שתיקה שווה זהב????

[ענבר.]

שתיקה שווה זהב????

נניח ויש ברשותכם אינפורמציה על אדם שנמצא בעולם שכולו טוב. לא אינפורמציה רכילותית זולה כזו, אלא פרטים אודות מהלך חייו. המנוח, בחר, כדרך להתמודדות עם עברו, שלא לספר על כך לבני משפחתו. האם יש טעם ו/או סיבה אחרת לשחרר את האינפורמציה הזו?

 

[פנה קוטה]

וואי איזו שאלה קשה. אני אנסה

בהתבססי על המשפחה שלי בלבד. אבי ז"ל, אף פעם לא רצה לדבר ולספר על הקורות אותו ואת משפחתו בשואה. כל מיני פיסות של סיפורים למיניהם אבל אף פעם לא פרטים מלאים.הסקרנות היתה רבה וכל פעם שפניתי לשאול לא קיבלתי תשובה.לפני כמה שנים טובות הייתי בחו"ל ושם הלכתי לבקר בן דוד של אבי שעבר איתו את הזוועות. ישבתי איתו שעות רבות והוא סיפר לי את כל קורות המשפחה ואני יצאתי נדהמת, עצובה, וכואבת מכל זה. השאלה היתה האם לספר לאבי שאני יודעת את הכל. הסתובבתי סביבו ימים רבים ולא אמרתי כלום עד שיום אחד הסתבר שהבן דוד הוא שאמר לאבי שסיפר לי הכל. הוא לא אמר כלום. לפני כ 4 שנים לקח אותי אבי לטיול שורשים במולדתו ההונגרית ולקח אותי למסע בעיר היפה הזאת והראה לי איפה גרו הסבים והדודים וכו'.. והגענו לבית שבו התגוררה המשפחה. על קיר הבית מתנוסס שלט נחושת עם שמות כל האנשים שגרו בעבר בבית ושנספו בשואה. אבי נכנס לחצר הפנימית, הצביע על הקומה בה הם גרו ושחרר אנחה שטמנה בחובה את כל הסיפור שאף פעם לא סיפר. לימים, כשהיה כבר על ערש דווי ביקשתי ממנו לספר על מנת שידעו הנכדים וכולם על שורשי המשפחה אבל הוא סרב. כשאבי נפטר הייתי בהריון והבקשה שלו היתה שלא אקרא לילד בשמו כי הילד לא צריך לשאת על כתפיו את המשא שהוא נשא. כיבדתי את בקשתו אבל הספקתי לקבל את אישורו לשם שבו בחרתי לבני. בתור הבת, תמיד הייתי אכולת סקרנות. אני חושבת שאולי אם הייתי יודעת את כל הקורות אותו שנים קודם היו יכולים להיות עוד צדדים ליחסים בינינו ואולי קרבה יותר גדולה. אבל את האהבה זה לא שינה. השאלה היא האם המידע שיש בידי אותו אדם יכול לשפוך אור על הדברים או חושך גדול. בזה צריך להתחשב.

 

[magy]

גמני חושבת על החיים

ומקרה זה, פחות על המתים. כמו שכתבת השאלה היא האם המידע שיש בידי אותו אדם יכול לשפוך אור על הדברים או חושך גדול. בזה צריך להתחשב. גם אני חוששת מהחושך הגדול שיחבל בנפש השומעים.... שאולי אינם בשלים/מסוגלים לספור קשה.

 

[ענבר.]

שלחת אותי לחשוב

פעם נוספת על המשפט - "אני חושבת שאולי אם הייתי יודעת את כל הקורות אותו שנים קודם היו יכולים להיות עוד צדדים ליחסים בינינו ואולי קרבה יותר גדולה. אבל את האהבה זה לא שינה." האור והחושך, כמה נכון.

 

[softy]

אם הוא לקח את סודו איתו לקבר

כנראה שהיו לו סיבות טובות, לכן כדאי להמשיך ולשמור את סודו אלה אם הוא השאיר איזה מסר או צוואה שאחרי מותו סודו מותר.

 

[OnlyLeigh]

האמת היא

שחשבתי על עצמי בעניין הזה האם הייתי רוצה שידעו עליי דברים שבחרתי להסתיר? רוב הדברים, שאני הייתי פשוט נבוכה מהם, לא חושבת שהייתה לי בעיה שהיו מדברים עליהם אחרי מותי. אני לא חיה יותר- לפיכך לא אהיה נבוכה מכך לעולם. והפרטים שלפני מותי היו יכולים להיות מביכים- אחרי מותי יהפכו להיות לדעתי רומנטיים ופחות מביכים בעקבות הפיכתם לזיכרון ממני. אבל דברים שעשיתי, שיכולים לפגוע באדם אחר, שעודו חי, לא הייתי רוצה שיספרו. זה יגרור כעס, ריבים, והרבה עלבון לאותו האדם שלא יכול לשחרר אותו עליי מכיוון שאני כבר מתה, לכן שיחרור אינפורמציה מטבע זו הוא אנוכי מאוד ומזיק. אבל אציין שוב, כל אינפורמציה אחרת שלא פוגעת באף אחד, אין לי בעיה שישחררו. גם אם מספרים אינפורמציה שלכאורה פוגעת בכבודי- מגיע לאחרים לדעת אותה, והגיוני שכל דבר חסר כבוד שעשיתי יסופר בצורה רעה, זה הגמול שלי, ולימוד הדורות הבאים כיצד לא לנהוג (לא שעשיתי דברים כאלה ממש, אני רק נותנת דוגמא כדי לכסות את כל השאלה ששאלת

)

 

[ענבר.]

שאלת מליון הדולר

איך אתה יכול לדעת אם האינפורמציה תפגע במי שעדיין חי? לכאורה, אתה מחזיק באינפורמציה, שאתה לא בטוח שהיא תזיק, מאידך, אם תפתח את התיבה, לך תדע איזו פנדורה או ג'יני אתה מפיל על אנשים. אולי הם בכלל לא מעונינים בקבלת הידע הזה?

 

[OnlyLeigh]

אני בחורה ../images/Emo13.gif

וזה כבר נתון לשיקול דעתו של מי שבוחר לספר. אמיתות היסטוריות חשובות, כמו כאלה שקשורות לשואה, לדעתי כדאי ואף צריך לספר.

 

[OnlyLeigh]

האמת היא

שחשבתי על עצמי בעניין הזה האם הייתי רוצה שידעו עליי דברים שבחרתי להסתיר? רוב הדברים, שאני הייתי פשוט נבוכה מהם, לא חושבת שהייתה לי בעיה שהיו מדברים עליהם אחרי מותי. אני לא חיה יותר- לפיכך לא אהיה נבוכה מכך לעולם. והפרטים שלפני מותי היו יכולים להיות מביכים- אחרי מותי יהפכו להיות לדעתי רומנטיים ופחות מביכים בעקבות הפיכתם לזיכרון ממני. אבל דברים שעשיתי, שיכולים לפגוע באדם אחר, שעודו חי, לא הייתי רוצה שיספרו. זה יגרור כעס, ריבים, והרבה עלבון לאותו האדם שלא יכול לשחרר אותו עליי מכיוון שאני כבר מתה, לכן שיחרור אינפורמציה מטבע זו הוא אנוכי מאוד ומזיק. אבל אציין שוב, כל אינפורמציה אחרת שלא פוגעת באף אחד, אין לי בעיה שישחררו. גם אם מספרים אינפורמציה שלכאורה פוגעת בכבודי- מגיע לאחרים לדעת אותה, והגיוני שכל דבר חסר כבוד שעשיתי יסופר בצורה רעה, זה הגמול שלי, ולימוד הדורות הבאים כיצד לא לנהוג (לא שעשיתי דברים כאלה ממש, אני רק נותנת דוגמא כדי לכסות את כל השאלה ששאלת

)

 

[OnlyLeigh]

האמת היא

שחשבתי על עצמי בעניין הזה האם הייתי רוצה שידעו עליי דברים שבחרתי להסתיר? רוב הדברים, שאני הייתי פשוט נבוכה מהם, לא חושבת שהייתה לי בעיה שהיו מדברים עליהם אחרי מותי. אני לא חיה יותר- לפיכך לא אהיה נבוכה מכך לעולם. והפרטים שלפני מותי היו יכולים להיות מביכים- אחרי מותי יהפכו להיות לדעתי רומנטיים ופחות מביכים בעקבות הפיכתם לזיכרון ממני. אבל דברים שעשיתי, שיכולים לפגוע באדם אחר, שעודו חי, לא הייתי רוצה שיספרו. זה יגרור כעס, ריבים, והרבה עלבון לאותו האדם שלא יכול לשחרר אותו עליי מכיוון שאני כבר מתה, לכן שיחרור אינפורמציה מטבע זו הוא אנוכי מאוד ומזיק. אבל אציין שוב, כל אינפורמציה אחרת שלא פוגעת באף אחד, אין לי בעיה שישחררו. גם אם מספרים אינפורמציה שלכאורה פוגעת בכבודי- מגיע לאחרים לדעת אותה, והגיוני שכל דבר חסר כבוד שעשיתי יסופר בצורה רעה, זה הגמול שלי, ולימוד הדורות הבאים כיצד לא לנהוג (לא שעשיתי דברים כאלה ממש, אני רק נותנת דוגמא כדי לכסות את כל השאלה ששאלת

)

 

[OnlyLeigh]

מתנצלת על השליחה המשולשת

 

[Nuny The Butterfly]

האם באמת השתיקה שווה זאת?!

שלום לך ענבר... ברצוני להגיב לדברייך הראשונים עודות השתיקה הרועמת לגבי סודות האדם היורד דומה. ע"פ דעתי האינפורמציה הנלוות לבר מינן ושאינה סופרה או עלתה על פני השטח אינה צריכה לעלות גם עכשיו.אם האדם כל חיו ניסה להסתיר סוד מסוים אין לנו האנשים הנוטרים בליבנו עם הסוד כל זכות ללכת "ולקלקל" את מה שאותו אדם בנה. זה אינו חשוב עד כמה האינפורמציה הזאת יכולה לתרום למשפחה להבנת האדם או כל דבר אחר.. אלא מה שבאמת חשוב איך אותו האדם רצה שנזכור אותו .. ולנו אין זכות לפגוע ברצון שלו.אם היורד דומה לא סיפר אף פעם את סודותיו, כנראה היתה לו סיבה לכך (גם אם הינה טובה וגם אם לא). ולנו רק מה שנשאר לעשות זה לכבד את אותו אדם.. ולתת לאנשים אחרים לזכור אותו כפי שהבר מינן היה מעוניין בכך. אך אם זאת ישנם כמובן מיקרים ממש יוצאי דופן המחייבים אותנו לספר סודות לאנשים הקרובים לאדם המת - כי בסוד זה תלויה המשפחה של היורד דומה או כל דבר מסוג זה. אך לסיכומו של דבר לדעתי צריך להשאיר הכל כמו שהוא. ולכבד את רצונו של בר מינן להשאיר חלק מדברים על חייו בסוד מאנשים שאותם הוא אוהב. אך זו היא רק דעתי... ואת צריכה לפעול ע"פ שיקולי דעתך.. ואם נראה לך שלשחרר את האינפורמציה זה הדבר הנכון.. אז עשי זאת. מקווה שהצלחתי איכשהו לעזור לך בהתלבטותך....

 

[ענבר.]

אני "נאלצת" להסכים עם כל מילה שלך.

 

[כחלחל]

"אחרי מות, קדושים אמור"

אצל ה

נהוג לפאר ולרומם את הנפטר ודמותו ברוח האמירה "אחרי מות קדושים אמור" שזו בסך הכל מקריות של שמות פרשיות סמוכות (אבל שאצל מי שאמונתם חזקה , אין מקריות והכל מידי שמיים) האמת, יש בזה משהו, יש בזה מתן כבוד לנפטר, ולבני משפחתו. אבל מה עם הצביעות? והשקר הפנימי? ואם המידע אינו יכול להזיק ישירות לאנשים חיים מדוע לא לעשות "הרמת מסך" ולחשוף את הסוד שלכאורה חלה עליו התישנות עם מותו של האדם. אין תשובה אחת לשאלה שנשאלה, ומה שתהיה התשובה משא האחריות מוטל על כתפי מי שמספר או שומר על הסוד

כחלחל

 

[ענבר.]

או, בדיוק על האמת/שקר הפנימי

אני מדברת. אם אני, באופן אישי, לוקחת החלטה שהלאה עם השקרים, ושיש מקום לספר אמיתות, ואני מגיעה עם כל האינפורמציה הזו לבני המשפחה, שאולי לא רוצים / מוכנים / יכולים להתמודד עם "הרמת מסך", אז? הנזק יהיה גדול יותר, לא? אני, כנראה, אשאר עם "שתיקה שווה זהב".

 

[sovlanit]

ענבר

כיצד הגיע המידע לידייך? האם היית מחוייבת בדיסקרטיות עם קבלתו? האם המנוח הותיר צוואה? כיצד לדעתך יועיל המידע הנמצא ברשותך לקרובי המנוח באבלם ו/או בכל עת בהמשך חייהם? רוב האנשים שהכרתי תיעדו פרקים מחייהם ביומן/מחברת/מכתב ו/או על פה. חובת גילוי נאות אינה קיימת כאן לכן אינך משקרת אם אינך משתפת את קרובי המנוח במידע שברשותך. גם אדם שהיה ניצול שואה ובחר לגלות לך טפח או להסתיר טפחיים מקרוביו עשה זאת בשיקול דעת מצידו. לכן,למרות שאולי גילוי המידע עשוי להועיל למאן דהוא [ירושה/זיכרון הסטורי/תיעוד לדורות/ וכד'] מן הראוי שהמידע שברשותך לא ייחשף. מידע חיוני שהייתי מספרת למשפחה הקרובה הינו מידע הכרוך במחלות גנטיות הדורשות ידיעה והתייחסות מצידם בהתאם. מלבד זאת-כל מידע שהסתיר המנוח בחייו-השתיקה יפה עבורו. קשה קשה -אומרת לובה- קשה אבל אפשרי. כרגע הרגשות צפים כשהרגשות יתמתנו שיקול הדעת יהיה שונה. מומלץ לא לשפוך דבר כשהרגשות גואים...[מנסיון]. אני מקווה שעזרתי. יודעת שזו סוגיה רגשית קשה ... שבת שלום.

 

[מותר לי]

לא, היא לא!

שתיקה אינה שווה זהב! לפחות לא במקרים כאלו... יש לי תחושה קשה שמאחורי ההורים שלי (כל אחד בנפרד ושניהם יחד) יש קופה כבדה, חור שחור, סוד אסור, או איך שלא תקראו לזה. יותר מזה- פעם אחת מצאתי בבית באחת המגירות מקל חלול שסתמו אותו ע"י נייר מגולגל, וכשהוצאתי את הנייר היה כתוב שם משהו בסגנון "אני, X בן Y אוסר באיסור חמור להוציא או לקרוא את כל הכתוב כאן" ועוד כמה משפטים מסתוריים ומפחידים... (הכנסתי חזרה את הנייר למקל, אל תדאגו) היו שאלות תמימות ששאלתי אותם והם "ענו" לי עליהן בכעס (ז"א לא ענו, רק כעסו שאני שואלת), ואני באמת מדברת על שאלות תמימות!! במהלך הזמן גם גיליתי ממש במקרה דברים שהם ניסו מאד להסתיר ממני (המקרה ה"קל" הוא של דודה שלא הייתי מודעת כלל לקיומה, למרות שאמא שלי השתדלה לבקר אותה!!) כיום אני לא באמת יודעת את העבר האמיתי שלהם, וגם ההווה לא כזה ברור שהוא כמו שאני רואה אותו... והחוסר ידיעה הזה, גם אם הוא לא מזיק לי בחיים השוטפים, הוא מוציא אותי מדעתי! ועכשיו, כשאני יודעת מה זה, אני יכולה להגיד שלא ארצה שגם הילדים שלי או מי שלא יהיה, ירצה מידע עלי ולא יקבל בגלל שלא סיפרתי... אז נכון שאני לא אלך ואספר להם הכל, ואני לא אענה על כל שאלה שהם ישאלו, אבל אני כן ארצה לתעד כמה שאפשר, שלא ישארו להם "חורים" במידע שלהם עלי. במיוחד לא- בגלל שאני חווה את זה... אני לא אנסה לדעת על ההורים שלי יותר ממה שהם אומרים לי או מה שפליטות פה משלימות לי, (ייתכן ובעתיד דעתי תשתנה), אבל לא ארצה להשאיר את הקרובים אלי בהרגשה דומה. הצלחתי להבהיר את דברי?

<ואגב- אתם בעמוד הראשי של תפוז

)

 

[נעמי6]

אני חושבת שהייתי מספרת

אולי הסיפור שאת יודעת יעניין אותם מאוד? אולי הם ישמחו לשמוע אותו? אם זה לא סיפור מעורר-רגשות, תספרי, מה כבר יכול להיות. אם נראה לך שזה יעציב אותם, גם לא נורא - אולי הם היו רוצים לדעת בכל זאת? אפשר גם לרמוז שיש לך משהו לספר, ולתת להם להחליט אם הם רוצים לשמוע. לפני כמה שנים הייתי בצד של זו שרצתה לשמוע - ביקרתי חברה טובה של אמי ז"ל, וביקשתי ממנה לספר לי דברים שאמי לא סיפרה לי. זה לא שהיא הסתירה ממני, פשוט לא התעניינתי אז, ולא שאלתי. החברה סירבה בכל תוקף, אמרה שהיא לא מגלה סודות. אולי היא צודקת, אבל אני מאוד הצטערתי.

 

[אבטיח מהודו]

אז אולי תספרי לנו

על איזה אינפורמציה מדובר ואז אני יענה לך

 

[Simba48]

הכל תלוי בטיב המידע

אם ידעת שלפלוני מאהבת, שהוא הצליח להסתיר קיומה מבני משפחתו, הגילוי של העובדה רק יגרום כאב לב ושבר. לעומת זאת, אם ידוע לך שהמנוח תמך במשפחה עניה בדרך של מתן בסתר, הוא סוד שגם אותו כדאי לגנוז. מי יודע מדוע לא גילה זאת לבני משפחתו והאיך הם יקבלו מידע כזה. אם זה היה סוד שאין בו "צורך ציבורי לספרו"- כדאי שהסוד "ימות" עם המנוח.