שרשור קיטורים!!

רע לי נורא

אני עדיין חולה וחלשה וקשה לי לנשום.
הבוקר נפגשתי עם המדריכה שלי. אלוהים, כמה כוח צריך בשביל המפגשים האלה. אין לי כוח לכל הזיבולים, שתהיה בריאה. כל שנייה עושה לי פרצוף ממשהו אחר ומקשקשת לי במוח ונעלבת לי משטויות, כמו שדעתי הייתה מוסחת ולא שמעתי משפט (אחד מני מיליונים, המוח שלי כבר מצנזר) שאמרה והיא נפגעה כאילו בעטתי בה. ואני מרגישה כל כך לא נעים שעומדים לנזוף בה בגלל כל הסיפור שהיה איתה, אבל אני לא יכולה יותר. כמה שאני מנסה ואוהבת אותה והיא אותי - אין לי כוח. ולא מתאים לי החוסר דיסקרטיות שלה. והרכלנות. והחטטנות. והאנרגיות המטורפות. אין לי כוח. וזה שאני צריכה להיות ה"מטפלת" שלה... נו באמת.
ואין לי עבודה.
וזה אומר שגם אין לי כסף.
ואיילה שלי, אוי, איילה שלי
אני מרוסקת, כבר אין לי מילים. ואסתר (המדריכה) כל כך לא אמפתית לזה, ישר מנסה "להוציא" אותי בלי לתת לי להתאבל בכלל וזה מזכיר לי שאימא שלי (להבדיל) הייתה סותמת לי את הפה כי "אין לך שום סיבה, אפשר לחשוב מה קרה". אז יש לי סיבה טובה מאוד, ואני לא אתן לאף אחד בעולם הזה לשלול לי את הזכות הלגיטימית לכאוב ולהתאבל!!!!!!!! אפשר לתת לי יד ולנסות להוציא אותי, אבל כשאני אומרת לך די, זה עוד לא הזמן, תניחי לי!!! אל תמשיכי לזיין לי ת'שכל עם "הכול לטובה" סעממממ.........
והחולשה הזאת. מה יהיה עם החולשה הזאת.
והדיכאון. אין לי חשק ואנרגיות לכלום. בלי מדריכה אני באמת לא עושה כמעט שום דבר.
אין לי כוח אפילו לעודד אחרים.
ואני פוחדת כל כך.
פוחדת כל כך.
 
וחוץ מזה התקלקלה לי המדפסת ומה זה אין לי

עכשיו כסף לתקן (מי מתקן היום מדפסות בכלל? קונים חדשה) או לקנות ואני חייבת מדפסת. אינעל העולם.
 
זורמים לי רעלים בדם


הכול חוקי למהדרין, ועדיין.
איכס.
אבל לפחות ככה אני לא ארגיש את מה שאני לא רוצה להרגיש.
איילה
 

מירב189

New member
רוצה כבר לקבל תשובה חיובית ממרכזת הקורס

מדריכה שיקומית לפגועי נפש שעברתי את השלב הראשון של התהליך להתקבל לקורס ואז אני נכנסת לשלב השני שהוא דינמיקה קבוצתית והוא הקובע אם אני מתקבלת או לא.
מצד אחד מתנחמת בזאת שהסכימו לוותר לי על האבחון התעסוקתי "מעברים" שהיא מכינה של שלושה חודשים, בגלל הכריזמה שלי והדבקות במטרה, אבל לחכות 10 ימים עד לקבלת תשובה לאחר ישיבה של הפורום של הצוות של הקורס ואז יודיעו לי אם אני עוברת לשלב הבא.
לפעמים מצליחה לחזק את עצמי וזה טוב, אך לפעמים בגלל ההמתנה הממושכת גורם לי לאי ויסות רגשית עצמית ואז נכנסת קצת לפחדים, מה יקרה אם לא אתקבל לקורס וזה מתסכל, כי זה מה שאני רוצה לעסוק בחיים ואין לי משהו אחר שאני רוצה ולכן המשקל הוא גבוה, אבל מאמינה בתוכי שיקבלו אבל יש חרדות.
גם החרדה משינוי איכות חיי, העברה ממצב אובדני וניצחתי את המחלה הרדיפה וכעת אני בלי תרופות, אבל קבלה של מציאות חדשה, השינויים לקבלת את החדש מקשה עלי.
כי בילדותי לא נתנו לי בטחון, לא העניקו לי אהבה אמיתית וכנה אלא בייסורים רבים ותוך רצח אופי והרס עצמי ונידוי של כל משפחתי כלפי ולכן במצב רגיל יש לי בטחון עצמי, אבל במצב של אי ודאות, שינוי ברמת החיים ובתפיסת החיובי בשינוי הסטטוס החדש, מקשה עלי וגורם לי לרגשות עצמות, אך מצליחה לעתים להרגיע בין לבין, אבל רוצה קבל להתאזן ויהיה יציב כל הזמן.
מאמינה שיקבל כבר טיפול פסיכולוגי במרכז לבריאות הנפש, יהיה בסדר כי אקבל תמיכה והבנה למצב הנוכחי החדש.
מחכה לפגישה ביום חמישי לפסיכיאטר החדש שמחליף את הפסיכיאטרית שלי, עדיין לא יודעת אם הוא יהיה טוב, אבל יש תחושה שכן.
רוצה שמישהו ישמע את הפחדים שלי מהשינוי החדש, כדי שאוכל לאזן ולווסת את עצמי.
גם רוצה חברים בריאים, כי אני כבר בריאה ללא תרופות ונמאס לי להיות הפסיכולוגית של כולם, זה טוב לתמוך אבל לא בצורה אינטנסיבית וכאשר הם נמצאים בשיא החושך שלהם, זה נותן להשאב לתוך זה לצערי.
לכן, מקבלת את השינוי החדש, אבל יש קשיים, מאמינה שעוד אקבל את התמיכה ואוכל גם להתמודד עם עצמי בעזרת הכוחות הפנימיים שלי לאזן את עצמי.
טוב חפרתי, תודה על הקריאה.

בהצלחה בשינוי איכות חיינו,

מירב

 
למעלה