בכי והתקפי זעם
הי פצפונת אורז, ראשית, אני ממליצה מאד על שני הספרים של אלטה סולטר - "התינוק יודע" ו"גם הילד יודע" (מיועדים לגילאים שונים), עם הסתייגות קטנה. חשוב לקרוא אותם לא כ"תורה מסיני", להבין את העקרון שמאחורי הגישה שהיא מציגה ולאו דווקא להקפיד על כל הפרטים (היא קצת קיצונית לפעמים בהמלצותיה, למשל לגבי המנעות ממה שהיא קוראת "דפוסי בלימה", אני דווקא כן בעד שימוש באמצעים מרגיעים לפעמים, כמו הנקה או מוצץ). שנית, כשהבן שלך כועס או בוכה אין שום מניעה לחבק אותו, השאלה היא מה "רוח הדברים". חשוב קודם כל לשקף לו את הכעס/עצב ולחבק באופן שמאפשר את הפורקן שבבכי (על כך יש הרבה פירוט בספר) - לשדר "אמא כאן איתך", אך מנגד לא לוותר על עמדה נחושה בנוגע להתנהגות, כפי שציינתי - בכי כן, זריקת חפצים לא (למשל). התעלמות מהבכי יכולה להועיל בטווח הקצר, יש ילדים שכשמתעלמים הם אכן מפסיקים לבכות, אך השאלה היא האם הילד אכן התמודד עם התסכול, הרגיש שמישהו מבין אותו ומכיל את רגשותיו? חומר למחשבה... שרית.
