פסח, מצה ומרור... <יצאתי ידי חובתי
>
לא ממש עושה הכנות. בנקיונות אני לא אלופה או מתעניינת במיוחד. אבל אמא שלי באה לבקר מה שאומר היא תסדר את כלללללללללל הארונות, בעיקר של הילדות. קומפלט עם לתרום בגדים קטנים, למחזר בגדים מוכתמים ללא תקווה, לתקן כפתורים וכל מיני מכנסיים שנופלים מהילדות, ולקנות להן מה שחסר. בקיצור - היא תכסה על הקטע הזה עבורי
נהיה אצלנו בבית - ככה זה תמיד. יש פה ליל סדר שני (של גלויות), שבו אנחנו לעיתים מוזמנים אבל אין לי מושג מה יהיה השנה.
אני אוהבת את פסח כי הוא החג של הצליאקיים - הזמן למלא את המזווה בשלל מזונות נטולי גלוטן במחיר של "בני אדם נורמליים/לא מצוליאקים". האמת שפעם זה היה הרבה יותר חשוב. היום כבר יש מוצרים רבים יותר ללא גלוטן גם כל השנה.
פסח בעיני הוא לא "מכה" אבל גם לא "שוס" במיוחד. אנחנו לא עד כדי כך מציינים אותו. יש מצות בבית כמובן, אבל לא רק. ואני אישית פחות או יותר אוכלת כשר לפסח כל השנה, בגלל הצליאק
.
מה שכן, ליל הסדר תמיד גורם לי להיזכר בבית סבא וסבתא וזה נחמד, וגם להכין חרוסת עם הילדות זה כיף.
לא יצאתי לחירות מהעבודה התובענית שלי. יצאתי לחירות מכל בחינה אחרת נדמה לי.