),באתי אתמול והאבא ביקש ממני שאבוא גם היום וכול זמן שאני יכולה השבוע,הוא שילם לי במזומן(בלי קשר לכסף שהאמא חייבת) גם לרביעי וחמישי,היום יצא לי לדבר עם האבא והוא שאל למה לא באתי למסיבת סיום ואמר שגם כשאשתו סיפרו לו דברים רעים עליי(שקרים שהפיצה "המורה") הוא שאל אותה שאלות פשוטות לגביי "האם היא משקיעה בילד?","האם היא אוהבת ומקדישה לו זמן?" ועוד שאלות דומות והאמא הודתה בפה מלא שאין מישהו מחוץ למשפחה שהילד כול כך אוהב מלבדי ואז האבא שאל לפי מה שהוא סיפר לי כמה עושה בשבילו אותה "המורה" והאמא נאלצה להודות שכלום...האבא אמר לי שהוא מוכן להפוך שולחנות בשבילי ושאם ארצה להישאר בבית ספר הוא מוכן להילחם,בעיקר הוא התלהב כשהסתבר שאני ברמה גבוהה מבחינה לימודית יותר מהרבה אנשי צוות אחרים,מצידי שילחם אבל אני לא רוצה להישאר בבית ספר ואמרתי לו... כרגיל שמח אצלי...חיה בסרט... עכשיו תורכם...
במילים אחרות-רציתי לדעת מה שלומכם ויש לי מה לשתף אז פתחתי שרשור