אז ככה
לפני כשבועיים נסעתי לסין בעניני עבודה. בערב האחרון ארחו אותי במסעדה מאוד מיוחדת,(אלוהים מה שהחברה האלה אוכלים),והתנגנה ברקע מוסיקה סינית מאוד מיוחדת,וכך הסבה השיחה על מוסיקה,אני שאלתי אותם איזה מוסיקה מערבית הם מכירים ואוהבים,הם הזכירו כל מיני להקות וזמדים (מייקל ג'קסון רוד סטיוארט יס ועוד),שאלתי אותם אם הם מכירים את הפינק פלויד,אחד מן המארחים קפץ בהתלהבות (אקט שנחשב אצל הסינים למאוד לא מנומס-בפרט אם יותר בכיר ממך מדבר),והוא אמר בערך כך,(אני אכתוב בעברית)אי לייק פינק פרויד ורי מאצ',שאלתי אותו איזה אלבומים הוא מכיר,הוא ענה את כולם,אבל הוא אוהב במיוחד את דלק סייד אוף דה מון,אטום הלט מאדל,וויש יו וול היל,אנד אי לייק דה וול ולי מץ',שאלתי אותו איזה חברי הלהקה הוא מכיר והוא עונה,לוג'ל ווטלס דויד גילמול,ניק מייסון וליצ'לד לייט,וגם את סיד באלט הוא מכיר. מסתבר ששהסינים מאוד אוהבים מוסיקה מערבית,ומאוד מאוד את הפינק פלויד,הוא הסביר לי שהם מאוד אוהבים לתרגם את השירים שלהם,שאלתי אותו אם הוא שמע על הסכסוכים בתוך הלהקה,הוא אמר שכן אבל הוא לא מתעסק בזה כיוון שזה עלול לפגוע לו בהנאה,ככה הוא מדבר בהתלהבות וכמעט בוכה, (סגן נשיא של חברה),מסתבר שכאשר הם שותים קצת יותר מידי הם נהפכים לרגשנים וסנטימנטלים עד כדי ילדותיות. ביום האחרון לפני החזרה נכנסתי לחנות מוסיקה מדהימה וקניתי מספר דיסקים ל-DVD (פחות מששני דולר ליחידה),ורכשתי גם את IN THE FLESH וכאשר צפיתי בו היה שם תרגום למילות השירים בסינית.