שרשרת קיטורים על הבעל

[ליאור של חנה]

שרשרת קיטורים על הבעל

לא יודע אם צריך שרשרת מיוחדת לזה אבל מאחר וליגו טענה שזו הסיבה לא להביא לכאן את הבעל... אז חשבתי תהיה פינה לקיטורים היא אחרי מספר ימים תזרק אחורה ואז יש שתי ציפורים במכה גם הוצאו הכעסים והקיטור גם הבעלים יוכלו להצטרף לכאן עוד כמה ימים ולא ידעו איזה סערות החמיצו במחשבה נוספת, כנראה שמילואים כמקום להוצאת קיטור זו המצאה ממש לא גרועה ליאור

 

[שירלי של תומר]

מאיפה להתחיל../images/Emo35.gif../images/Emo35.gif../images/Emo35.gif../images/Emo35.gif

האמת, אין לי מה לקטר. אני לא סתם אומרת ולא סתם משוויצה אבל זכיתי בגדול (ות´אמת שלא מגיע לי). זכיתי בבעל נפלא שאני מרגישה ובטוחה בכל דקה שהילדים ואני במקום הראשון אצלו וכל שחשוב לו הוא רווחתנו הפיסית והנפשית. בעל אוהב, משקיע מעל ומעבר (אין לי מושג איך הוא לא מתמוטט) ונותן כל מה שהוא מסוגל ועוד קצת

ניצלתי את ההזדמנות להגיד לך אילן תודה ענקית ושאני ותומר אוהבים אותך הכי בעולם כי אתה אדם נפלא, בעל נפלא ואבא נפלא

ואגב, אתמול בעקבות הודעתה של זו ללא השם דיברנו אני ואילן על התקופה של החודשים הראשונים אחרי הלידה ועל הריבים והתקופה הקשה שהיתה אז. שנינו לא יכולנו למצוא סיבה למה רבנו. אילן היה נפלא ועשה לא פחות ממני, אין שום סיבה אוביקטיבית לתלונות מצידי. גם אני הייתי בסדר גמור. הגענו למסקנה שפשוט המתח, הלחץ והדאגה מלהפוך להורים, חוסר השינה ואצלי אולי גם הורמונים פשוט יצאו אחד כלפי השני וזה יצא לא טוב. אבל כמו שנדמה לי ליאור אמר וגם גאיה, כאשר היסודות איתנים אז המשבר הזה חולף ואנחנו יוצאים ממנו רק מחוזקים יותר. וסליחה ליאור, שאני מנצלת כל הודעה שלך לצרכי האישיים הנלוזים

 

[מיכל של עומר ויובל]

אז נהפוך את הכותרת ל"שירי הלל לבעל"

אקדים ואומר, שהבעל שלי הוא זן נדיר

. מתחלק איתי בעבודות הבית ובמטלות הקשורות לילדים. לעיתים קרובות הוא אפילו עושה יותר ממני. וזה בנוסף לעבודה מלחיצה ולימודי ערב.

אני חושבת שהעובדה שעומר ויובל הם תאומים דווקא הועילה להם מהבחינה של "זמן אבא", בגלל שמההתחלה הוא נאלץ להשקיע בהם יותר מאבות רגילים. לא שאבות רגילים אינם חס וחלילה משקיעים בילדים, אבל אצלנו זה היה צורך שאי אפשר בלעדיו. מההתחלה הוא היה צריך לחתל ולטפל ולהאכיל ולקום בלילה. זה נתן לו המון ביטחון איתם וקיבע את העובדה שאבא צריך לחזור מהעבודה לפני ההשכבה שלהם (ואני מכירה כ"כ הרבה אבות שנורא נורא אוהבים את הילדים שלהם, אבל מה לעשות, חוזרים הביתה אחרי שהם כבר הלכו לישון ומפסידים כ"כ הרבה

). בהמשך למה שכתבה שירלי על מריבות, רוב המריבות והוויכוחים שלנו סובבים סביב העייפות או שנוצרים בגללה. קשה לתפקד כשעייפים, ולו יש נטייה להיות כועס ומתפרץ כשהוא עייף, וזו תכונה שבכלל לא מתאימה לו ובהתחלה ממש לא ידעתי איך לאכול את זה. מכיוון שהילדים שלנו עדיין לא ישנים רצוף כל הלילה (למעט שני הלילות האחרונים

, שאמנם התחילו מאוחר ונגמרו מוקדם, אבל היו שלמים), אנחנו עדיין במצב עייפות תמידי והמריבות תמיד נמצאות שם, בזווית העין. וצריך להיזהר וצריך לחשוב לפני שמדברים ולי זה נורא נורא קשה. הקיטור העיקרי (ואולי היחיד) - מה שאני קוראת "נפילות אישיות". הרי כבר כתבתי כמה הוא נהדר ועוזר ויודע הכל, ולמדתי להסתמך עליו ורף הציפיות שלי גבוה. ואז פתאום, בלי הודעה מוקדמת, נופלת לו האישיות והוא עושה דברים טפשיים בלי לחשוב עליהם, או שפתאום מצפה שאני אגיד לו כל דבר ואראה לו כל דבר. מזה אני משתגעת. ואחר כך מה התירוץ? "למה לא אמרת/הראית/הסברת לי?" אתה כבר ילד גדול, עם מוח שבד"כ מסוגל להוביל אותך לא רע בכלל למסקנות הנכונות. מה קרה פתאום? מה עוד? אמא שלו. אבל מה חדש?

 

[מיכל של הדר]

אז גם אני אשבח את עמרי וגם אתן לו

לקרוא את מה שכתבתי..... בהודעה לאלמונית כתבתי שהיו לי ציפיות נמוכות מעמרי לפני הלידה ולכן לא התאכזבתי, הציפיות הנמוכות נבעו מסיפורים של חברות על בעלים לא תומכים וגם בגלל הרקע המשפחתי של עמרי שהלחיץ אותי. אבל עמרי התגלה כאבא נהדר, עמרי הוא עדיין ילד בנשמתו ולכן מתחבר להדר ב100%, הוא גם מתקתק את כל סידורי הבית (מה שאני שונאת), יש לו את האחריות שלו לאמבטייה והכנת בקבוקים והכי הכי כייף הוא שהוא כל הזמן אומר לי כמה אני אמא נפלאה וכמה הוא מאושר מאז שיש לו את הדר, כמו כן נוצר לנו "הווי הדר" - כל ערב לפני השינה אנחנו מדברים עליו ומחקים את התנועות שלו.... לגבי הקיטורים - מפריע לי שהוא אסטרונאוט ולא זוכר דברים בסיסים כמו איך לשים את הסלקל על הגלגלים, מפריע לי שהוא עדיין לא התאפס שלהדר יש זמן תינוק ואי אפשר לתת לו לחכות, לאמבטייה למשל, כאשר הוא בדיוק צריך לדבר בטלפון, כמו כן קשה לי לוותר על שליטה מוחלטת ולכן שאנחנו ביחד עם הדר אני כל הזמן מעירה לו הערות, "איך להאכיל אותו", "איך להסיע את העגלה", "להיזהר מכל מיני דברים" ועמרי מתעצבן ולכן הוא הכי הכי מוצלח עם הדר כשאני לא בסביבה....

 

[ריטה1]

וכמו שאמר קושניר:

גברים הם ציידים ונשים מלקטות, תרגום: אנחנו מסתכלות מסביב אוספות אינפורמציה ואז פועלות/מפעילות ולפעמים גם כמה פעולות ביחד. הם צריכים להנעל על מטרה אחת בלבד. הם לא יודעים לקרוא את השטח (אלא אם כן הם בניווט/טיול ג´יפים), הם עושים!!!ולפעמים גם זו דרך נכונה. אגב, ההצגה של קושניר "לחנך את איש המערות" מי שעוד לא ראה, לרוץ!!!

 

[ליט אמא של תומר]

גם אני בצד המשבחים

ליאור אבא מ-ד-ה-י-ם הוא נהנה כלכך להיות עם תומר ומבלה איתו המון זמן עכשיו שהוא התחיל לחזור מוקדם הם הולכים מלא לים רק שניהם ומטיילים בפארק . הוא מצליח להרגיע אותו יופי גם בלי ציצי ובגלל שהוא טיפוס הרבה יותר שלו ורגוע ממני הוא גם יודע לקחת את הדברים בקלות לפני שתומר נולד היה לו נורא קשה לקום בבוקר עכשיו הוא רק שומע ציוץ הוא קופץ באמת שלא ציפיתי שהוא יהיה כל כך נפלא נכון שקצת קשה לו לעשות שני דברים במקביל או לחשוב על שני צעדים קדימה ( כל יום אותו סיפור באמבטיה - הם מסיימים ואז נשמעת השאגה מ-ג-ב-ת ! כאילו מה כל כך מסובך לזכור להביא איתך מגבת לאמבטיה .. או הטלפון שאני מקבלת מהגן חיות ביום חופש שהוא נשאר עם תומר שהוא לא ציפה שיהיה כל כך חם באחת בצהרים ונראה לו שתומר קצת סובל ( טוב אמצע אוגוסט אמצע היום למה שיהיה חם באמת ? אבל בסיכום כללי הרבה הרבה מעל ומעבר לציפיות שהיו לי והלוואי שימשיך ככה

 

[מיכל של הדר]

גם אצלנו תמיד, אבל תמיד , נשמעת

השאגה "מגבת"....איך זה שאני בפעמים המעטות שעשיתי אמבטייה מעולם לא שכחתי מגבת והוא עם וותק של כמעט 9 חודשי אמבט יום יום עוד לא זוכר שאחרי שמכניסים את הילד לאמבטייה מתשיהו גם מוצאים אותו וצריכים מגבת....

 

[סיגל של שגיא]

מז זה צריך להיות../images/Emo35.gif../images/Emo70.gif

"בעל"

למה

למה המילה הזו

אני מוחה נמרצות

תשונה המילה ל"בן-זוג" לאלתר

 

[שירלי של תומר]

"בעל בעל בעל בעל בעל....." ../images/Emo6.gif

סתאאאאאאאאאאאאאאאאאאם

 

[סיגל של שגיא]

אל תתחילי איתי.מספיק ויתרתי בעניין

קטש

 

[שירלי של תומר]

../images/Emo25.gif

 

[חנה של ליאור]

כפי שאת רואה אני לא משתמשת

במילה הזאת, למרות שאני חושבת שזו סמנטיקה וזה לא מה שמשנה את מערכת היחסים בין בני הזוג.

 

[סיגל של שגיא]

"בעל", לגבי, זה הרבה יותר מסמנטיקה,

אבל אתם יודעים את עמדתי לגבי המילה הזו...

 

[חנה של ליאור]

האיש שלי קורא פה מידי פעם ../images/Emo3.gif

אז זה הורס את כל ההנאה בקיטורים... האיש שלי הוא איש מקסים. תמיד היה שותף בכל התנהלות הבית וגם כיום זה לא שונה. כמובן שיש תפקידים "של אמא" ותפקידים "של אבא" אבל זאת בדיוק מהות השיתוף. פעם בשבוע היא מכין אוכל לכל השבוע ומסדר אותו בקופסאות כך שאני צריכה רק לחמם וזה נהדר. ובכל זאת - אי אפשר בלי קיטורים... אולי בגלל ההנקה, אולי בגלל האופי השתלטני שלי ואולי בגלל שאני בבית וליאור יוצא לעבודה יצא שאני האחראית על שיר. אני מחליטה מתי היא צריכה לאכול, לשחק, לעשות אמבטיה ולישון. גם בסופי שבוע אני זאת שאחראית על סדר היום שלה. אני חייבת לציין שבשבוע האחרון ליאור יוצא מוקדם יותר לעבודה וחוזר מוקדם יותר כך שהוא כבר הספיק לקחת את שיר לאמבטיה בלי לשאול אותי או לקבל ממני הוראות כך שאולי אני מקטרת על בעיה שלא קיימת. חוץ מזה - בעיה שנראה לי שמשותפת להרבה גברים - הם נותנים לילדים לבכות יותר ממה שנראה לנו סביר. אני לא אוהבת ששיר מקטרת או בוכה ואני משתדלת לספק לה את מה שהיא מבקשת בהקדם האפשרי. לליאור זה לוקח יותר זמן ולפעמים זה מרגיז מאד. שיוו, הסתבכתי עם מנהל הפורום...

 

[מיכל של הדר]

מסכימה איתך בקשר לבכי וזה באמת

מרגיז ובאמת משותף להמון אבות.

 

[ריטה1]

אתמול היה ערב לדוגמא,

אמא יצאה לבלות לבד (באמת מגיעה לי), ואבא ושי נשארו סוליקו. ומה קורה כשאבא מגלה שבשע 21:00 יש לו פגישה? ואמא כבר לא יכולה להשאר. הוא מנסה לשכנע אותי לקרוא לבייביסיטר - חברה של השותף שלו, ילדה בת 20+ שאני לא הייתי סומכת עליה כדי שתשמור על הכלבה שלי.ניסה את סבתא וגם שם אין הצלחה ובסוף מה? היא הלכה עם אבא לפגישה. מזל שזה היה בבית פרטי של מישהו, אז הם פשוט לקחו לו את הילדה ושיחקו איתה. וככה זה תמיד. אין לו בעיה להאציל סמכויות (האמת שככה זה בכל תחום, כל מי שנמצא מסביבו איכשהו מגלה שהוא פתאום מתרוצץ), הוא יום אחד בתקשר אלי מהסופר, כששאלתי איך הוא מתמרן עם שתי עגלות, גיליתי שהוא לא, למה? הוא התקשר לידידה שלו, והשאיר אותה באוטו לשמור על הקטנה. וזה אבא שכשהילדה בוכה בלי סיבה רוצה להזמין אמבולנס. אז לכו תסבירו לי את הפרדוקס. ועוד דבר שהוא תמיד אומר, אצלך היא תמיד אוכלת כמו שצריך ואצלי היא תמיד בוכה. זה נכון... אבל עדיין לא מובן לי למה. אבל חוץ מזה יש לי בעל שהוא באמת מתנה, מפרגן, מפנק, דואג, והכי חשוב החבר הכי טוב שלי. (אנחנו שנים היינו חברים טובים לפני שהתחתנו, ולפני זה היינו חברים שנים בתיכון, הסיפור המלא בהזדמנות, זה באמת מעניין). חוץ מזה שהוא היחיד שהיה מוכן לקחת על עצמו את האחריות לחיות איתי, ועל זה כבר מגיע לו צל"ש.

 

[ligo]

טוב, אז כולם כאן בעלים לתפארת

אז גם אני רוצה להשוויץ- יובלי כבר מההריון עושה את כל עבודות הבית (רק השבוע אני שטפתי את הבית כי הוא היה עסוק בחיפוש דירה), הוא עושה קניות, הוא מכין לי אוכל כשאני מניקה ורעבה והוא נורא חמוד עם מאי- מספר לה סיפורים, עושה לה התעמלות ואני אוהבת לראות אותם ביחד. אבל צריך גם לקטר, אז הבעיה שלו (ושל כל הגברים, אני חושבת) זה שהוא לא חושב על דברים לבד. צריך להגיד לו הכל (יובל תשטוף כלים/תקפל כביסה וכו´), ולפעמים זה גורם לי להרגיש קרציה. הוא גם שוכח דברים אם לא אומרים לו 80 פעם. למשל היום הוא הלך לקניות ונתתי לו קופוני הנחה לשני מוצרים, אז הוא הסתכל בקופונים כדי לוודא שהוא לוקח את המוצרם הנכונים, אבל בקופה הוא שכל להשתמש בהם...והוא גם תמיד שוכח להוציא את הבגדים מהמייבש והם מתקמטים, וכל פעם שאני אומרת לו להחליף מצעים הוא אומר "עוד רק החלפנו, לא?" בקיצור- אני צריכה לדאוג שהדברים יתנהלו בבית, ולפעמים הייתי רוצה שהוא יקח קצת יוזמה ויעשה דברים לבד אבל חוץ מזה הוא איש חיל (נקודה מתחת ל-י´) ואני אוהבת אותו נורא והוא הצד המשלים שלי