אמרת קיטור-אמרת haych
אז היום עזבתי את העבודה ואת האנשים שרובם ליוו אותי בשלוש השנים האחרונות. הרבה דמעות זלגו היום...
כל התקופה האחרונה הייתי מבואסת בגלל הדרך בה דברים הסתיימו. דרך שבסופו של דבר יצאה אופטימלית מבחינתי, אבל גרמה לי לעזוב עם תחושה מגעילה.. וקשה לי לחשוב על לעזוב את העבודה, כי אני כ"כ אוהבת את האנשים (את העבודה לא...) ובשיא הצניעות-אני מעולה במה שאני עושה והתפקיד שלי הוא אחד התפקידים המרכזיים ביותר. אז הייתי דמות מאוד משמעותית גם מבחינה מקצועית וגם מבחינת הצוות, ואני משקשקת מהמחשבה של להגיע למקום שבו ידעתי את העבודה בעיניים עצומות וכולם העריכו אותי, למקום של החדשה, שלא יודעת מה מצופה ממנה, עושה פשלות וחסרת בטחון. אני אוהבת את המקום הבטוח הזה (כמו רוב האנשים אני מניחה...) ואני מאוד חוששת מהלא נודע. אין לי מושג איזו עבודה לחפש ואני מאוד מפחדת שלא אמצא (או שלא אמצא מספיק מהר)- ואז יש את הפחד הכלכלי. חוץ מזה שאני בן אדם שאוהב להיות פעיל ואני יודעת שבהתחלה אני אתחרפן בבית. ואם אני אעבור את שלב ההתחרפנות-אני פשוט אשאב לתוך הבטלה ולא יהיה לי כח לעשות כלום, כולל את המטלות של הבית. ואז אני ארגיש רע עם עצמי שאני לא עושה כלום-אבל גם מחר לא יבוא לי לעשות כלום.
ואני בכלל תכננתי לעזוב את העבודה רק כשא' ימצא עבודה בצפון, ומה אם עכשיו הוא ימצא (אינשאללה) ואני שוב אצטרך לעזוב מקום עבודה?
חוץ מזה שיש לי מלא חששות מהטיול שלנו לאיסלנד. יש שם הר געש שעומד להתפוצץ ואני מפחדת שזה יקרה ממש עכשיו ויפגע לנו בטיסה, או שזה יתקע אותנו שם ולא נוכל לחזור (לא שאני ממהרת לאנשהו, אבל לא' יש עבודה...). וההר הזה גם משבש לנו תוכניות לטיול כי נסגרו כבישים שמגיעים למקומות מדהימים. ובחיים לא עשיתי טיול ברכב, שאת לא יודעת איפה תסיימי את היום הבא. אני רגילה לטיולים באוטבווסים עם מסלול מובנה. אז זו הרפתקאה חדשה, אבל לא בשביל קונטורול פריקס... אני יודעת שזה צרות של עשירים אבל אני מאוד חוששת מזה שנתברבר ויתחרבש לנו הטיול.
אבל הבאסה העיקרית שלי היא באמת סביב העבודה. הגעתי הביתה-וכבר ניהתה לי ריקנות כזאת, רק מהמחשבה שלא אחזור לשם יותר...
