שרשור על חברה הטוב של האישה

[debby12]

שרשור על חברה הטוב של האישה

איזה סוגי כלבים חביבים עליכם במיוחד?
אילו כלבים היו לכם/יש לכם?
איזה כלבים הילדים מנג'סים לכם שהם רוצים?
אם לכם יש כלב/ה - מה אתם עושים איתם כשאתם נוסעים לחופש/לטייל?
יש לכם איזו אנקדוטה מעניינת שקשורה לכלב/ים?

 

[debby12]

אני לא אובייקטיבית.... כלבת רועים פירנאית. כזאת: https://en.wikipedia.org/wiki/Great_Pyrenees
פשוט כי היא זו שהפציעה בחיינו לפני כמעט 8 חודשים ומאז כל בני הבית "חולים לה על הזנב", למרות שהיא מכרסמת והורסת דברים, וזה עוד בלי שהיא בכלל גורה. היא בת 3.... אבל ברמה התפתחותית של בת 3 חודשים נראה לי.

זו הכלבה הראשונה שהיא שלי/שלנו. לאבא שלי היו כל מיני כלבים כשהייתי ילדה אבל גרתי איתו באופן חלקי בלבד וממילא אלה לא היו כלבים "שלי"

הילדות - בעיקר האמצעית - ניג'סו לכל כלב שלא יהיה. נראה לי הן קיבלו יותר כלב ממה שדמיינו לעצמן

טרם נסענו לטייל מאז שהיא באה. זה בדיוק בדיונים. אעדכן. בעקרון יש פה אתרים שמשדכים בין כלבים למארחים - מין אייר בי אנד בי לכלבים. יש שניים לפחות: Rover, Doggy Vacay.
הבעיה היא שזה לא לכלבים בלתי גמישים....

אנקדוטה? הכלבה שלנו מפחידה מאוד כל מיני שליחים שמביאים דברים הביתה. היא בתוך הבית כמובן. והיא חננת צמרת - אבל היא גדולה פיזית ונובחת חזק. זה דווקא גורם לי להרגשה טובה שיש מי ששומר על הילדות/עלינו בבית. חבל רק שהיא נובחת על כל רכב לא מוכר.

 

[Ani15]

לונה המלינואה המעורבת שלנו

הגיע בלחץ הילדים והבעל, ואני מאוהבת בה עד מעל לאוזניים. היא גוש מתיקות עצום, בהמה גדולה שמתנהגת כמו פודל ננסי, סופר צייתנית, נאמנה ונעימה (וגם גוש לכלוך חובב התפלשות במים בקיץ הזה, חם לה).
היו לי כלבים תמיד מגיל אפס ועד שלושים. כשהכלב האחרון מת בשיבה טובה (טובה מדי, אם שואלים את מי שגר איתו), עשינו ילדים. כשהילדים גדלו, הם דרשו כלב, ועכשיו נראה שהיא תישאר איתנו כשהם ילכו לדרכם.
לונה הולכת לפנסיון כשאנחנו בחופש. פעם אחת השארנו אותה בגינה (שם היא ממילא נשארת כשאנחנו לא בבית) עם דוגווקר, ולא אהבתי אותו או את הסיטואציה. מכיוון שכשמשעמם לה היא מחרבת את הגינה (עוד יותר מבדרך כלל), היא הולכת לפנסיון מפנק בקיבוץ, עם חברים, וספרינקלרים של מים שמקררים לה את הקיץ, ומועדון של אוטיסטים שבא לשחק עם הכלבים פעמיים בשבוע, וכר דשא גדול להתפרע. לפעמים אנחנו תוהים איך היא מוכנה לחזור משם.
אנקדוטה? כשאני מטיילת איתה אני בדרך כלל לא לוקחת אתי כלום, גם לא טלפון (בפיגמה שלי אין כיסים...). היא כל כך גדולה שאני לגמרי לא חוששת גם ללכת איתה בלילה ברחובות הנטושים, ולא מרגישה צורך לקחת אמצעי חילוץ איתי (למרות שלדעתי אם מישהו יתקוף אותי היא עשויה ללקק אותו, מפונקת שכזו). השוטר הקהילתי שלנו כמעט התפלץ כשהוא שמע את זה...

 

[debby12]

הלכתי לחפש איך נראה כלב מלינואה

היא נראית בערך ככה?

https://he.wikipedia.org/wiki/רועה_בלגי_(מלינואה)

גם לי דוגווקר לא נראה. אבל מדובר בכלבה ניצולת מקלט כלבים רעוע בקנטאקי - היא די נוירוטית/חששנית. ורמבו טוען שאם ניקח אותה לפנסיון - ואצלנו מדובר בשהות אצל אנשים פרטיים שיש להם עוד כלב/ים וחצר גדולה ולא לוקחים הרבה כלבים בפעם - היא תיכנס לטראומה של החיים שלה בחושבה שבזאת היא איבדה את הבית הנורמלי שסוף סוף מצאה

ללונה לא אכפת?

איזה כיף זו תחושה הבטחון שהם נותנים!!! גם סנואו שלנו היא כלבה שגנטית מאומנת להגן (על כבשים, ברווזים וכאלה). היא הכלבה הכי עדינה בעולם ועד לאחרונה חשבתי שהיא בזבוז זמן של ממש בכל הנוגע להגנה. אבל לפני כמה שבועות היא סוף סוף נתנה רמז לגנטיקה שלה

בזמן טיול נתקלנו איתה בכלב תוקפני מאוד. הוא ניסה בעיקר להתקיף אותה. היא ניסתה לשחק איתו. אבל בסוף נשבר גם לה.. היא נעמדה על הרגליים האחוריות שלה כמו דוב גריזלי עם הרגליים הקדמיות גבוה באוויר [ובערך באותו גובה - סדר גודל של מטר שמונים] והשמיע נהמות שמעודי לא שמעתי. הנ"ל קיפל את זנבו וברח למרחקים.

 

[Ani15]

לונה

נראית כמו בתמונה אבל עם רגלים קצת יותר ארוכות (כשהן לא שקועות בשלג).
לונה מאוד אוהבת את הפנסיון שלה ומאוד טוב לה שם. היא מאוד חברותית ונדמה לי שהיא מחבבת יותר את החגיגה בפנסיון מאשר את החצר הפרטית בה היא מבלה לבד רוב שעות היום. בנימה קצת יותר רצינית, כלבים לא "חושבים" על מה שאולי יכול היה להיות או "זוכרים" את מה שהיה ומשווים אותו להווה. כלבים חיים כאן ועכשיו, ואם הכאן והעכשיו זה טוב זה סבבה, ואם מישהו שהם מכירים ואהוב עליהם פתאום חוזר אליהם (הזכרון קיים כשהם רואים משהו מוכר, הם לא זוכרים את זה בשום זמן אחר), הם שמחים מאוד לקראתו. אם הפנסיון טוב, אין סיבה לטראומה כי היא לא משווה. הבעיה היחידה יכולה להיות בזמן המעבר כשהיא לא מכירה, זה יכול להיות לה קצת קשה אבל פתיר בקלות אם תעשו ביקורי היכרות לפני הנסיעה שלכם.

 

[איילה א]

יש לי שני

לסבי וסבתי היה סוג של משק חקלאי. להם ולשכניהם היו כלבים מזני רעייה, ציד ושמירה. כלומר, מפלצות ענקיות וטובות לב

&nbsp
אני זוכרת שיום אחד הרועה הגרמני של השכנים זינק עלי בהתלהבות והדביק אותי לרצפה תוך ליקוקים נמרצים וכשכושי זנב נמרצים לא פחות. נשארתי שוכבת על הרצפה עד שהבעלים שלו תפס אותו בקולר והרחיק אותו מספיק בכדי שאצליח לקום...
&nbsp
לסבי וסבתי היה כלב ציד. אני אפילו לא יודעת מאיזה גזע, אבל הוא היה יפיפה, עם נשמה ענקית וחזק מאוד. תמיד קרע את הרצועה וברח ויום אחד זה הסתיים בדריסתו. היינו שבורי לב

&nbsp
&nbsp

 

[debby12]

וואו - נשמעת קסומה הילדות עם הכלבים אצל סבך וסבתך

נשמע שלא נשארה לך טראומה מהכלב הידידותי מדי

גם לנו יש חתולים. מגיע להם שרשור משל עצמם...

 

[איילה א]

מה פתאום טראומה, היינו משוגעים אחריו

האמת שזו ילדות נהדרת כשיש מרחבים כאלה. הייתי בשמחה משחזרת את זה עבור הבן שלי, רק שהיום כבר לא בונים בתים פרטיים על חלקות בגודל כזה, או לפחות לא ביישובים שאני גם יכולה להרשות לעצמי לקנות בהם וגם רוצה לגור בהם

.
מאידך גיסא הם תמיד עבדו קשה על תחזוקת הגינה, ואני לא בטוחה שזה בשבילי (מנסה לנחם את עצמי ללא הצלחה).

 

[פרפרי אהבה]

אני מאוד אוהבת כלבים

ההורים שלי תמיד סיפרו לי שבתור תינוקת ופעוטה תמיד הוצאתי את הידיים מהעגלה ללטף כל כלב שעבר לידי כבר מגיל ממש קטן

&nbsp
לצערי לא מגדלת כלב ולא נראה לי שגם אגדל כי הבחור פחות בעניין והאמת שזה פחות מתאים מבחינת היום שלנו - לא שווה לגדל כלב אם אתה בקושי בבית.זה לא פייר כלפי הכלב.
&nbsp
אני אוהבת בעיקר כלבים קטנים או כלבי גולדן רטריבר- יש משהו בסוג הזה שפשוט עושה לי את זה-כל כך יפייפיים!
&nbsp

 

[debby12]

כלבי גולדן רטריבר הם באמת irresistable

הכלבה שלנו היא מזן לא מוכר יחסית - לפחות באזור שלנו.

אז לפעמים אנשים שואלים אותנו אם היא גולדנית לבקנית

האמת היא שאחד מכינויי החיבה שלה הוא הלבקנית. אפילו הריסים שלה לבנים. אנחנו אומרים לה מדי פעם שכדאי לה לצבוע אותם אבל היא מתעלמת. במקום זה היא מכרסמת עטים, שאז צובעים לא את הרגליים בכחול עד שהיא נראית כמו דרדסית (רק בגדול....)

 

[פרפרי אהבה]

וואו, אפשר תמונה?

 

[debby12]

כן בטח - הנה שתי תמונות

היא לא במיטבה כרגע כי החום "גומר" אותה.אז היא קצת עייפה בתמונות.... חכי שיגיע הקור (עוד דקה וחצי

) ואז היא תתעורר לחיים

אין לי תמונת שלה כדרדסית עם דיו. היו לי הרבה בטלפון שהתפגר.

 

[פריZמה]

יפיפיית על מדהימה. וגם חייכנית ורגישה. הצליח לכם

 

[debby12]

תודה

היא בעיקר רגישה ו"נשמה", ובאמת אנחנו צוחקים שהיא אוהבת "לחייך" כשהיא מחזיקה את הפה פתוח.

היא הגיעה ממקלט לחיות שבו אחוזים גבוהים של המתות כי נגמר להם המקום כל הזמן (זה באזור כפרי)

ורק המחשבה על זה שהיא היתה בתור להמתה עושה לנו "חלושעס"... בתור חוויה מתקנת אנחנו מרבים לחבק אותה ולהתכרבל איתה. יש לה מין מיטת כלבים - כרית ענק כזאת עם צלעות. ברוב הזמן תקועה שם איתה גם איזו ילדה תורנית עם ספר/טאבלט שחולקת איתה את המרחב המרופד. בחורף יש איתן גם שמיכה

 

[אישה בחופשה]

כלב הוא עוד משהו שמצער אותי שהילדים שלי אינם

חווים כמו שאני חוויתי בילדות.
הסיבה העיקרית כי גרתי בסביבה שאפשרה כלב בחצר ועכשיו אני גרה בסביבה אורבנית.
- אני אוהבת את הכלבים הגדולים המעורבים. לא גזעיים. ממש לא אוהבת את הכלבים התוקפניים המפחידים (שאסור לגדל עפ"י חוק ועדיין רואים אותם לפעמים)
- בילדות היו לנו כל מיני סוגים. בעיקר עזובים שקבלנו מאיפשהו.
- נראה לי שהילדים כבר איבדו תקווה לכך שנגדל חיה פרט לזחלי משי.
- זאת עוד אחת מהסיבות שאין לנו בעל חיים, אנחנו לא נמצאים רוב היום בבית וגם נווסעים לשבתות ארוכות מחוץ לבית.
- אנקדוטות :
- פעם נשך אותי כלב פינצר. מאז גם הם נכנסו לקטגוריה של הלא אהובים.
- היה לנו כלב שידע לפתוח דלתות עם ידיות. בכל הסביבה היינו היחידים שנעלו את הבית כי זה הדבר היחיד שהיה משאיר אותו בחוץ

- לשכנים שלנו היתה כלבה אימתנית. היא נתנה ביס בבטן לכלבה שלנו

אני חושבת שזה היה מוות ראשון של חיית מחמד שלנו.
- הילדים שלי לא מורגלים בכלבים. לפני כמה זמן נכנסנו למעלית ואחרינו נכנסו אישה וכלב. הילדים נצמדו לפינת המעלית ואז האישה שאלה "אתם מפחדים?" אז הצעיר ענה בבטחון "ממש לא " . הופתעתי לטובה

 

[debby12]

ב'ונה - נראה לי שהכלב פותח הדלתות היה גאון

בהשראת יתר בני הבית

הרצח של הכלבה שלכם על ידי הכלבה של השכנים נשמע מזעזע

. ואחרי זה היא המשיכה לגור אצלם כאילו כלום? לא פחדו שהיא תהרוג גם איזה ילד?

אם אתם אוהבים אז אפשר חתולים - הם מסתדרים לבד בלי בעיה בעיקר אם יש שניים.

אצלי זה בהפוך - לא כל כך היו לי חיות בילדות אז עכשיו אני משלימה את החסר. אצל רמבו זה עוד יותר - לא היו לו חיות בילדות בכלל בשום אופן. וחשוב לו עקרונית לאפשר לילדות חיות אחרי שההורים שלו לא הירשו אף פעם - מה שהותיר בו חסך. בקצב הזה עוד מעט נגיש בקשת היתר לג'ירף או משהו...

אה - עוד אנקדוטה: גיסתי המתוקה אימצה כלבה לפני כמה שנים ("הסיכוי היחיד שלי לבת" כך גרסה - כי היו להם שני בנים). הכלבה הזו היתה "במקום" ילד שלישי שהיא רצתה ואח שלי פחות. זה לא הצליח למלא את החלל..... אז אחרי שנה וחצי הגיע ילד שלישי (ממין זכר כמובן) וגם יש כלבה. מה שכן - לגבי ה"סיכוי היחיד שלה לבת" היא צדקה בדיעבד.

 

[אישה בחופשה]

הכלב הגאון היה מאומץ

חבר של סבא שלי מצא אותו באיפשהו.
הוא הגיע אלינו בוגר ופותח דלתות.

את הכלבה של השכנים העלימו . אמרו שהעבירו לקיבוץ, אבל אני לא יודעת אם זה באמת היה נכון.
היא דווקא היתה גדולה, מיוחדת ואהובה עד לאותו היום......

האיש שלי גדל בבית עם חתול.
אולי יום אחד אסכים. בהמשך לסיפור על הגיסה- מאחר ושלושת בנים כבר יש לי אז זאת כנראה תהיה חתולה

 

[debby12]

אה - אה הגנים הגאוניים שלו הגיעו ממשפחה אחרת

באופן הפוך, לנו יש חתולים מפגרים. לגמרי

יש להם דלת כניסה לחתולים שמאפשרת להם להיכנס ולצאת לבד מהבית לגינה וחזרה. משהו בסגנון הזה: https://www.amazon.com/Trixie-Pet-P...=UTF8&qid=1471133009&sr=1-9&keywords=cat+door

הם משתמשים בה? זיבי.... במקום זה הם שורטים את הדלת-עם-הזכוכית של הבני אדם כדי להתחנן שיפתחו להם להיכנס ולצאת. אפילו אם מתעלמים מהם חצי שעה.... רק כשהמצב ממש נואש ובחוץ יורד שלג זוועה או ברד - אז באורח פלא הם משתמשים בדלת שלהם.

חתולים... רגילים שיש להם משרתים

 

[עדיקים]

סקר מעניין מאוד עבורי

בילדותי גידלנו כלבים בבית, גרנו בבית פרטי עם חצר. אמנם מרבית הכלבים חיו איתנו בבית אבל כשרצו פשוט יצאו וחזרו. היום זה כבר לא אפשרי גם למי שגר בבית פרטי ובטח לנו שגרים בבנין, זה מורכב הרבה יותר.
היו לי המון סוגי כלבים והיו גם המון סיפורי פרידה עצובים עם חלקם.
האהוב עליי ביותר הוא הלברדור, אמנם לא קטן אבל חברותי מאוד.
הילדה מבקשת כלב כבר חצי שנה, אמרתי לה לא לבקש יותר לפני בת מצוה, בינתיים יש קצת שקט. כשתבקש שוב אצטרך למצוא תירוץ חדש. בעלי ממש נגד, לדעתו בדירה אי אפשר לגדל כלבים, רק בבית פרטי. היא רוצה כלב מלטז.

 

[The Blue Fairy]

לגמרי החברה הכי טובה

כל החיים גדלתי עם חיות - בין אם זה כלבים, חתולים, אוגרים, תוכים
כשבעלי ואני עברנו לגור יחד החלטנו שנחכה עם הבאת כלב כי שנינו סטודנטים, עובדים - ובקושי בבית
רצה הגורל, ומצאנו גורה ברחוב שגדלה להיות אהבת חיי
כלבה מאושרת, מדהימה..שאין מי שרואה אותה ולא אומר לנו כמה היא יפה
&nbsp
כשאנחנו נוסעים לטייל היא אצל "סבא וסבתא" - או אצל ההורים שלי, או אצל שלו