אמא של קשת
New member
שרשרת פנינים
באחד מסופי השבוע שבתאי שיחק בוילון, דוד שלו (אחי) ראה אותו בפעולה וקרא לו ´מחבל´. השבוע בעודי מבשלת, שבתאי הגיע לצנצנת המלח, פתאום אני שומעת את קשת קוראת: "חָבֶּל, חָבֶּל!"
בזמן האוכל קשת איבדה את המזלג שלה (היא הניחה אותו על השולחן ושכחה...), היא שואלת אותי: איפה לֶג? אני עונה: ליד הצלחת. היא לא רואה. אני אומרת: תסתכלי סביב. בסופה האבידה נמצאה. אחרי דקה היא עושה ספירת מלאי, זאת הצלחת שלה, זאת של שבתאי, ואיפה שלי? היא שואלת: איפה לָחַת שֶ אמא? אני מתמהמת עם התשובה (כי אני בשוק, הצלחת על השולחן כמו שאר הצלחות, מה, היא לא רואה?), אז היא מכריזה/שואלת: תַבִיב? לקח לי זמן להבין מה היא אומרת, אני מנסה לחשוב איך הצלחת הגיעה כ"כ מהר עד ת"א. בסוף הבנתי...
היא נזכרה פתאום בשיר ´אצא לי השוקה´, והתחילה לשיר אותו, זה הולך בערך ככה: חתול - מיאו מיאו מיאו, כלב - האו האו האו, תרנגול -???-, אמא, תרנגול, תעשי, תעשי. (כאן מגיע תורי, וחוזר חלילה).
שמנו לק (אני שונאת לגזור ציפורנים, לשים לק זה חצי נחמה), גמרנו לשים לק, שמחנו, התרגשנו, השווצנו, עשינו פפפוווווו. אני מכניסה את הלק למגירה, קשת נעלמת וחוזרת בריצה עם הבובה, והוראות פשוטות: "לק בובה".
תחרות מי נרדם ראשון. מכירים את המשחק הזה? אצלנו חולים עליו. אנחנו משחקים בו לעיתים קרובות. קשת מפסידה באופן קבוע, ובכל זאת היא אינה מתייאשת. אבא מוביל בראש, אני לא הרחק מאחוריו, שבתאי לקראת הסוף אבל קשת מפסידה כמעט בקביעות. ובכל זאת, זה אחד המשחקים האהובים עליה. (לכו תבינו
)
