חזון נביא האשרה .שאול טשרניחובסקי
אשר חזה ביום שחוט אליהו והאנשים אשר אתו את נביאי הבעל, ארבע מאות וחמשים איש, אל נחל קישון וימלט אל עמק יזרעאל. ותהי עליו הרוח וינבא בעמק: עדים אתם לי, התבור הבודד ורכסי הכרמל המכחילים מימיני, הרי גלבע, הרי מלכים, וגבעת המורה, מורמה מגבעות. יהיה חזוני לאחרית-הימים, ינצרנו חיק העמק הגדול, ערוצי נחלים על מדרונות גבעות. לאחר יובלות תגלנו הכנרת, שפועי רמות ברוכי -שמש. ללאם יקום חלומי שמור, למעפילים מבניכם תעודתי אנחילנה. אל תאמרו, השוחטים: שחטנום, אבדו עובדי-הבעל, נכחדו. הנה הקהה הקהיתם מאכלותיכם, פגומות חרבותיכם מרב שחיטה, ולו לא תוכלו, כי לא בכחכם הוא. הוי, הוי, כהני יהוה אלהים, צאו וחשבו, חקרו ותמצאו: מתי ימלך אדני לבדו במאמר-נביאיו ותורת-כהניו ברתוקות ברית-דוגלים בשמו, אם לא לכשתשרשו מן הארץ ותתלשו כהתלש היבלית מן הקרקע. וחקותם חקות, וגדרים וסיגים למעשר ותרומה באפס תנובה; הלכות-קדשים תעמיקו תדרשון - ועולותיכם וזבחיכם לא תקריבו; דיני שבתות ומועדים תגבירו, כי ידיכם מעבודה ומעשה שבתו; אחרים יחרשו - ואתם תאכלו; נכרים ירעו - ואתם תשבעו; זרים ישבו - ואתם תשבו. במסגרות סעיפיכם לחייו של אדם לפני אלה אלהיכם תצדקו בבלי קרקע ובאפס עבודה, באין מדינה וממשלות עם. ושכחתם את הבעלים ונכרתו מפיכם, מפי זרע-זרעכם, ולא יזכרו. בעל-פעור המפרה למפלצת יהיה, ובעל-זבוב לשמצה ושנוא אדם. חי אני אם לא תצאו מחפשים נתוצות-מזבחותם בכל הארץ ופליט אבנים משרידי-במותיהם על גבעות דבוהות ואת כל תל-חרבות ותחת כל עץ עתיק ורענן. ביום פקדי אתכם עליהם תתרפקו. הוי, הוי העמק הגדול והפורה, אשר ברכו בעלים כליותיו, עמק יזרעאל, עמק קדומים! כמלוך עליך יהוה - תֵּשָׁם, ובעבדך לצלוב ירבו חרבותיך, ובצל נביא המדבר יכסוך בצות, מארה לחיה וקללה למתים בך; בשרידי-חוותיך ישרץ מתעב-גוי, בנקיקי ההרים הסוגרים עליך. עד בא יבוא דור-מעפילים, חלוצי-הגולה וחולמי פדותך, והייתי להם לאלהים, אני בעל-עמק, אדון-הקרקע, אדני העמק. ועלתה קטרתי - עשן גללי-גמלים, בֹּשֶׂם אדמה תחוחה במחרשה, ניחוח ערמות קש מזהיב ויבש מתחת לטרבל ומבין מוריגים; וריחה של נשובת קלת-כנפים בשעת ההרקדה ובנפה בנפות והבל רפתים על זבלן וחלבן. ירבצו שדות עיפים ממשא- מעניותהרות לדגן ולחציר; פרות-אדירים תגעינה למשגלן, פר אסור בברזליו אל חח בשפתו, בורץ ברב-אונו, כבד-זרע; שוש תשיש הבחורה אל הריון-מעיה ותגל בגיח בניה מתוכה. כל מקום יעדר וישׂדד - מזבחי, ואשר יזרע וייֻער - במה לי. ואשרק לאחי אשר בשפלה, לבעל-שרון בכליל זמורות גפנו, המחיך בין עצי-הדר והדסים ותועה בכרמים שִׁכּוֹרִים מחמר; ולבעל-הר אחי על צלעות ההרים, במשתלות, שנתעו בין טרשים ואבנים, הוא גרב קדש הרי יהודה ואפרים. כי ציון במעדר תפדה ושדיה בעבודה, כברכת אל חדש בעל-עמק. תל-אביב 1933