רשימות ואסתטיקה
השיר שכתב דתן הוא רשימת תאורי הקיץ המגיע, והכך הוא מעביר בצורה נהדרת את יפי העונה (והתפתחותה). המשֻתף והמאחד את אברי הרשימה הם הזמן והדובר, ולא איזו אחדות עלילתית או מעגליות רעיונית, אשר הן יכולות להיות נחמדות, אך בשום אפן לא מחֻיבות המציאות. הרי העולם בנוי מדברים שונים זה מזה, והמאחד אותם הוא המצאותם בנקֻדת זמן מסֻימת, ובעיני מתבונן אחד, ולא איזו אחדות קוסמית, למען השם, אנו פוליתאיסטים, גם אם בגשה פנתאיסטית. נתן כמֻבן למצא דמיון בין הדברים, אך לדעתי הקשר המצוי בשיר בין אבריו, הוא ההשתנות שגורם הקיץ (ואפילו: ההתכוננות), מספיק בהחלט, ואף ממחיש במיֻחד, כאמור, את יפי העונה. מלכי אכד (או ליתר דיוק, סופריהם), היו כותבים רשימות ארֻכות של דברים שונים בעולם: צִפֳּרִים, בהמות, נהרות, עצים, דגנים, הרים, ועוד ועוד. החוקרים היו סבורים שנים רבות שמדֻבר בלא יותר מאשר לקסיקונים, והשתמשו בממצאים הנהדרים כדי ללמֹד על חיי התקופה. אך בעקבות גלויים נוספים התברר שרשימות אלה אינן לקסיקונים, כי אם שירה. איך? פשוט מאד: התגלתה רציפות התפתחותית-סגנונית בין הרשימות הללו לבין מזמורי החכמה, וכן טקסטים המתארים את הרשימות בתור שירה (כך מתפרש טקסט כמו מלכים ה 12-14). מתברר כי המשורר נסה להשתלט על הגוון הנמצא בעולם באמצעות רשימות אינסופיות של התופעות אותן הוא תאר, ולא משנה אם מיחסים לרשימות משמעות מאגית או רגשית בלבד. הז'אנר לא הסתים כמבן עם שלמה המלך, ומוצאים שירי רשימות עד וכולל ימי הבינים. כשנחשפתי למידע זה פניתי מיד לבצע את מה שמשמן רציתי ולא העזתי - כתבתי רשימת תופעות חֹרף ספציפית - כלומר: לא רק התופעה, אלא גם המקום בו היא מתרחשת. למה לא העזתי קֹדם? חשבתי, כמו דתן, שרשימה חסרה אחדות, אשר האסתטיקה מחיֶּבֶת. למה תמיד רציתי? כי היא לא. לדעתי מה שקרה כאן זה שדתן, המשורר הנפלא, קָרַב לאמת, אך הקונבנציות הרתיעו אותו לפתע. מזל שלפחות כתב את השיר, לפני שהן השתלטו עליו כליל. תודה דתן, והוסף לכתֹב לפני ההתלבטות, כאשר עשית.
