כל הכבוד ליוצרים../images/Emo58.gif
על האומץ שגרם להם להעז שוב (אחרי כבר לא מעט פעמים) ולהרוג דמות ראשית בעלת חשיבות, ואף כזו שחביבה על הצופים. וכרגיל, לעשות את המוות הזה לכאורה אקראי, חסר טעם ומיותר לחלוטין (סביר שריצ'ארד צדק ודניאל לא התכוון לירות, אז זה אומר שלא היתה צריכה להיות שום אלימות. הרי לדניאל גם לא היה אכפת להילקח בשבי ולחלץ אח"כ את דרכו בדיבורים). ואני לא מדבר בציניות, זה טוב מאוד שהמוות היה רנדומלי וחסר טעם. כי כזהו המוות לעתים כה קרובות, כמעט תמיד בעצם. סביר שבהמשך יתברר שהמוות הזה, כמו רוב המיתות בסדרה הזו, משרת איזו תכלית, לפחות ברמה העלילתית, וזה בסדר גמור. אבל ברמת הדמויות ועולמן, כמו שאמר דיימון השבוע, צריך שהמוות יכה בנו חזק ובעיקר שיהיה סופי (לוק הוא היוצא מן הכלל שמקבל חנינה, שוב מצורך עלילתי). איזה סופרת אחת (נדמה לי שזו היתה קוני ויליס, סופרת המד"ב הספקולטיבי) אמרה פעם שהמוות הוא אחד מהנושאים שהכי ראוי לכתוב עליהם בספרות. וכדי לעשות את זה כמו שצריך, צריך לתאר אותו כמו מה שהוא באמת... אירוע שבו הדבר שנקרא קיום מגיע למצב שנקרא סיום. מעבר לכל הספיריטואליזם והמיסטיקה היפים, שגם זה בסדר גמור, כשכותבים עלילה בפיקציה שיש בה שמץ של ריאליזם אמפירי ולו חלקי, אי אפשר להתכחש לאמת הזו, ולהמשיך להשאיר את הדמות בסביבה או להחזיר אותה לחיים אחרי שחצתה איזה סף הסביר של מוות. בדיוק השבוע ראינו את זה קורה לסדרה אחרת שעשתה את זה פעם אחת יותר מדי, הלא היא "גיבורים" שצועדת בשנים האחרונות לצד אבודים כדרמת מסתורין אחות, צעירה בשנתיים וכושלת במקומות שאבודים התאוששה והתקדמה. שם סיימו השבוע עונה שלישית בטוויסט שנועד לרמות את המוות (וגם את איום האבטלה שריחף לרגע מעל שחקן או שניים) פעמיים, אבל היה כ"כ מופרך ומוגזם בפעם המי יודע כמה, שגבות התרוממו וליטרים של דיו אינטרנטי כבר נשפכו בכתיבת תגובות זועמות. התחמקויות מהסוג הזה הן פשוט wishy-washy מוחלטות, אם לצטט את הרלי, וכל הכבוד ליוצרי אבודים שהם חכמים קצת יותר מכדי להתדרדר לזה.