שרשור מה עושים - בעקבות המלחמה

[ניצת הגפן]

שרשור מה עושים - בעקבות המלחמה

טוב, אני לא בטוחה שזה שרשור ראוי, אבל .. י שדברים פרקטיים שצריך לעסוק בהם במקביל לדאגה האינסופית.. אז תרשו לי לשתף אתכם בכמה שאלות, ואשמח אם יהיו תגובות או תוספות. ימים של מלחמה. לפחות אצלי יש בעיה של חצי מהתלמידים מגויסים. עכשיו, יש בעיה. מצד אחד - לגיטימי, מצד שני - איך מעבירים להם את החומר? ומה עושים עם האחרים? האם מלמדים כרגיל?ה אם מתייחסים למצב? הרי מצד אחד -אלה תלמידים בוגרים, לא חייבים לעשות איתם "שיעור חברה", מצד שני, הם מוטרדים, וראיתי כבר בשבוע שעבר איך החיסרון של החברים שלהם עשה שינוי בהתנהגות ובמית הקשב שלהם. אז.. להתעלם מזה? לא נראה לי טוב. ו.. האם אני צריכה להתחיל לשלוח להם חומריםלבתים? למילים? הרי הם לא יסתכלו על זה בכלל. מצד שני - בקורס שאני מלמדת לא יוכלו לעשות להם הקלות. אז אולי לפחות את אלה שנמצאים צריך ללמד ללא שינוי? ו.. מי בכלל יכול ללמד? ואם כבר, אז כמו ששאלה kah - איך אפשר ללמוד בכלל בזמן הזה? איך אפשר להביא את עצמך לריכוז? אני יודעת שמהרגע שהתחילה המהלומה הקרקעית הזו, אני צמודה לרדיו, ומזפזפת בין אתרי החדשות השונים באינטרנט. לטלויזיה - לא התקרבתי, כי אני לא רוצה "להתהפנט" ולהיות "תקועה" מולה כל היום והלילה... (מה גם שהם פשוט מקשקשים את עצמם לדעת). מצד שני - חייבת להמשיך במחקר. מצד שלישי - לא קצת אגואיסטי לחשוב עכשיו על לימודים ומחקר? לא קצת מנותק מהמציאות? (כל הזמן נקיפות מצפון כאלה על זה שיש אנשים שחיים חיים רגילים עכשיו. ראיתי את האנשים בבתי הקפהבימים האחרונים - לא הצלחתי להבין איך זה קורה, מצד שני - בהחלט מבינה איך זה קורה. אוף. לא יכולהלהיות נחרצת אפילו בעניין הזה). מה דעתכם? ובכלל- האם לאקדמיה צריך להיות תפקיד כלשהו בימים האלה? האם האקדמיה (או העובדים בה) צריכים להיות בעלי דיעה ואף לומר אותה? ואם כן - איזו? ואם לא - למה? ואם כן - איפה לומר ואיך? ואם לא - אז איפה בדיוק מקומה של ההשכלה ? מיליון שאלות. לא בטוחה שיש לי תשובות.

 

[I Was Hoping]

לעניות דעתי

לגבי הסטודנטים המגויסים - בהחלט הייתי שולחת להם חומר במייל ומנסה לעזור מרחקו עד כמה שניתן. הם אמנם לא יסתכלו על זה כרגע, אבל כשהכל ייגמר (נקווה שבמהרה) והם יתפנו לכך, הם בוודאי יקראו ויעשו כמיטב יכולתם להדביק את הקצב, בעיקר אלה שלימודיהם חשובים להם. לא נראה לי הוגן לבטל את הלימודים לכולם, כי הסטודנטים הלא מגויסים לא אשמים (כמו שאף אחד אחר לא אשם) וחבל לקלקל סמסטר שלם. זה לא יועיל לאיש. אפשר אחר כך לערוך כמה שיעורי השלמה שיתבססו על חזרה ושאלות על מה שתוכלי לשלוח למי שחסר במייל. לגבי הריכוז שלנו - לא פשוט. אתמול בערב לא יכולתי לכבות את הטלוויזיה לשעתיים לפחות, אבל אחרי שנמאס לי לצפות בפטריית האש מעל עזה והבנתי שהרבה אין מה לחדש, הצלחתי לכבות. הבוקר החלטתי להציץ באתר חדשות אחד אחת לשעה וחצי-שעתיים, ורק אם חס וחלילה יקרה משהו קיצוני - אדליק גם את הטלוויזיה. אבל לא יותר מזה. כמובן שהלב אומר לעצור את הכל, אבל מבחינה הגיונית הרי שאין בכך שום תועלת. זה לא עוזר במאומה למאמץ המלחמתי או לחיילים שלנו ששם, וזה בוודאי שלא עוזר להתקדמות האישית שלנו.

 

[FPNH]

מה זאת אומרת "איזו"?

לאנשים באקדמיה אמורה להיות דעה ספציפית? בין אם זאת דעה בעיניני פוליטיקה, מוסר או מדע, לא צריכה להיות דעה מסוימת. אקדמיה זה לא מפלגה. במדינה דמוקרטית אף אחד, כולל אנשי אקדמיה, לא חיב שתהיה לו דעה ולא חייב לומר אותה. מה שצריך זה שתהיה לו זכות להחזיק בדעתו וזכות לומר אותה. לדעתי, בנושאים פוליטיים (והמלחמה היא נושא פוליטי) אין מקום לנקיטת עמדה של האוניברסיטה כגוף. העובדים בה יכולים להביע את דעתם לכאן או לכאן, אבל לא בצורה שתשתמע כאילו הם מייצגים את האוניברסיטה. ובאופן אישי אני לא חושב שהעובדה שיש לי תארים מתקדמים בביולוגיה מכשירה את דעותי הפוליטיות להיות יותר משמעותיות ובעלות ערך משל אנשים אחרים שאין להם תואר או שלא עובדים במוסד אקדמי. (עצם העובדה שאלו הדעות שלי הופכת אותן לאמת אבסולוטית, אבל זה מלידה, בלי קשר ללימודים).

 

[k ah]

אני לא חושבת שיש תשובה אחת

באמת מאוד קשה לי לשמוע על אנשים שמנהלים חיים רגילים בזמן שאני לא יכולה ללכת לסופר בלי לחשוב על זה פעמיים, לתכנן מסלול וכמובן למצוא מקום ליךדים. זה פשוט מרגיז אותי-למרות שברור לי שאין מה לעשות, ככה זה וזה בכלל לא קשור אלי. לגבי התלמידים. בכיתו שלי אין כל כך בעיה, כיא ף אחד לא לומד, אבל אני משתדלת לעדכן את אתר ההי לרן, ככה שבכל זאת יהיה לאלה שלא מגויסים מה לעשות. אני לא חושבת שזה באמת משנה, ברור לי שאחרי שהכל יגמר נצטרך לשלהים את החומר, אבל חשוב בכל זאת לנסות. חוץ מזה שכבר היו לי שני סטודנטים שהתענינו במטלה, אז יש טעם. עבורך, נראה לי שזה ענין של מצפונך האישי, והזמן שעומד לרשותך. לדעתי אם יש לך זמן ורצון, למה לא להכין סיחכומים ברורים של השיעורים שאת מלמדת, ולשלוח אותם לאלה שמגויסים. ואם תוכלי כשהכול יסתיים לקיים שעות קבלה מרוכזות, תצאי סופר בסדר (במלחמת לבנון ישבתי עם הסטודנטים שהיו מגויסים וגם האוניסרסיטה דאגה לספק להם חומר ושעות עזר) נקווה לימים טובים מאלה, ושכולם יחזרו בשלוםk

 

[נועה לביא]

מרגיז אותך?

הרגיז אותך גם כשאת הלכת לעשות קניות במגה לסופ"ש כשבעוטף עזה כבר שנים חיים מציאות בה לא ברור היכן יתפוס אותם הצבע האדום? ובקיץ 2006 כשהלכת עם הילדים לבריכה הרגיז אותך שכך את נוהגת בזמן שחוף הים בחיפה מסוכן מדי בלי קשר לשום דגל על סוכת המציל? אם זה כ"כ מרגיז אותך, את יכולה להתארח אצל אחת מרבות המשפחות האלה שנרשמו לאירוח משפחות מהדרום. בסתם לצבור טינה - אין שום טעם...

 

[k ah]

את מכירה אותי?

את יודעת אם הייתי בים ב 206 ואיפה ביליתי בבריכה? נראה לי שתשובתך ממש לא לעניין. גם היתה פואנטה בדבריך, אולי היתה יכולה להיות נכונה היא הוחמצה לחלטין. אני מש לא מתכוונת לענות על השאלות, אסתפק בכך שאומר שאין לך מושג מי אני או מה עשיתי תשובתך מקוממת

 

[נועה לביא]

מכירה מספיק בשביל לזהות צביעות.

 

[mummy]

אני לא מצליחה לעשות כלום ולכאורה אין לי שום

סיבה. גרה במרכז לא תחת איום טילים, אבל לא מצליחה להשתחרר מהמועקה של כל מה שקורה במרחק עשרות קילומטרים מכאן. הלימודים במכללה שבה אני מלמדת בוטלו, במקום לנצל את הזמן להתקדם עם הכנת החומר או לדברים אחרים, ולא חסר לי מה, אני לא מצליחה לעשות כלום. נראה לי הכי דבילי בעולם להתעסק בחומרים שעליהם אני כותבת, הכי לא חשוב, הכי בשוליים. חשבתי לשלוח מייל לסטודנטים, להגיד משהו, אבל לא יוצא לי שום דבר שאני לא מרגישה מפגרת לגמרי מולו. בקיצור, הכל לא הולך, די מבאס.

 

[מעיןבר]

אגואיסטי?

החיים לא נעצרו כי יש מלחמה. לפחות לא אצל חלקנו. זה לא כיף ולא נעים לדעת שקילומטרים ספורים מכאן יש אנשים שהחיים שלהם נעצרו (ובמקרה שלי זה ממש קרוב ל"כאן"). אני יכולה להבין שמתסכל אותם שאנחנו ממשיכים בחיים כרגיל, אבל מצד שני זה לא שהברירה של לעצור ממש רלוונטית או תועיל למישהו. זוהי המציאות שלנו כרגע, לעסוק במחקר איננו מנותק מהמציאות - זו מציאות פרטית מול לאומית. את חושבת שגם מי שעובדים ב"סתם" חברה לפרנסתם צריכים להפסיק לעבוד? האם יש הגיון בהשבתה כוללת של המשק רק לצרכי הזדהות? החיים הפרטיים שלנו לא נעמדו מלכת ואני לא רואה למה לעסוק במחקר ובלימודים זה אגואיסטי. אני גם לא חושבת שזה בר השוואה לישיבה בבתי קפה. ומצד שני, לא ברור לי למה לא לשבת בבתי קפה (לא שאני כזאת חובבת בתי קפה

). לתרום ולהזדהות זה לא להפסיק לחיות את חיינו.

 

[LastFlowers]

כאחת שהיתה "שם" לפני שנתיים ומחצה

לא ציפיתי שכלל המדינה תעצור מלכת ולו רק לשם הזדהות. כן ציפיתי לקצת יותר סולידריות ואכפתיות ובשעתו זה ממש לא קרה, אלא אם כן אתם מחשיבים נותני שירות מקצועיים שמבקשים לשים אותי על רמקול כדי לשמוע את האזעקה במשרד שלהם כמזדהים. מניסין עבר, הרשי לי לומר לך שכל עזרה למילואימניקים תתקבל בברכה (ולא, גם זה לא היה אז מובן מאליו) - מבחינתך כמתרגלת/מרצה, יהיה נחמד אם תנסי להרים עבורם סיכומים מודפסים, קבצי מצגות או הקלטות. מבחינת האוניברסיטה יש לתת להם הקלות שונות כמו מועדים בחינה/הגשה מיוחדים, ולא להסתפק בסתם ציון 'עובר'. מבחינת האגודה יש לתת להם הטבות כמו הנחה ברכישת מקראות או כרטיסי צילום. מבחינת שאר הסטודנטים: בגדול לא מגיע להם שום דבר מיוחד (בעיניי מדובר בניצול המצב לצרכי הקלות), אבל כל מקרה לגופו. מבחינת הסטודנטים ממוסדות שממוקמים בקו העורף - אני בהחלט מצפה לאיזשהי עזרה מטעם מוסדות לימוד אחרים, ולו ברמה הבירוקרטית. לצורך העניין, בשעתו הייתי אמורה להעביר מסמכים נוספים כדי להשלים את תהליך הרישום לחוג מסוים במוסד מסוים, ובגלל שלא יכולתי לצאת מהבית לא עשיתי כן. לא עזרו לי כל ההסברים, ההרשמה שלי נדחתה בגלל שנאלצתי להשאר ספונה בביתי במשך חודש ימים. עוד דוגמא: לאפשר במידת האפשר הוצאה של ספרים עבור סטודנטים חיצוניים שלא יכולים להגיע לספריה במוסד שלהם (אבל כן רוצים להתקדם עם העבודות שלהם). מה זה 'דעת האקדמיה'? אין חיה כזאת. ככלל, האוניברסיטאות והמכללות כמוסדות ציבוריים בישראל אמורים לתת גב לציבור שאותו הם משרתים (=ישראלים). זה לא אומר שאסור לקיים בהן הפגנות או דיונים, וזה לא מונע מאף איש אקדמיה לקום ולומר את דעתו אם כי בינינו, ממש לא היה לי אכפת מה הם חשבו אז על מלחמת לבנון השניה.

 

[נועה לביא]

לאקדמיה לא צריכה להיות שום נגיעה למצב

ואוי ואבוי אם תוכתב לאקדמיה דעה זו או אחרת. האקדמיה צריכה להמשיך כרגיל במסלולה, וכמובן לתת את מלוא התמיכה למילואימניקים ולוודא שלא יפסידו דבר.