בגזרת הבירה - אלכסנדר גרין, שהייתה נחמדה, אבל ישר אחריה באה Hardcore IPA של Brewdog, שגימדה את האלכסנדר לגמרי. אח"כ הגיעה סן ברנרדוס טריפל, שלא שתיתי שנים, משום מה.
יין - שני לבנים אוסטריים, יבשים, מורכבים, מינרליים מאוד וטעימים, מיקב שנקרא SAX. ב 60 שקלים לבקבוק קשה לי לחשוב על לבן יותר טוב
בהמשך לטליסקר
ראיתי פרסום לטליסקר הזה ואני לא רואה עליו מידע, שווה כ55 ש"ח יותר מה10 הרגיל ?
 
לפני מספר ימים סיימתי בצער בקבוק נוסף של טליסקר 10 (צער כי נגמר...) והשאלה אם הוא ממשיך דרך טוב או טעות כפי שעשיתי כנראה עם בקבוק לפרויג QA שלפי מה שכתבו בפורום לא מזמן לא מתחשק לי לפתוח אותו
 
ירון
כמעט כל סדרת הדיסטילרז אדישן של דיאג׳ו הם מן ורסיה מעניינת של המקור.
לא יותר טוב ולא פחות, פשוט קצת שונה.
אישית אני אוהב את הלגבולין, קול אילה וטליסקר ופחות אוהב את האחרים (למשל קרגנמור, קלינליש או אובן).
אני אומר את זה בהשוואה לבקבוק ה׳רגיל׳ של כל מזקקה. אבל זה כי בדרך כלל כבול ומתיקות של שרי / פיניש יין מתחברים לי טוב.
 
לטעמי טליסקר 10 זה בקבוק כזה שתמיד יש לו מקום בבית, נגמר קונים עוד.
אז כדאי לנסות את הDE לשם גיוון פעם אחת.
של טאליסקר דיסליטרס אדישיין 1992, אחד הטאליסקרים הטובים ביותר שיש לדעתי, השילוב של השיר והעישון יצא להם בול בוויסקי הזה.
לעומת זאת יש לי לגבולין 1993 כמדומני ואני מעדיף את המהדורה הרגילה, במהדורה הרגילה יש מספיק שרי ואיזון, זה אותו דבר ומתוק, אפילו מתוק לי מדי.לראייה, בקבוק פתוח כבר מאז שנת 2009 בערך ועדיין לא הגיע לסיומו.