שיר מאת טשרניחופסקי לכל ילדי השמש
לנכח פסל אפולו / שאול טשרניחופסקי/ נכתב בשנת 1839 באתי עדיך, אל נשכח מעולם, אל ירחי-קדם וימים אחרים מולך על זרמי בני אדם רעננים, משברי-אונם בשפעת עלומים! אל דור אדירים ונפילים בארץ, כובש בזרועו גם גבול שוכני רמים למושב גבורים בבניו בעטרת עלי-דפנה על מצחם הנאה, רודה באליליו ונדמה להמה. לשית נוספות על סוד מושלי תבל, דור אל בארץ, שכור שפע החיים, נכרי לגוי חולה ולבית הכואבים. אל-נער, נאדר, רענן, כליל-יופי, חולש על שמש ומסתורי- חיים בערפילי השירה ובגנזי-גוניה, בים הניגונים באלפי גלימו, אל גיל החיים בכל עשרם והדרם, תקפם וצפוני משכיות גוניהם, באתי עדיך – האם הכרתני? הנני היהודי: ריב לנו לעולמים!... ממי-אוקינוס בין חלקי יבשת תהום הרובצת ביננו ינצר למלא עד פיה בשאונם והמונם. שחקים ורחב ערבות הן קצרו מהשתרע במפרץ, המפריד תורת אבותי מדת מעריצך, עיניך הרואה בי! יען הרחקתני לכת מכל אשר היו לפני ואחרי בנתיב יתע אדם בן-תמותה – הנני הראשון לשבים אליך, רגע בו קצתי בגסיסה לדורות, במועד בו אשבור אזקי הנפש, נפשי החיה, הדבקה בארץ, זקו העם – אלוהיו זקנו עמו! רגשות נצמתים בידי חדלי-אונים קמו לתחיה ממסגר מאת דורות. אור-יה לי! אור-יה לי! בי קורא כל גרם, חיים, הוי חיים! כל עצם, כל עורק. אור-יה וחיים! ואבוא אליך. באתי עדיך, מול פסלך אקודה, פסליך – סמל המאור בחיים, אקוד, אכרעה לטוב ולנעלה, לאשר הוא נשא במלוא כל העולם. לאשר הוא נהדר במלוא כל הבריאה, לאשר יש מרומם בסוד-סודות היצירה. אכרע לחיים, לגבורה וליופי, אכרע לכל שכיות-החמדה, ששדדו פגרי אנשים ורקב זרע אדם, מורדי החיים מיד צורי שדי, אל אלוהי מדברות הפלי, אל אלוהי כובשי כנען בסופה – ויאסרוהו ברצועות של תפילין...
לנכח פסל אפולו / שאול טשרניחופסקי/ נכתב בשנת 1839 באתי עדיך, אל נשכח מעולם, אל ירחי-קדם וימים אחרים מולך על זרמי בני אדם רעננים, משברי-אונם בשפעת עלומים! אל דור אדירים ונפילים בארץ, כובש בזרועו גם גבול שוכני רמים למושב גבורים בבניו בעטרת עלי-דפנה על מצחם הנאה, רודה באליליו ונדמה להמה. לשית נוספות על סוד מושלי תבל, דור אל בארץ, שכור שפע החיים, נכרי לגוי חולה ולבית הכואבים. אל-נער, נאדר, רענן, כליל-יופי, חולש על שמש ומסתורי- חיים בערפילי השירה ובגנזי-גוניה, בים הניגונים באלפי גלימו, אל גיל החיים בכל עשרם והדרם, תקפם וצפוני משכיות גוניהם, באתי עדיך – האם הכרתני? הנני היהודי: ריב לנו לעולמים!... ממי-אוקינוס בין חלקי יבשת תהום הרובצת ביננו ינצר למלא עד פיה בשאונם והמונם. שחקים ורחב ערבות הן קצרו מהשתרע במפרץ, המפריד תורת אבותי מדת מעריצך, עיניך הרואה בי! יען הרחקתני לכת מכל אשר היו לפני ואחרי בנתיב יתע אדם בן-תמותה – הנני הראשון לשבים אליך, רגע בו קצתי בגסיסה לדורות, במועד בו אשבור אזקי הנפש, נפשי החיה, הדבקה בארץ, זקו העם – אלוהיו זקנו עמו! רגשות נצמתים בידי חדלי-אונים קמו לתחיה ממסגר מאת דורות. אור-יה לי! אור-יה לי! בי קורא כל גרם, חיים, הוי חיים! כל עצם, כל עורק. אור-יה וחיים! ואבוא אליך. באתי עדיך, מול פסלך אקודה, פסליך – סמל המאור בחיים, אקוד, אכרעה לטוב ולנעלה, לאשר הוא נשא במלוא כל העולם. לאשר הוא נהדר במלוא כל הבריאה, לאשר יש מרומם בסוד-סודות היצירה. אכרע לחיים, לגבורה וליופי, אכרע לכל שכיות-החמדה, ששדדו פגרי אנשים ורקב זרע אדם, מורדי החיים מיד צורי שדי, אל אלוהי מדברות הפלי, אל אלוהי כובשי כנען בסופה – ויאסרוהו ברצועות של תפילין...